Kaf HaChaim on Orach Chaim 56:1 כף החיים על אורח חיים נ״ו:א׳

א) [סעיף א'] יש לכוין בעניית הקדיש וכו' ולענות אותו בקול רם וכו'. משום דאיתא במסכת שבת בפ' כל כתבי דקי"ט ע"ב א"ר יהושע ב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו וכו' וכתב ה"ר יונה בפ' מי שמתו כלומר בכל כח כוונתו ומפני שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא על ידי הכח אמר בכל כחו אבל א"צ נתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם עכ"ד. וכן פי' רש"י שם בפ' כל כתבי בכל כחו בכל כוונתו. והתוספות כתבו שם בשם ר"י דאיתא בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע דקאמר התם כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות עכ"ל. וכ"כ בזוה"ק בפ' תרומה דקכ"ט ע"ב ולאתבא בחילה תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' והביא כ"ז רב"י וכתב נראה שצריך לענות בקול רה. וז"ל הזוה"ק שם ת"ח קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן דאנן משלשין. אבל קדושא דא איהו סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקין (פי' חותמות) דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקבה"ו על כולא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסט"א ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסט"א ויסתלק קבה"ו ביקרא על כולא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסט"א קבה"ו אהתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה. ובגין דקבה"ו אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה. ובלישנא דא על כרחיה דסט"א אתכפייא ואתתבר חיליה ואסתלק יקרא דקבה"ו ותבר מנעולין וגושפנקי ושלשלן תקיפין וקליפין בישין ואדכר קבה"ו לשמיה ולבנוי זכאין אינון עמא קדישא דקבה"ו יהב לין אורייתא קדישא למזכי בא לעלמא דאתי עכ"ל והביאו ב"י. וכתב דמכאן יש להתבונן כמה יש לכוין בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו עכ"ל. וע"כ פסק מרן ז"ל בש"ע דצריך לעשות שניהם שיכוין בעניית הקדיש וגם לענות אותו בקול רם. ועוד איתא בזוה"ק פ' בראשית דף ל"ח ע"ב וז"ל לגו מהאי הליכא קיימין כל אינון דהוו מקדשין בכל חילא שמא דמאריהון ואתיבו אמן יש"ר מברך בכל חילא ואילין אינון קיימין לגו בגו האי היכלא. וההוא נהורא דכליל כל גווני, נהיר לון. ומההוא נהירו קיימין וחמאן נהורין אחרנין דאתאחדן ולא אתאחדן בגווייהו. ועילא מניהון משיח דאיהו עאל וקאים בנייהו ונחית לון איהו נטיל מהאי היכלא ועאל עכ"ל. ועתה הראתה לדעת כמה גדלה מעלת העונה קדיש בכוונה וקו"ר ומ"מ א"צ לתת קולות גדולות שיתלוצצו עליו בני אדם אלא ירים קולו מעט ובכל כוונתו, ועיין מאמ"ר אות ג'. מו"ב סי' ב' אות ל"ד. סידור בי"ע בדיני עניית הקדיש אות ג'. ולקמן אות ט"ו: