Kaf HaChaim on Orach Chaim 66:24 כף החיים על אורח חיים ס״ו:כ״ד

כד) [סעיף ד'] כהן שהיה קורא ק"ש וכו'. יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק והלכה כדבריו. הנה סברא א' היא סברת בעל המנהיג וסברא ב' היא סברת הרשב"א וכתב מרן ז"ל בב"י ולענין הלכה אנו אין לנו אלא דברי הרשב"א דרב מובהק הוא וכן פסק בב"י סי' קל"ה ובש"ע שם סעיף ה'. מיהו הב"ח כתב דהחושש לכבוד תורה יכול לסמוך על בעל המנהיג וכ"כ הלבוש דכן הם נוהגים. והל"ח פ' היה קורא אות כ"ג כתב דכיון דהרשב"א חולק וגם הב"י הסכים ופסק את דבריו להלכה ורמ"א גם הוא לא הגיה עליו אעפ"י שאין לשנות המנהג (ר"ל מנהג שכתב הלבוש) עפ"י המחלוקת מ"מ נראה בעיני שלא יקרא עם החזן כלל ויסמוך על פשט דברי הזוהר עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה'. מ"א סק"ח. וכתב שם המ"א ומכ"ש שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך ואם שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ו'. א"א כלל ך' או' ד' ועיין א"ר אות ז. ומ"ש שם לדמות מי שבירך לשאילת שלום והשבה מפני היראה והכבוד אינו מוכרח וכמ"ש שערי אפרים בפתחי שערים שער א' סעי' א' והט"ז סק"ה לחלק יצא דבק"ש שהיא דאורייתא לא יפסיק ובברכותיה שהיא דרבנן יפסיק יעו"ש. ומ"ש הכנה"ג בהגב"י לידחק ולפרש דלא פליגי הרשב"א ובעל המנהיג דהרשב"א מיירי כשלא קראוהו בשמו ובעל המנהיג מיירי בפי' כשקראוהו א"נ דאכתי כל הפוסקים הנ"ל לא ידעו חילוק זה אלא משמע להו מדברי הרשב"א ז"ל דאפילו קראוהו בשמו אינו מפסיק וראייה שכתב הכה"ג יש לדחות בנקל כאשר יראה הרואה. אח"כ ראיתי בפר"ח אות ד' שג"כ דחה דברי הכנה"ג הנ"ל וכתב דאפילו דליכא אחר וגם קראוהו בשמו בפי' אינו יכול להפסיק יעו"ש וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' י"א אות כ"ב דאפילו בשמו ולא יש אחר לא יעלה בק"ש. וה"ה לברכותיה כמ"ש עו"ת רק בפסד"ז שרי עכ"ד. וכיון שכן דעת מרן ז"ל והפר"ח והחיד"א הכי נקטינן בני הספרדים. וליכא בזה משום הא דאמרינן בריש פ' הרואה ג' דברים מקצרין ימיו של אדם וא' מהם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא דהיכא דלא אפשר שאני וכמ"ש הטור בסי' קל"ט על ר"ע שקראוהו לעלות לס"ת ולא רצה לעלות לפי שלא סידר אותה תחלה כמ"ש הפר"ח שם. אבל בני האשכנזים הנוהגים להפסיק כמ"ש הלבוש והאחרונים הנז"ל אין לשנות מנהגם וכנז' רק לכתחלה אין לקרותו משום דליכא פגמא כיון שהוא עסוק בק"ש כמ"ש מ"א סי' קל"ה סק"ו והאחרונים יעו"ש: