Kaf HaChaim on Orach Chaim 74:7 כף החיים על אורח חיים ע״ד:ז׳

ז) שם הגהה. וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אסור. וכן ערות עכו"ם או ערות קטן הראוי לביאה אסור ובכולהו הוי טעמא משום לא יראה בך וכו' לבוש. סו"ב במק"ח אות א'. ומ"ש הלבוש בלבו רואה את הערוה אסור משום לא יראה בך וכו' נראה שהוא אסמכתא כמ"ש לקמן. אח"כ ראיתי שכ"כ פרמ"ג בא"א אות ט':

ז) ודע כי הדין נחלק לחמשה. א' עינו רואה ערותו. ב' לבו רואה ערותו, ג' בגלוי ערוה אעפ"י שאין עיניו ולבו רואה. ד' עיניו רואה ערות חבירו. ה' לבו רואה ערות חבירו. והנה עיניו רואה ערותו או ערות חבירו או של עכו"ם מן התורה אסור מקרא ולא יראה בך ערות דבר וכנראה מברכות כ"ה ע"ב ושבת ק"ן ע"א ודרשא גמורא היא וכ"נ מסתימת כל הפוסקים. באופן כי לאו מן התורה הוא ברואה ערוה וקורא ק"ש או עוסק בד"ת ודבר קדושה אבל הרהור מותר כדמוכח בשבת ק"ן וברש"י שם אלא שומע כעונה אסור בערוה דהוה כדיבור. ומיהו עשה דהיה מחניך קדוש לא קאי אערוה כ"א אצואה משו"ה בערוה די בהחזרת פניו כבסי' ע"ה סעי' ו'. ובצואה יש מחלוקת הרשב"א והרא"ש אי לא יראה קאי נמי אצואה או רק אערוה. ולבו רואה ערותו או ערות חבירו הוא מדרבנן. וערותו מגילה אעפ"י שלבו מכוסה ועיניו אין רואות שמעצים עיניו יש פלוגתא בזה אם הוא דאורייתא או דרבנן והפרש יש דכל שהוא אסור מן התורה בספק חוזר וקורא ואם הוא דרבנן אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא דאם נאמר הלכה כרבא בתמורה דף ד' ע"ב דאי עביד לא מהני הוי ספק תורה בק"ש כבסי' ע"ז עם ברכותיה כמ"ש כ"ז במש"ז אות א' יע"וש. ועיין מש"ל סי' ס"ז אות א' וסי' ע"ג אות ח':