Kaf HaChaim on Orach Chaim 98:1 כף החיים על אורח חיים צ״ח:א׳

א) [סעיף א'] המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות וכו' כתב הרמב"ם בס"ס המורה בענין התפלה וז"ל אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסב פניך אל הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשיב שהתפללת אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בו קרוב אקה בפיהם ורחוק מכליותיהם עכ"ל, והב"ד ד"מ אות א' וז"ל הזוה"ק פ' מצורע דף ה"ן ע"א, מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא עאלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא, ואי לאו סאטין לה לבר ואתער בההיא מלה רוחא אחרא עכ"ל וכתב הרב בע"ח שער מ' פ"ב והב"ד לעיל סי' ס' אות ז' דתפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה יעו"ש ואע"ג דהרב מדבר על כונת השמות והספירות מ"מ גם כוונת פי' המלות תעשה איזה רושם, ועוד דבלא כוונת פי' המלות אלא מחשב מחשבות אחרות לא תצא התפלה זכה ונקייה, אלא כולה מלאה חלודה, וטוב ורע מעורבה, ממה שנתנה בה מחשבת זרה היפך ממה שצריך לעשות לה בחי' נשמה ולהעלותה כמו כלה כלולה, לפני מי שהכל ברא, ובוחן מסתרות לבא, ועיין עוד מש"ל סי' צ"ה אות י"א ולקמן אות ה':