Kaf HaChaim on Yoreh Deah 39:229 כף החיים על יורה דעה ל״ט:רכ״ט

רכט) שם. ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל. וכתב הרדב"ז בחשו' ח"א סי' שכ"ח שאם הטבחים נוטלים שכר מהכשרות לבד ולוקחים בשר ממנה כפי מנהגם ומן הטרפה אינם לוקחים כלום נקראת בהמת ישראל שלא חלקו בין הפסד מועט להפ"מ עכ"ל והב"ד הפר"ח או' כ"ז וכתב דאין לסמוך עליו בזה כלל ומילתא דפשיטא שלא התירו הפו' אלא דוקא בבהמת ישראל לגמרי וכן האחרונים בכמה דינים שרבו האוסרים כתבו שאין להתיר אלא בהפ"מ מכלל שחלקו בין הפסד מועט להפ"מ וכו' ובהפסד מועט אין להקל ובדינו של הרדב"ז אפי' הפסד מועט אין כאן שהרי העכו"ם הטבח מספיק בשר לישראל כל צרכם והותר וא"כ אעפ"י שלוקח מן הכשרות ולא מן הטרפות אין מפסיד כלום ועוד אינו דומה הפסד מן הכיס להפסד ריוח שמפסיד מלהרויח ולכן הדבר ברור שתשו' זו לאו בר סמכא היא יעו"ש. וכ"כ הלה"פ או' מ"ח. שמ"ח או' מ"א שה"מ או' ל"ג. ענ"ה סי' י"ח או' נ"ה. מיהו הכנה"ג בהגב"י או' רל"ו כתב דאם השוחט יש לו מנה מן הכשרה ולא מן הטרפה וכן במקום שיש עזר מן הבשר אפי' בהמה של גוי ממונם של ישראל מיקרי יעו"ש. והב"ד המש"ז או' ט"ו. וכ"כ התו"ז סי' מ"ט או' י"א דמנהגם להתיר בין בהמת ישראל בין בבהמת גוי כיון דהמנהג בעיר שהשוחט נוטל שכרו מן הכשרות ולא מן הטרפות וכן אם יהיה גאביל"ה (ר"ל שהקהל לוקחין מס מן הבשר) על הבשר דאז הוא ג"כ חשוב שפיר כממון ישראל יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' קצ"ח. וכ"כ לעיל סי' ל"ז או' ז' וע"כ נראה דבמקום שהגוי מספיק לשחוט כל מה שצריך דאז לא יש הפסד לא לשוחט ולא לגביל"ה לא הוי בהמת ישראל ואסור לעשות הגבהה אבל אם הגוי אינו מספיק כ"א שוחט מה שהביא ואם לא יעשה הגבהה יהיה הפ"מ לשוחט או לגבילה או שיהיה דוחק בבשר לציבור אז הוי כבהמת ישראל ושרי. וה"ד במקום שנוהגין להקל בהגבהה אבל במקום שנוהגין לאסור כמ"ש לקמן או' רל"א בלא"ה אפי' בשל ישראל אסור. ועיין בדיני הפ"מ שכתבנו לעיל ריש סי' ל"א.