Meiri on Avodah Zarah 26 מאירי על עבודה זרה כ״ו

המשנה השלישית וענינה כענין המשנה שלפניה והוא שאמר בת ישראל לא תילד בנה של נכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית אבל נכרית מיניקה את בת ישראל מתרפאין מהם רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות ואין מסתפרין מהם בכל מקום דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו אמר הר"ם בת ישראל לא תילד את הנכרית לפי שמגדלת בן לע"ז ואם הוא בשכר מותר משום איבה ומטעם זה לא תיניק בנה של נכרית ואמרו ברשותה שלא התיחד עמה לפי שהם חשודים על שפיכות דמים רפוי ממון שירפא לו הגוי בהמתו ועבדו ורפוי נפשות שירפאהו לו עצמו וזה כשנתן לו הרפואה משלו אבל כשיאמר לו במה יתרפא מותר ולפיכך מותר לנו לקחת נוסחות הרפואה מהם ואסור לקחת מהם פירוש עניניו ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי בת ישראל לא תלד את בנה של נכרית פי' בגמ' מפני שמילדת בן לע"ז ומ"מ בגמ' התירו לילד לה בשכר משום איבה ונראה דוקא באשה שהיא מפורסמת בכך אבל כל שאינה מפורסמת בכך יכולה היא להשמט ולומר איני בקיאה או שאינו כבוד אצלי הא בחנם אין בה איבה יכולה היא לומר צריכה אני למעשי ידי ובשבת אף במפורסמת אסורה יכולה היא להשמט ולומר שאין בידה לחלל את השבת על אשה שאינה משמרת את השבת ואע"פ שאין כאן איסור תורה שאע"פ שאמרו בהושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה שחייב משום עוקר דבר מגדולו לא נאמר אלא בשלא הגיע זמנו לצאת אבל כל שהגיע זמנו לצאת ונהפכו ציריה אין עקירת דבר מגדולו נאמר בה וכל שכן במקום שאין צריך להושטה ודלדול שאף באיסור סופרים אין בו מ"מ יכולה היא להשמט בכך אבל נכרית מילדת לבת ישראל ופי' בגמ' דוקא בשאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה מפני שחשודין הם על שפיכות דמים ונראין הדברים דוקא בבקיאות או שמא אף באין בקיאות מתיראה היא מהם ובתלמוד המערב אמרו מילדת מבחוץ אבל לא מבפנים לא תכניס ידה בפנים שמא תמוך העובר במעיה ולא תשקוה כוס עקרין ואם היתה חכמה מותר כהדא אם היה רופא אומן מותר ולגדולי הדור ראיתי שזה שהתירו בחכמה דוקא בהשקאת כוס עקרין שאף ברופא אומן דוקא התירו בחולי מפני שרפואתו מחזיקתו אצל הבריות ולא מרע נפשיה אבל מילדת אפשר לה לתלות ברוב ציריה והפלגת קשוייה ואין הדברים נראין שאף רופא יש לו לתלות בכמה דברים אלא ודאי שבמקום חכמה אין לחוש לכלום:

בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית ואף זו מפני שמגדלת בן לע"ז ופי' בגמ' אף בשכר שאם היא אשת איש יכולה להשמט ולומר איני מזהמת עצמי להבאישני ביושב חיקי ואם היא פנויה כל שכן ברוצה לסלסל בעצמה כדי שיזדמנו לה קופצים אבל נכרית מיניקה בנה של בת ישראל ברשותה של בת ישראל ובפניה או בפני אחרות ואסור להניחו לה ביחוד שחשודים הם על שפיכות דמים ובתלמוד המערב אמרו יונק תינוק והולך מן הנכרית ומן הבהמה ואפילו טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה ומתרפאין מהם רפוי ממון פי' בגמ' חולי שאין בו סכנה שאין בידו להביאו לידי נפשות אלא להארכת חולי ולהוצאת ממון אבל לא רפוי נפשות והוא חולי שיש בו סכנה או שאפשר לבא לידי סכנה בקלקול רפואותיו ואין מסתפרין מהם בכל מקום פירוש אפילו ברשות הרבים אע"פ שרבים מצויים שם מחשש שפיכות דמים וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר שאין שם חשש שפיכות דמים אחר שרבים מצויים שם אבל לא בינו לבינו ולאו בינו לבינו דוקא שאם כן אף בלא תספורת כל יחוד שבינו לבינו אסור מחשש שפיכות דמים אלא פירושו במקום שאין רבים מצויים שם תמיד אלא שלפעמים מזדמנין שם כגון סימטא וקרן זוית כמעשה האמור בגמרא ברב חנא שהיה מסתפר בשוקי דנהרדעא ואמר ליה כמה יאי קועך לזוגא וודאי לא בשוק היה מסתפר אלא במקומות חיצונים שאין בני אדם מצויים שם והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שבענין רפואה ותספורת יש תנאים אחרים להתר רפואה מהם אף במקום סכנה ולהתר תספורת אף ביחוד כמו שיוזכרו בגמרא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם:

הרבה ראינו שמתפלאים על שבזמנים אלו אין אדם נזהר מדברים אלו כלל ואנו כבר ביארנו עיקר כונת הספר על איזו אומה היא סובבת כמו שיעידו ימי אידיהן שהזכרנו שהם כלם לאמות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות והן אדוקות ומתמידות בעבודת האלילים והכוכבים והטליזמאש שכל אלו וכיוצא בהן הם עיקרי ע"ז כמו שהתבאר ומ"מ לענין חשש איסור שבת וחשש איסור מאכלות ומשתאות כיין נסך וסתם יינם ושאר איסורין הדומים לאלו הן שנאסרו בהנאה הן שנאסרו באכילה הן מאותם שגזרו עליהם מחשש חתנות כל האומות שוות בו חוץ מאיסור הנאה בסתם יינם לדעת רוב מפרשים כמו שיתבאר במקומו במסכת זו ומעתה יהו דברים אלו מיושרים על לבך ולא נצטרך להשיבם בכל דבר ודבר אלא שתהא אתה בוחן באיזו אתה מפרשם על האמות הקדומות ובאיזו אתה מפרש על כלל הכל ובין ותדע:

הגוים והרועים בהמה דקה ישראלים שסתמם מתמידים בגזל ומשוקעים בו עד שנעשו בכך כפורקים מעליהם עול תורה אלא שלא מחמת פיקור הם עושים אלא מחמת ממון ומ"מ כל שבא להם ההיזק מאליו אין אנו מצווים להשתדל בהצלתם ואף בזו של גוים צריך אתה לבחון מה שהקדמנו באיזה גוי הוא אומר כן ר"ל שבעובדי האלילים נאמר שלא היו גדורים בדרכי הדתות ואדרבה כל עבירה וכל כיעור יפה בעיניהם וכבר אמר ראש הפילוסופים הרגו מי שאין לו דת הא כל שהוא מעובדי האלהות אע"פ שאינו מכלל הדת אינו בדין זה חלילה וחס וכבר ידעת בגר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות שאתה מצווה להחיותו:

ישראלים שפקרו ונעשו מינים לעבוד את האלילים ומיני ע"ז ומסורות ואפיקורסים והם המבזים את המצות דרך פקור מותר להזיקם בידים ולהורידם לבור תחתיות אבל המשומד באכילת איסורין אם לתאבון י"מ שלא מעלין ולא מורידין מפני שהם דנין אותו על מדרגת רועי בהמה דקה ועיקר הדברים שחייבין אנו להצילו והוא שאמרו בפרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דילמא לתאבון אמרו ליה והא שביק התרא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאפרקך אלמא שאלו היה לתאבון היה מחוייב להצילו וכן ביארנוה באחרון של הוריות ואחר שכן חייבין אנו להחזיר לו אבדתו והוא הדין שאסור ליטול רבית ממנו שהרי עליו אמרו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד:

משומד להכעיס בין לנבלה בין לעברה אחרת אחר שאינו בכלל המינין הואיל ואינו עובד את האלילים י"א שדינו כגוי שלא להוריד ושלא להעלות ושלא להתחייב להחזרת אבדתו ועקר הדברים שהוא בכלל מורידין שהרי בסוגיא זו אמרו אבל המינים והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין והקשה אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומדים ואת אמרת מורידין ותירץ סמי מכאן משומד והקשה ולישני ליה כאן לתאבון כאן להכעיס ומשני דהוא סבר דלהכעיס מין הוא ולא הוצרך להחזירו למדת שאף לדעת האומר שהוא משומד מכלל מורידין הוא ואעפ"כ אינו בכלל המינין אחר שאינו עובד את האלילים ואם כתב ספר תורה אין אומרים תשרף ככתבו מין אלא תגנז וכן שחיטתו אינה אסורה אלא באכילה ולא בהנאה ואין צריך לומר שאין מחזירין לו אבדה בתורת חיוב ושמותר ליטול רבית ממנו ובתלמוד המערב אמרו במסכתא זו פרק אחרון כותאי בעו קומי ר' אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו כלומר שאין נזהרים מיין שלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקים בשלנו אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם ותנינן בה כותאי דקסרי מותר להלוותם ברבית ומ"מ ללות ממנו אסור משום לפני עור לא תתן מכשול שהרי בכלל ישראל הוא אע"פ שחטא ומוזהר עליו ומה שאמרו בדרש שעובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס את הנביאים אע"פ שהיה ישראל משומד בזו משום פקוח נפש התיר לעצמו:

נעשה משומד לע"ז כלומר לעבודת האלילים הרי הוא בכלל המינים והוא בכלל מורידין לדברי הכל ואין צריך לומר בהחזרת אבדה ונטילת רבית שפטור ומותר ואם כתב ספר תורה ישרף ושחיטתו אסורה בהנאה ודברים אלו כלם בשעדין שם ישראל עליו ומאחר שהוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור הרבה הא כל שיצא מכלל דת יהודית ונכנס לו בכלל דת אחרת הרי הוא אצלנו כבני אותה הדת שנכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין או כל זיקת אשה כמו שיתבאר במקומו ובנו מיהא הרי הוא גוי גמור אף לענין גיטין וקדושין:

הורדה שהוזכרה כאן דוקא שלא ידע בה אדם ולאיבת עצמו אין חוששין שהרי ימות שם אבל כל שבידיעת אחרים אף במקום שאין לו סכנה בכך מ"מ יש לו לחוש לאיבת הרואים ואין לו להכניס עצמו לכלל איבה וכן זו שאמרו אין מעלין לא סוף דבר העלאה ממש דהשתא אחותי מחתינן דלא לאסוקי מבעיא אלא שישתדל שלא לעלות בכדי שלא יהא שם איבה אלא כל שבא לו ההיזק גורמין שלא להנצל ממנו במקום שיש לו קצת טענה כגון שאם היה סלם שלו בבור מעלה ואומר בעינא לאחותי ברי מאיגרא וכל כיוצא בזה ויש לשאול אכתי קושיא לדוכתא דהשתא אחותיה מחתינן העלאת סלם מבעיא ומתרצים שההורדה דוקא במקום שאין רואים שהרי כל שבמקום רואים ודאי איכא איבה וסכנה אלא שלא במקום רואים הא העלאת סלם אף במקום רואים כל שאפשר לו למצא עלה להפקיע איבה ומ"מ י"מ בהעלאת סלם זו וכיוצא בה שעל מורידין נאמרה כלומר הורדה שהוזכרה כאן לא הורדה ממש דהורדה ממש אף במקום שאין רואים ושאין לחוש לא לאיבה ולא לסכנה אסור אלא שאם ירד מעצמו מותר לו להשתדל במניעת הצלתו כל שאפשר לו להנצל מאיבה וכן עיקר:

גר שנתגייר וחזר לסורו יתבאר במסכת יבמות שהוא כישראל משומד לכל דבר:

ישראל שהוא ערל כגון שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו מותר לו למול את אחרים שערילי ישראל כמולים הם חשובים אבל גוי לא ימול לעולם ואפילו הוא מהול כגון ערביים וגבעונים שהם אמות מהולות שמולי האומות כערלים הם חשובים ואפילו בפני אחרים שאין שם חשש שפיכות דמים ואפילו אין מוהל ישראל שהרי מ"מ נאמר ואתה את בריתי תשמור ואם הותחלה על ידו תגמר על יד ישראל ודיו ואם מל מ"מ אינו צריך לחזור ולמול שהרי יצא מכלל ערלה ואף הטפת דם ברית אין כאן שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין איש שהמילה אינה צריכה לשמה ואע"פ שכתוב לי"י המול בפסח כתוב ר"ל ועשה פסח לי"י המול לו כל זכר ובאשה מיהא הרי נאמר ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה:

ישראל מל את הגוי לשום גר אבל גוי צריך לחתוך ערלתו מצד חולי או מכה אסור שהרי זו העלאה והצלה ואע"פ שנעשית מצוה זו ברפואה זו הרי אין כונתו למצוה ובשכר מיהא מותר כדין האמור בהולדה וכן דעת גדולי הרבנים ואחרוני הרבנים כתבו שאם בא להתלמד אף בחנם מותר וממה שאמרו בפרק קורדיקוס אימיה דרב שימי עבדא ליה לההוא גוי ואתסי ולא רצת לעשות לישראל מפני שעדין לא היתה בקיאה באותה מלאכה הא כל שבחנם ושלא להתלמד הרי הוא כמשתדל בהצלתו וכבר ביארנו שדברים אלו כלם בעובדי האלילים נאמרו והכותי כבר ידעת שעשאוהו כגוי לכל דבר: