Meiri on Avodah Zarah 25 מאירי על עבודה זרה כ״ה

המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה בביאור החלק הראשון ואמר על זה לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים אמר הר"ם הם אמרו לא תתיחד אשה עמהם ואפילו היחוד שמותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת הגוי בפניו עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו בסוף קדושין:

אמר המאירי לא תתיחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ופירשוה בגמ' אפילו בשאשתו של גוי לשם שהגוי אין אשתו משמרתו וכיוצא בזה בישראל ר"ל שאשתו של ישראל לשם מותר לה להתיחד עם ישראל שאשתו משמרתו הא אין אשתו עמו אסור לה להתיחד אף עם ישראל ואף שתי נשים לא יתיחדו עם ישראל אחד אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים כשרים ומגדולי המחברים נראה שאוסרין הא בפרוצים אף בעשרה אסור ומגדולי המחברים מתירים בשאשתו של אחד מהם לשם מעשה היה והוציאוה עשרה במטה שיחשבו הרואים שהוא מת שהיו מביאים לקבורה ולא ירגישו בדבר ומ"מ אין כאן איסור משום שפיכות דמים שכל אשה כלי זינה עליה ואפילו כעורות שבהן ובתלמוד המערב פי' בכלי זינה עליה שיכולה לומר גויה אני מה שאין כן באיש שהוא מצויין במילה ואין הדברים נראין ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובגמרא נאמר מטעם זה שישראל שנטפל לו גוי בדרך צריך להיות עיניו פקוחות ולחברו אצלו באותו צד שהוא רואה שהוא מזומן יותר לקום עליו אם ירגיש בו שיבא להרגך היו עולים במעלה או בירידה לעולם ישים אדם עצמו למעלה ולא למטה ולא ישוח לפניו שמא יריץ את גלגלתו ואם שאלו להיכן הוא הולך ירחיב לו הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר עד אשר אבא אל אדני שעירה וכתוב ויעקב נסע סכתה וכן כל כיוצא בזה לפי מה שרואה לפי הזמן ולפי המתחבר עמו ולא נתחדש עוד בגמרא על משנה זו דבר: