Meiri on Avodah Zarah 45 מאירי על עבודה זרה מ״ה

המשנה הששית והכונה לבאר בה איזה דבר אינו נאסר משום ע"ז אע"פ שהוא נעבד [והוא שאמר] הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסור שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך ר' יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפישת ידי אדם וכל שיש בה תפישת ידי אדם אסור אמ' ר' עקיבא אני אובין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאת ועץ רענן דע שיש שם ע"ז אמר הר"ם ר' יוסי סובר שאילן שנטעו לשם אילן ולבסוף עבדו אסור לפי שיש בו תפיסת ידי אדם וחכמים אומרים כי כיון שנטעו והוא לא נתכון בו לעבדו בשעת נטיעתו הוא כמו הר וגבעה ועבודתו אחר שנטעו אין אוסר אותו ור' עקיבא בא והודיענו בעקר שנחקר בו בשביל מקומות ע"ז ואין חולק עם אדם ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרות בהנאה הן לזריעה הן לרעיה הן לחצוב אבנים מהם שאין המחובר נאסר שכך דרשו מן המקרא אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אבל מה שעליהם כגון שחיפום בכסף או בזהב אסור וכדכתוב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך אע"פ שדבק עם ההר שמ"מ נויי ע"ז הם וכל שכן פסילים שעליו ר' יוסי אומר אלהיהם על ההרים וכו' ושאלו בגמרא ר' יוסי היינו תנא קמא כלומר דהא תנא קמא נמי אית ליה דרש דעל ההרים אלהיהם והשיב שר' יוסי בא להקל ולהתיר את הצפוי מפני שהוא דורש על ההרים אלהיהם על הפסילים שעל ההר אבל צפוי של הר הרי הוא כהר עצמו ומותר הואיל והוא דבק בהר ולא נאסר אלא פסילים שעליו ומ"מ הלכה כתנא קמא וצפוי הר אינו כהר ושמא תאמר היאך אפשר להתיר גוף הנעבד וליאסר מה שעליו תדע שגוף הנעבד ע"ז גמורה היא לחייב את עובדיה כמו שיתבאר אלא שכח המקרא מפקיעתו מאיסור הנאה והילכך תלוש שעליו אסור כתלוש של שאר ע"ז אע"פ שנתדבק בו וא"ת אם ההר עצמו נעשה ע"ז היאך אמרו במסכת חולין הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר כלומר שהשוחט לשם ההר אינו זבחי מתים ומתוך כך יש שפרשו שלא נתחייב העובד אלא מפני שכונתו היתה לע"ז אבל אינה ע"ז ואין זה כלום שאם אינה ע"ז לא נתחייב העובד אלא זו של חולין שלא קראוה זבחי מתים מפני שאין זה עובד אלא שוחט לשמו ומן הסתם אינו מקבלו עליו באלוה הא אלו קבלו עליו באלוה בפירוש אף ההר עצמו נעשה זבחי מתים כעובד עצמו וזהו דעת אחרוני הרבנים ועיקר:

מפני מה האשרה אסורה פירוש האילן הנעבד שהרי בשעה שנעבד מחובר הוא והיה לנו להתירו מכל וכל ואתה אוסר מיהא גידולין ופירות הבאים לאחר מיכן שגוף האילן מ"מ מותר הוא כמו שיתבאר והשיב מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פירוש שנתחבר בידי אדם ואע"פ שהוא מחובר בשעת עבודה אוסרין מ"מ גדולין ופירות הבאים לאחר מיכן ואמ"ר עקיבא אני אובין לפניך באה הנה מלת אובין על דרך הזרות ורצה בו אבין והוא פועל יוצא לשלישי כענין הבן להלז את המראה ואמר שהוא דורש לפניו ביאור המקרא אחר שאינך דורש בו תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם כשם שדרשנו בהרים והוא שאותו פסוק של הרים לא נאמר בו איסור במקום אחר ומאחר שסמך אלהיהם על ההרים יש ידרוש בו כן ולא בא הכתוב לאסר להרים אלא ליתן להם סימן היכן הם מוצאים עבודות זרות שלהם וכן באשרה הנזכרת באותו פסוק ליתן סימן בא אלא שמ"מ אי אתה רשאי להתירה מכח דרשא זו ר"ל לדרשו כדרשת על ההרים שהרי נאמר איסורה במקום אחר בפסוק אשריהם תשרפון באש ושמא תאמר דוקא בשנטעו מתחלה לכך הרי בא לנו נטעו ולבסוף עבדו מכח מקרא אחר דהיינו ואשריהם תגדעון כמו שהתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה ולענין אשרה גם כן כך הוא הדין שכל שנטעה לפירות ולבסוף נעבדה אין גוף האילן נאסר ומ"מ גדולין ופירות הבאים לאחר שנעבד אסור וי"מ דוקא אגוז או גרעין שאינו חוזר עוד למה שהיה שאם נטעו משהיה אילן הרי תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי לענין זה כמו שיתבאר למטה בבית שלו שאסרו משום דכתלוש חשבינן ליה הואיל ואבני הבית ועפרן אפשר שחוזרין למה שהיו וכן ביחור אילן שנטעו דמעיקרא אילן והשתא אילן אפילו העיקר אסור יש לדון שאף בנטע יחור ולבסוף עבדו גוף האילן מותר ואינו דומה לבית ולאבניו שבאלו אינן משתרשות אבל יחור שמשתרש וגדל מתחתיו אינו כתלוש וכן נראה לי עיקר ונטעו מתחילה לכך כלו אסור כמו שיתבאר ויש חולקין לפסוק כחכמים להתיר נטעו ולבסוף עבדו אף בגדולין הבאים לאחר מיכן אא"כ גדעו ופסלו לשם כך כמו שיתבאר למטה אלא שגדולי המחברים ורוב פוסקים פסקו כדברינו ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא יתר על מה שבארנו במשנה אלו הם:

העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה מה שנשאר ממנה תחת הקרקע וכשכבשו את הארץ נתחייבו בגדועי ע"ז זו ר"ל כל מה שעל הארץ קודם כבוש ואחר שגדעו כבשו ואחר כבוש חזרו אחריהן לשרוף ולבער אותם גדועין ולשרש אחריהם תחת הקרקע: