Meiri on Avodah Zarah 55 מאירי על עבודה זרה נ״ה

המשנה השמינית והכונה לבאר בה עניני יין נסך וכבר ביארנו בפרק שני איזה יין יש בו משום יין נסך ואיזה יין או איזה משקה אין בו משום יין נסך וכבר ביארנו שם דין הכשר כלים שעמד בהם יין נסך חוץ מכלי הגתות ובאיזה דבר מותר להפקיד יין אצל נכרי וממשנה זו ואילך נבאר מאימתי נעשה היין יין נסך ומי עושה יין נסך הן באיסור שתיה הן באיסור הנאה ועל איזה צד ר"ל הן מגעו הן כחו הן ייחדו אצלו ואצל מי מיחדין ואח"כ נבאר דין איסורו הן בעינו הן על ידי תערובת הן איסור שכרו ואח"כ נבאר הכשר כלי הגת ובאה משנה זו להתחיל בביאור מאמתי נעשה יין נסך ואמר על זה לוקחין גת בעוטה מן הגוים אע"פ שנטל בידו ונתן בידו לתוך התפוח ואין נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו ישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת נחתום העושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר אמר הר"ם כשיהיה מרזב הגת סתום עד שלא יהיה נגר ממנו כלום אלא שנדרכים הענבים קצתם עם קצתם אינו מתנסך לדעת משנה ראשונה וטפוח שם פסולת הענבים שעושין צבור באמצע הגת ואמרו בכאן השאר מותר היא משנה ראשונה שהיא מתרת ואינה הלכה דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו היא משנה ראשונה וזה שהטעם לאסור שיבצור הגוי עמו לפי שעקר בידינו הבוצר לגת הוכשר וכשנוגע בו הגוי הנה טמאו ויהיה הוא עוזר לטמאו כשהוא בוצר עמו והלכות משנה זו כלם בנויות על עקר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכבר זכרנו זה פעמים הרבה אבל מה שהתיר לבעוט עמו לפי שסבת הטומאה כבר עברה לפי שכבר נטמא במגע גוי והוא מוכשר כמו שהוא עקרנו וטעם אינו עושה יין נסך עד שירד לבור וכל זה אינו הלכה אבל פסק ההלכה מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ויין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך ולפיכך בוצרין עמו ואין דורכין עמו ודע שאסור לישראל שישתמש לו גוי בבציר לכתחלה בשום פנים ואפי' להביא לו הענבים לגת כ"ש זולתו וכן באר התלמוד משום לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב אמנם ישראל שהוא עושה בטומאה הוא עובר עבירה לפי שמטמא מה שיש בו זכות שם כלומר התרומות והמעשרות וכן הפת תטמא את התרומה ומעקרנו אין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכשנדרכו הענבים ונאפה הפת נשלמה העברה ולפיכך מותר לשאת עמו אחר כן:

אמר המאירי לוקחין גת בעוטה מן הנכרי ואע"פ שהוא נוטל ונותן לתוך התפוח אינו עושה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ופירוש המשנה כך הוא הגת עשוי מלוחות גדולות של עץ עבות הרבה והוא עשוי במדרון מעט בכדי שיזוב היין דרך עליו וממנו לבור ודורכין שם הענבים ובמקום גבהות הגג יש שטח נמוך כעין בית קבול רחב ואינו עמוק כלל שלא ישאר היין לתוכו ואותו שטח נמוך נקרא תפוח על שם שכשנדרכו הענבים דריכה מועטת אוספין אותם שם כעין עגול ועומדים שם בצורה כדורית מכל צד ומפני זה נקרא תפוח ובלשון לעוזות קוראין אותו פיל"א וכשנאספו הענבים לשם היין מתחיל להמשך שהרי נדרכו ומ"מ טוענין עליהם קורה להפליג בדריכתם והיין כלו נמשך במדרון הגת וזב והולך לו לבור שהוא בקרקע כנגד ראשו של הגת התחתון ואותו בור סדין אותו בסיד כדי שלא יבלע את היין והוא אמרם במסכת אבות בור סיד שאינו מאבד טפה ויש בראשו של גת זה מרזב אחד ומשימין תחתיו סל גדול על פי הבור ופי המרזב על הסל ויוצא היין מן המרזב לסל ומן הסל לבור כדי שהחרצנים והזגים והאשכולות הנמשכים עם היין ישארו באותו הסל ואותו הסל נקרא בלשון תלמוד גרגותני ועם כל זה אי אפשר שלא יתגלגלו חרצנים וזגים לבור ועומד שם היין עד שיקפה ר"ל שאותם חרצנים וזגים המתגלגלים שם יהו צפות למעלה וזהו נקרא קיפוי דבור ואח"כ משימין אותו בחביות ואף שם מתגלגלים חרצנים דקים ומצד רתיחת היין גם הם צפות למעלה וכשהגיע לכך והוא הנקרא קפוי של חביות הוא יין גמור שאינו חסר כלום נמצאו הרבה שיעורין ביין שבכלם אתה רשאי לקראו יין וצריך אתה לידע איזה שבכלם אתה תופש לענין זה אם משהתחיל לימשך על שטח הגת ונפרד מענביו או שמא דוקא עד שירד לבור קודם שיקפה או שמא עד שיקפה קפוי שבבור או שמא עד שיקפה בחביות ואמר במשנה זו שאינו נעשה יין לאסרו במגע גוי עד שירד לבור והוא שאמר לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ שהגוי דרכם ונגע שם בידיו בשעת הדריכה ואע"פ שיצא רוב היין בדריכתו והוא צף על ידיו שלא סוף דבר שמגעו ברגל אינו עושה יין נסך אלא אף מה שהוא צף על ידיו וכן לא סוף דבר בזה שמ"מ היין מעורב עם האשכולות והחרצנים אלא אע"פ שנטל את הענבים הדרוכים בידו ונתנם לתוך התפוח שהתחיל היין לימשך בשטח הגת והוא נוגע ביין הנמשך בשעה שנמשך בשטח הגת מותר בשתיה שאין זה יין כלל ולא עוד אלא אף הקלוח היוצא מן הגת לסל או אף היוצא מן הסל ויורד לתוך הבור מותר שאין עליו שום תורת יין כלל ומיחל בעלמא הוא עד שירד לבור ומ"מ משירד לבור תורת יין עליו ובשל גוי אסור אע"פ שלא נגע בו משירד לבור ופירשו הטעם מצד מה שנגע בזה שבבור בשעת דריכתו ומגעו שלמפרע עושהו יין עכשו וקצת רבנים פי' הטעם מפני שהיין נמשך מכחו של גוי לבור וכחו בכונה אסור ומתוך מה שירד לבור אסור אם דרכו גוי אף שלא בנגיעת הגוי ואם דרכו ישראל כשנגע בו גוי אחר שירד לבור שמשירד לבור אע"פ שלא נגע שם נעשה יין נסך אם הוא של גוי ואם של ישראל דוקא בנוגע גוי באותו שבבור ומ"מ השאר מותר אף הקלוח היורד מן הגרגותני לבור וכל שכן מה שנמשך עדין בגת וכל שכן היין המעורב עדין בין החרצנים והזגים שבתפוח ומותר בשתיה שהרי אף אם נגע בהם מותר ואע"פ שקלוח זה מחבר את שתיהן מותר שאין חבורו אוסרו במקום שמגעו אוסרו שאם אתה מפרש איסור נצוק מדין מגעו הרי אף אם נגע בגופו של זה הנמשך בגת לא אסרו כמו שבארנו שאינו יין כלל אלא מיחל בעלמא ואף לכשתפרש איסור נצוק מתורת תערובת שהוא כאלו נתערב יין שבבור באותו הקלוח וביין שבגת הרי אותו הקלוח כקלוח של מים ואע"פ שאף במים נאסר שהרי יש ביין שבבור בכדי נתינת טעם לא החמירו בנצוק לדונו בתערובת גמור במקום שאין המגע אוסר הא בתערובת גמור ודאי אוסר ולא משום טעם לבד אלא אף במשהו שמ"מ אף שבגת יין מיקרי לדונו מין במינו ואע"פ שראיתי בזו חולקים לומר דדוקא בכדי נתינת טעם כדין יין במים כך הוא מוכרע כדברינו בתלמוד המערב שאמרו לוקחין גת בעוטה וכו' והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנה הא העלים עיניו וכו' אסור ופירוש הדבר שמא נטל הגוי מאותו יין עצמו שבגת בכוסו והחזירו ומשנתן בכוס הוה ליה כיין שבבור ואסר את שבגת בחזרתו דמ"מ מין במינו הוא ומ"מ כל שאינו תערובת גמור אין דנין אותו בתערובת מדין נצוק שכך הקלו בנצוק במקום שאין המגע אוסר ונמצא מה שבבור אסור בהנאה והשאר מותר בשתיה וקצת מפרשים כתבו בפירוש והשאר מותר שאינו נאסר מדין נצוק הא במגע מיהא נאסר ואינו כלום שמאחר שאתה אומר שאינו יין למה אתה אוסרו במגע ועוד שאם כן כשהקשה בגמרא לרב הונא במה שאמר משהתחיל לימשך וכו' והקשו לו ממה ששנו במשנתנו והשאר מותר מה זו קושיא ושמא רב הונא במגע אמרה אלא שאף במגע נאמר ולמדת על מה שאמרו בפרק אחרון בגת שצריך נגוב ושאם זפתה גוי ודרך בה צריך קליפה ונגוב לא על דעת משנה זו נאמרה אלא על דעת משנה אחרונה שלדעת משנה זו אף הדחה אינו צריך:

ואח"כ נתגלגל ממשנה זו לדברים אחרים שהם נמשכים לסברא זו והוא שמאחר שאינו נעשה יין נסך דורכין עם הנכרי בגת שלו ונוטלין שכר שאין כאן משתכר באיסורי הנאה שהרי אף בשתיה מותר אבל אין בוצרין עמו להביא הענבים לגתו שהרי גתו טמא וענבים שנבצרו לגת הוכשרו במשקה היוצא מהם כמו שיתבאר במקומו ונמצא זה גורם טומאה לחולין אלו ומ"מ הדריכה מותרת שכבר נטמאו:

ישראל החשוד לעשות בטומאה אסור לבצור עמו שהרי הוא גורם טומאה ואף דריכה עמו אסורה מפני שדריכתו בעברה ואין לנו לסייעו והרבה מפרשים שואלים בה איזה עברה מתחדשת בדריכה והלא כבר נטמאו ומשיבים בה דברים בטילים ויראה לי הטעם שהבצירה אסורה אפילו לא יצאו משקין מהם כלל מדברי סופרים וטעם גזרתם שמא יסחטם מעט אחר שלדריכה הם עומדים ויוכשרו בסחיטתו או שמא אם הכניסם לגת בלא סחיטה פעמים לוקח מהם אשכול של ענבים לבדקו וסוחטו ומזלפו על שאר הענבים שבגת שהרי הכל לדריכה עומד והוכשרו בכך כמו שהתבאר במקומו ונמצא שהבצירה אסורה מטומאת סופרים והדריכה מטמאתו טומאת התורה וזו עברה ומ"מ אחר שנדרכו כבר נטמא בטומאת התורה ואין כאן עוד עברה ומוליכין חביות ריקניות אפילו טמאות לגת למלאן ממנו ומביאין עמו מן הגת אבל נכרי מ"מ אין בדריכתו עברה שאינו בר עברה ומפני זה דורכין עמו ויראה לי לפי שטתנו שאין דורכין עמו עד שיתחיל הגוי בדריכתם ויטמאו טומאת התורה נחתום ישראל העושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו שאין מסייעין ידי עוברי עברה ואע"פ שכבר נטמא טומאת התורה בלישה ואין עוד עברה בקיטוף מ"מ לישה וקטוף מלאכה אחת היא או מפני שבקטופו מוסיף בה קמה ומוסיף בטומאה ומ"מ אחר לישה וקיטוף כבר נעשה הכל ומוליכין עמו פת לפלטר ופי' גדולי הרבנים בפלטר שהוא אותו שאופה את הלחם בתנור והוא הדין שמותר לאפותו ואין נראה כן חדא דאם כן היה לו לומר אבל מוליכין עמו פת לתנור ועוד שהרי בתלמוד המערב אמרו שאין עושים ממנו גריסין בתנור וודאי הוא הדין שאסור לאפותו וכן הדין שהרי יש כאן גרמת הכשלה לאחרים הלוקחים ממנו וכן שהאפיה סוף המלאכה והכל דבר אחד ומלאכה אחת אלא שבודאי נראין הדברים שאין מוליכין אותו לאופה הלחם וכל שכן שאין אופין לו ופלטר אינו אופה הלחם אלא נחתום קטן שלוקח מנחתום גדול את הפת ביחד אחר שנאפה ומוכרו על יד על יד וזו ודאי מלאכה אחרת וכבר נגמרה כל העברה ולפיכך מותר וכן פירשו חכמי צרפת ובפרק הזהב אמרו פלטר מתרתי ותלתא זבין ואף על הנחתום יש לפרש בו ענין אחר מכח אותה שמועה על אותו שלוקח מבעל הבית אלא שבכל התלמוד קורא נחתום זה שלש את העיסה ועורכה אלא שלפעמים כלה כדו ולוקח מבעל הבית:

זהו ביאור המשנה וכלה שלא כהלכה נאמרה ולענין פסק יין משהתחיל לימשך נעשה יין נסך כמו שיתבאר בגמרא בארוכה ומעתה אין לוקחין גת בעוטה מן הנכרי וכן אין דורכין עמו אא"כ בגת פקוקה ר"ל סתומה שאין יין נמשך לצאת ממנה וכן שהיא מלאה מראשה לראשה עד שאי אפשר לה להמשך אפילו על שטח עצמה כמו שיתבאר בגמרא:

ולענין מה שנתגלגל בה הלכה שמותר לאכול חולין טמאים או לשתותן וכשם שמותר לאכלם או לשתותם כך מותר לגרום להם טומאה אף בארץ ישראל ואפילו לטמאן לכתחלה ואין חוששין להכשלת אחרים ואין צריך לומר שמותר לסייע ידי העושה אותם בטומאה ואפילו בדגן תירוש ויצהר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם: