Meiri on Avodah Zarah 56 מאירי על עבודה זרה נ״ו

לענין מעשר אין היין נקרא יין גמור להיות נגמרה מלאכתו למעשר ליאסר בשתיית עראי עד שיקפה קפוי של חביות הנזכר במשנה וישלה החרצנים והזגים מעל פני החביות אבל אם קפה בבור אף כשהוא שולהו משם להניחו בחביות שותה ממנו עראי וקולט מן הגת ומן הצנור ושותה:

לענין יין נסך מכיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך אלא שדעות המפרשים חלוקות בענין זה והוא שחכמי התוספות פירשו שהתחיל לימשך ר"ל לצאת מן הצנור לירד לבור אע"פ שלא ירד הקלוח לבור עדין ואמר שמכיון שהתחיל לימשך מן הצנור נעשה יין נסך ואף מה שנמשך בגת הן שנגע גוי במה שנמשך בגת הן שנגע בקלוח אבל כל שלא התחיל לצאת מן הצנור אע"פ שנתכנסו הענבים לצד הגבוה של גת ונמשך היין על שטח הגת ולא יצא עדין מן הצנור אין זה נקרא נמשך כלל ליאסר במגע גוי ומכאן סמכו לדרוך הנכרי בגיגיות שלנו בשמירת ישראל שלא יתן מן היין לכוס ויחזיר לשם וכדברי תלמוד המערב שכתבנו למעלה הואיל ואין שם המשך דרך צנור אחר שיזהר שלא להוציא ממנו דרך הברזא ואע"פ שהוא מכנס הענבים לצד אחד שבגיגית והיין נמשך לצד האחר ודבר זה אי אפשר להעמידו שאם כן לא הוצרכו בגמרא לתרץ במשנה ראשונה ולהעמידה בגת פקוקה ר"ל סתומה ומלאה שהרי בסתומה לבד היה מספיק לו הואיל ולא היה היין נמשך לצאת מן הצנור אלא שאפשר לי לפרש לדעתם דארחא דמילתא נקט שכל שהיא מלאה דרך בני אדם לסתמה מפני שהענבים מתפשטים לצד המרזב ואדם מתירא שמא יפלו מהם לתוך הבור דרך המרזב אבל כשאינה מלאה אדם מניח הענבים לצד הגבוה של גת ואין חששא ליפול מהם לבור ואין דרך בני אדם לסתמה שאינו חושש אם היין נמשך ויורד לבור אדרבה ניחא ליה ומ"מ יש להם קושיא ממה שאמרו בתוספתא הלוקח עביט של ענבים ומצא תחתיו גממיות ר"ל מלאות יין צלול מותר הואיל והענבים עליהם בצדו גממיות אסור אע"פ שלא יצא דרך צנור ואף זו אינה קושיא לדעתי שהגממיות הרי הם כבור וכנתינה בכוס מאחר שהיין שבתוכם צלול ואינם תחת הענבים הדרוכים אלא שהלשון מוכיח שלא כדבריהם שאין לשון המשך נופל במשקה אלא כשהוא נגר באיזה שטח אם של עץ אם של אבן אם של קרקע כמו מעין המושך שאובה שהמשיכוה ממשיכין יין בצנורות וכשהוא נגר בקלוח ודרך אויר ואינו בא אלא בלשון קלוח או בלשון ירידה פרצופות המקלחות מים וכן ירדו גשמים אלא עיקר הדברים כפירוש גדולי הרבנים שכל שהוא נמשך אף בגת עצמו מראשו הגבוה לצד ראשו התחתון נעשה יין נסך וא"כ כל דריכת גוי אסורה אא"כ הגת פקוקה ומלאה שאין כאן המשכה לא דרך צנור שהרי סתומה היא ולא בשלוח גת עצמו שהיא מלאה ואין היין מתפרד מן הענבים שאין לו מקום להמשך אף בשטח גת עצמו ואי אתה מוצא מלאה אלא בשהיתה הגת גדושה כל כך מתחלתה שאחר שנדרכו עדין היא מלאה שאם תאמר מלאה מתחלתה אף בשנדרכו מתמעט שיעורם ואינה מלאה ויש מקום ליין לימשך ומ"מ כל שפנה הענבים עד שנתן מקום ליין לימשך נעשה יין נסך הא כל שאין שם שום המשכה כגון פקוקה ומלאה מותר בדריכת נכרי שאף לרב הונא שהמשכת גת עושה יין נסך בפקוקה ומלאה שאין בה שום המשך מודה ומגדולי הדורות אוסרים מפני שאותו תירוץ כבר נראה ולא הוצרכנו לו אלא כשהיינו סבורים להעמיד דברי רב הונא כמשנה ראשונה ומאחר שהעמדנום כמשנה אחרונה אדחי ליה ואתסר כל שהיין רבה בגת עד שהולך באורך וברחב אע"פ שמעורב ואין דברים אלו כלום שבודאי לא נדחה אלא שאינו צריך לפרשה כן אבל כל שהיא כן ר"ל פקוקה ומלאה אף רב הונא מודה זהו דעת גדולי הרבנים וכלל הדברים שכל שהיין אינו נמשך לעצמו אע"פ שהוא רבה על הענבים וצף על ידיו הואיל והוא מעורב לשם עם אשכולות וחרצנים אינו נעשה יין נסך וכמו שאמרו בתלמוד המערב גממיות שתחת האשכולות מותרות ואע"פ שחלק שם ר' אבא ואמר אף הן עצמן נעשות יין נסך אין הלכה כן שהרי היא כנגד תנא קמא שלו וכנגד התוספתא וכנגד תלמוד שלנו שאף רב הונא לא אמרה אלא בהמשכה מעתה אין הנכרי דורך בגיגיות שלנו שהרי בדריכתו מכנס הענבים לצד אחד שבגיגית והיין נמשך לצד אחר שבו ומ"מ אם דרך לשם עד שלא יגיע לשיעור זה אע"פ שהיין רבה על הענבים מותר בדיעבד כל שנתברר לנו שלא המשיך ואם העלים עיניו חוששין לו וכן התבאר בתלמוד המערב כמו שכתבנו למעלה ומ"מ יש בזו דעת שלישית לגדולי המפרשים והוא שאף על פי שלא פנה הענבים לצד אחד כל שהיין רבה בגת או בגיגית עד שהיין הולך שתי וערב ונצלל מעט מן האשכולות עד שהידים צפות בתוכו נעשה יין נסך אע"פ שהאשכולות בתוכו שאין זה פחות מגממיות שבצדו ונמצאת דריכת הנכרי אוסרת בשיעור מועט ולדעתם מה שאמר כיון שהתחיל לימשך פירושו כל שהתחיל לימשך או שנברר כך כר שראוי לימשך אלו היה לו מקום לימשך בו ואין ענין פקוקה ומלאה מעלה ומוריד כלל אצלם לענין פסק ואע"פ שהוא נבלל עם הענבים מאחר שהוא ראוי לימשך אין בילה מעכבת בו ועיקר הדברים כדעת שניה:

מכיון שנמשך היין אע"פ שחזרו ועירבוהו עם האשכולות והחרצנים או שחזרו וערבו האשכולות והחרצנים לתוכו אין חזרתו מפקעת תורת יין ממנו ואין אומרין בו שיהא מעשה מבטל מעשה על הדרך שאמרו בירידת טומאה לכלים או עלייתם מהם אלא לעולם תורת יין עליו ליאסר במגע וכח ומעתה זה שנהגו עכשו בדריכה בגיגיות לצלול היין דרך הסל הרי זו המשכה גמורה ואין חזרתו בתוך חרצנים וזגים או חזרת חרצנים וזגים לתוכו מפקעת ממנו תורת יין ויש מפקפקין בה ואל תחוש לדבריהם:

איסור החרצנים שהזכרנו בפרק שני תלוי באיסור היין כל שנעשה יין ליאסר נאסרו חרצניו ואע"פ שאמרו עליהם בתלמוד המערב דוקא במשלה אותם מתוך הבור לא נאמר אלא לדעת משנה ראשונה ואע"פ שגדולי הפוסקים הביאוה בהלכותיהם לא כיונו אלא ללמוד הימנה לדין משנה אחרונה שהשולה חרצנים ממקום שהאשכולות מעורבים עם היין אינן אסורות:

כל מה שביארנו שמאחר שהתחיל לימשך נקרא יין אם לאסור את של נכרי כל שנמשך בדריכתו אם לאסור את שלנו במגע יראה מלשון גדולי המחברים דוקא בענבים הדרוכים אבל ענבים שלא נדרכו אלא שמתוך שאדם מאסף מהם הרבה בגת נעצרים בעצמם ויין נמשך מתחתיהם אין זה נעשה יין נסך כלל שאין זה אלא כעין מיחל האמור בזיתים ויש חולקים מצד התוספתא שהזכרנו למעלה אלא שאפשר להעמידה בדרוכים:

מה שכתבנו שהיין משהתחיל לימשך נעשה יין נסך נחלקו בו המפרשים לשני שטות מהם מי שאמר שמכיון שהתחיל לימשך נאסר אף מה שלא נמשך הן אם נגע הגוי במה שלא נמשך אע"פ שהיין והאשכולות מעורבין הן שנגע במה שנמשך שנאסר הכל בנגיעה אף מה שלא נמשך אחר שנודע בנצוק שהוא אוסר כמו שיתבאר ועל דרך האמת לשון הגמרא יעיד כן נראין הדברים שכך הוא אומר הואיל והתחיל לימשך נעשה הכל כמהו ואלו לא היה דעתו אלא על הנמשך לא היה לשון התחלה נופל יפה ואף סוגיא שלמטה בגרגותני מוכחת שטה זו לדעת קצת ר"ל שכבר פי' בה שאם החזיר גרגותני לגת אסור וסתם המשנה נגרר אחר הפירוש ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פירשוה דוקא במה שנמשך אבל מה שלא נמשך מותר ולא נאסר לא במגע עצמו ולא במגע הנמשך וראייתם שאין התחיל לימשך למשנה אחרונה חמור מירד לבור למשנה ראשונה שאמרו עליה ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר וסתם המשנה אף בשהחזיר גרגותני לגת שהוא נצוק הגמור ואינו נאסר לא במגע עצמו ולא במגע הנמשך מתורת נצוק שאין נצוק אוסר מה שלא נאסר אף במגע עצמו ואע"פ שפרשה רב הונא בשלא החזיר גרגותני הא החזיר הכל אסור וכן בשלא החזיר הגרגותני הוא עצמו מיהא ר"ל הגרגותני אסור ואע"פ שגרגותני לא היה נאסר משום מגע ונאסר משום נצוק למשנה ראשונה לדעת ביאור זה כמו שיתבאר אין הלכה כביאור זה אלא כסתם המשנה ואפילו תפרשה כן מ"מ מתוך שהחמרת במשנה האחרונה לאסרו משהתחיל לימשך הקלת שלא לאסור אלא הנמשך ואינו דומה למשנה ראשונה שאתה אוסר מה שנמשך בגת שהרי מ"מ יש כאן המשך קצת מה שאין כן במשנה אחרונה שאסור מה שלא נמשך הוא בחרצנים וזגים ולשון התחיל לימשך נאמר כן לפרש ולהודיע שלא מהמשכת הצנור הוא אומר אלא מהמשכת הגת וכן נעשה מעשה בלוני"ל שהיו מוציאין מיין הגיגית דרך הברזא בשעת הדריכה ולא היה מה שבתוכה בא לכלל יין נסך ונגע גוי בקלוח והתירו את השאר והוא הדין שהוא מותר אם נגע בהם הגוי אלא שלדעתי מעשה זה אין בו ראיה ולא בקושית היאך המשך גת חמור למשנה אחרונה יותר מירד לבור לראשונה שירידה לבור הוא כלי אחר ולא מגוף הגת ואין נגיעת מה שבכלי אחד ראויה לאסור מה שבכלי אחר וכן מה שיוצא מן הגיגית דרך ברזא אבל הגת כל שנאסר מקצתו אינו אלא כחבית יין שנגע גוי באחד מקצותיה שנאסר כלו ואע"פ שאני נוטה לומר כדבריהם מכח הסברא ראיה מיהא איני רואה בה הכרח ומ"מ גדולי המפרשים פי' לדעת זו שאע"פ שאין הנשאר נאסר במגע ובנצוק שהוא כדין ערוב מ"מ נאסר הוא בתערובת יין ממש אף בשלא נפל לשם שיעור נתינת טעם וכן יראה משמועת גרגותני ודעתם בזה שכל לגבי תערובת מיהא יין הוא נקרא לעשות מין במינו כמו שכתבנו למעלה ויש אומרים לדעת זו לאסרו משום נצוק שעקר איסורו משום עירוב כמו שיתבאר ולא יאסר משום מגע ואין הדברים נראין ועיקר הדברים להקל ואע"פ שהנצוק משום עירוב כמו שיתבאר מ"מ כל שאינו נאסר במגע עצמו הקלו בנצוק שבו אע"פ שיאסר בעירוב ממש ואפילו לדעת האוסרים בנצוק בזו וכן בעירוב עצמו יש לקצת חכמי הצרפתים סברא להתירו מטעם אחר והוא שהיין המעורב בענבים כשנתערב בו יין גמור יש לנו לומר בו סלק את מינו כמי שאינו ונשארים חרצנים וזגים שאינם מינו כמו שיתבאר והם רבים עליו ומבטלין אותו כמו שיתבאר וזה שאסרוהו מפני שלא היה רב הונא סובר דעת רואין את מינו וכו' ומ"מ הלכה כן כמו שיתבאר או שמא אין האיסור מצד היין אלא מצד חרצנים וזגים מעורבים עם היין שבגרגותני שהכל מין אחד עם מה שבגת וכן פרשוה קצת רבני צרפת ויש מכריעין לומר שלא לאסור את שאינו נמשך במגע הנמשך אלא שיאסר במגע עצמו:

כבר ביארנו במשנה לדעת משנה ראשונה שאם ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואמרו על זה בגמ' אמר רב הונא לא שאנו אלא בשלא החזיר גרגותני לגת אבל אם החזירו לגת אסור וגרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק שמעת מינה נצוק חבור והעמידה בשפחסתו בורו ולענין ביאור דבר זה צריך שתדע שכונת רב הונא היתה שכל שאינו חשוב יין ליאסר במגע ובנצוק וכמו שכתבנו שאע"פ שהנצוק משום עירוב אינו אוסר במקום שאין המגע אוסר מ"מ אם נתערב יין נסך באותו יין נאסר ובמשהו מחמת שמ"מ יין הוא לדון את התערובת במין במינו ואע"פ שרב הונא אינו סובר כמשנה ראשונה ולדעת האחרונה הכל נקרא יין משהתחיל לימשך כונתו היתה מ"מ ללמד דין זה למשנה ראשונה ועל זה אמר שכל שהחזיר גרגותני לגת לפנותו מחרצנים שבתוכו להשיבם לגת ונמצא יין הגת נמשך ויורד לבור בלא אמצעות הגרגותני נאסר יין הגת בנגיעת מה שבבור והמקשה לא הבין את דבריו וחשב שיהא אוסר עכשו יין הגת משום נצוק מצד הקלוח המחברו עם יין שבבור וכנגד כל מה שכתבנו ולדעת זה ודאי כך היה הדין בשל גרגותני בעוד שהיה לשם אלא מצד שכל שיש שם גרגותני אין יין הגת נאסר מדין נצוק שבבור שהרי נצוק בר נצוק הוא ויין הגרגותני מועט הוא לא חשש עליו ולמדה ביין הגת ובחזרת גרגותני לגת ועל זה שאל ואחר שהדין כן בגרגותני כל זמן שהיא לשם במאי מיתסרא ודאי בנצוק וא"כ שמעת מנה דנצוק חבור והוא הדין שהשאלה נופלת על יין שבגת כשהוסר הגרגותני והשיבו שלא מחמת נצוק הוא אומר כן שאין נצוק אוסר במה שאין מגע אוסר אף לדעתו שהוא סובר שהנצוק אוסר ונמצא שבעוד שהגרגותני לשם אינו נאסר משום נצוק וכן לא יין שבגת כשהוסר הגרגותני משם אלא שהוא אמרה בשפחסתו בורו כלומר שנתמלא עד שנתערב בשולי הגרגותני וכשהחזיר הגרגותני לגת נתערב מיין של בור ביין הגת ונאסר מדין תערובת גמור במשהו שמ"מ יין הוא לעשות מין במינו אע"פ שאינו נאסר במגע עצמו ולא בנצוק ויש לדבריו מקום אף למשנה אחרונה לדעת שכתבנו שאע"פ שהנמשך בגת נאסר במגע עצמו למשנה אחרונה לא נאסר בנגיעתו את שאינו נמשך וכל שעירב מן הנמשך בשאינו נמשך נאסר ואע"פ שמ"מ יש לו התר מצד אחר ודין סלק את מינו וכו' שחרצנים שבגת ויין המעורב בהם שני מינין הם כמו שיתבאר בפרק אחרון רב הונא אינו סובר כן ונמצא שלדעת פסק אין לה מקום וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה:

ודבר זה אע"פ שאין אנו צריכין לו לענין פסק שהרי כל עצמו לא נאמר אלא למשנה ראשונה ושאין אנו באים עליה מתורת נצוק צריכין אנו לברר מתוכו פסק אחר והוא איסור נצוק והתר בר נצוק והוא שמאחר שנדחה והעמידוהו בשפחסתו בורו יש למדין ממנה שהנצוק אינו אוסר כלל ואף רב הונא שהוא המחמיר בנצוק כמו שיתבאר בפ' אחרון נראה מכאן שלא בבירור אמרה הואיל ודחאה וכן ראיה לזה שהרי בטהרות החמירו יותר מביין נסך ואעפ"כ אמרו בה שאין הנצוק חבור ועיקר הדברים שהנצוק אוסר שחבור הוא כמו שיתבאר ענינו בפרק אחרון ולא נדחית בכאן אלא דרך משא ומתן וראיה בעלמא הוא וללמד שזו מיהא אין בה דין נצוק וכן שאין נצוק אוסר במקום שאין המגע אוסרו הא בכל שמגע אוסרו אף נצוק כן או שמא לא נדחית אלא להודיע על רב הונא שלא יצא לו דין נצוק מן המשנה כמו שיתבאר למטה וענין טהרות אינו כלל כדי ללמוד הימנו כמו שיתבאר וגדולי צרפת כתבו שבמקום פסידא יתירא מקילין בו וחוץ מכבודם אין ראוי לומר כן אבל נצוק בר נצוק ודאי למדנו מכאן שהוא מותר שאם לא כן כשהיה עולה על דעת המקשה שרב הונא היה בא מטעם נצוק היה לו להקשות אף כשהגרגותני לשם יאסר מה שבגת משום נצוק שהקלוח מחבר את שבבור לשל גרגותני ואותו הנמשך בגת מחובר מצד אחר לגרגותני אלא שבודאי נצוק בר נצוק מותר ואע"פ שיש חולקים לאסרו מפני שלא נאמר כן אלא מפני שיין הגרגותני אינו יין ואין נצוק בר נצוק במקום שהאמצעי או הראשון אינו יין אין נראה כן שהרי כשהיה סובר שמשום נצוק הוא אוסרו ביין זה היה אומר כן שסבור היה שבכל היינות יאמר כן ואעפ"כ מותר ומאחר שהיה סבור שבנצוק יאסר אף ביין זה אלו היה בר נצוק אסור היה לו לדון כן בבר נצוק אלא שהדבר ברור שאף במה שהנצוק אוסר בר נצוק מותר ועוד למדנו משמועה זו שהנצוק איסורו משום ערוב שאם תאמר משום מגע כלומר שנדון הוא כשהוא נוגע בתחתון כאלו נוגע בעליון הרי למשנה ראשונה יין שבגרגותני לא נאסר משום מגע והיאך היה עולה על דעתו ליאסר משום נצוק אם אסור הנצוק מחמת מגע אלא שאיסורו משום עירוב והיה סבור לדונו כתערובת גמור עד שהודיעו שאין הנצוק נדון כעירוב גמור במקום שאין המגע אוסר הא בעירוב גמור נאסר ולמדת שאף במקומות שהנצוק אוסר מדין ערוב הוא ואם יש בו מים אומרים בו סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואם אין שם מים מ"מ ימכר כלו חוץ מדמי יין שבו וכן ראיה לזה שהרי אמרו כל דעד ברזא אסור ואם נצוק כמגע יהא כל דעד ברזא כמגע ואידך ליתסר בנצוק שאם תחתון אוסר העליון מתורת חבור כל שכן עליון התחתון אלא שמע מנה חבורו ערוב הוא ולא מגעו וכל שכן נצוק:

זהו עיקר הדברים בסוגיא זו ומ"מ יש חולקים בדברים אלו כלם שכתבנו עליהם שלמדנום מסוגיא זו מהם להתיר אף הנצוק ומהם לאסור אף בר נצוק כמו שביארנו שתיהם וכן באיסור הנצוק עצמו נסתפקו הרבה אם אסורו מטעם מגע אם מטעם ערוב ורוב מפרשים מסכימים שהוא משום ערוב ומטעם שכתבנו ויש סוברים שהוא משום מגע ומפני שהם סוברים שהגרגותני נאסר במגע מפני שמפרש שאף מה שלא נמשך נאסר במגע כמו שביארנו למעלה לדעת קצת ומתוך כך נאסר בנצוק שהוא משום מגע כלומר שהוא נחשב כאלו נגע בו אלא שאין נראה כן שאם כן לא הוצרך להעמידה בפחסתו בורו ואע"פ שבזו אין לנו כמו שביארנו שדברים אלו לא נאמרו אלא למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה משהתחיל לימשך נאסר הנמשך ובארנו בה שלא נאסר את שלא נמשך במגע הנמשך שנמצא שהנשאר בגת אינו נאסר לא משום מגע ולא משום נצוק ואף לדעת האוסרו משום נצוק חרצנים וזגים מבטלין אותו מ"מ למדין הימנה למערה לכלי שיש בו יין נסך שהעליון אינו אסור משום מגע אלא מצד עירוב וכן שהנצוק בר נצוק מותר לגמרי אף בשתיה וכן הסכימו רוב מפרשים ובפרק אחרון יתרחבו הדברים בענין הנצוק ודרך איסורו בע"ה:

ונמצא סוגיא זו שיש לנו ממנה שלשה דברים האחד בנצוק שהוא אוסר והשני בטעם איסורו שהוא מטעם עירוב והשלישי בבר נצוק שמותר אף בשתיה והרבה נתחבטו המפרשים בשלשתם זה בכה וזה בכה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

קצת חכמי צרפת היו סבורים לומר שאין דין נצוק נאמר אלא בשהנקב המקלח רחב שתי אצבעות כשפופרת הנאד כעין שאמרו בטהרות ואין דבריהם נראין וראיה ברורה לסתירת דבריהם שהרי בגרגותני אמרו במאי מיתסרא בנצוק וכו' וגרגותני נקביה צרים ודקים שלא יהו החרצנים יוצאים משם ואם מפני שיש שם נקבים הרבה הרי לענין טהרות אמרו באחרון של חגיגה שמקוה שלם שנתן סל גדול באמצעו והמים מתערבים דרך חורי אריגת הסל הואיל ואין בהם כשפופרת הנאד אע"פ שכלו מלא נקבים אין מצטרפין והטובל שם לא עלתה לו טבילה וכן גושתא ובר גושתא שהיו סבורים לבא עליה מטעם נצוק וסתמה אין רחבה כשפופרת הנאד: