Meiri on Avodah Zarah 63 מאירי על עבודה זרה ס״ג

נתן לה על דרך זה ולסוף כמה בא עליה משבא עליה נאסר ואם קדמה קודם הביאה והקריבתו נרצה הואיל והקנה לה מעכשו ולא תלה קנייתה על תנאי ביאתה שאלו כן לא היתה יכול להקדישו אלא שהזכיר לה את הביאה בשעת המתנה על הדרך שהזכרנו או שאמר לה לא יקנה לך עד הביאה ואם יצטרך ליך יקנה ליך מעכשו ויש שואלין ואף בנתן לה על תנאי ביאה למה אינה יכולה להקריבו והרי משכה והוא רשאי לכופה על הביאה שהרי משיכה קונה בלא נתינת דמים אחר שפסק והלה כופהו על הדמים ואף זו הביאה במקום דמים ואם תמצא לומר שבאיסורין כן והרי במוכר יינו ופסק עד שלא מדד דמיו מותרין דמדמשכיה קנייה וקמו זוזי עליה בהלואה ואיני רואה בה קושיא דאדרבה האתנן הוא הדמים והוא נקנה בביאה ואין הביאה נקנית בו ואף לדבריהם יראה לי שלא נאמר כן אלא במשיכה שבמקום דמים שהוא דבר הראוי לגבותו על ידי בית דין אבל אתנן שאין מסור לבית דין לכופה על הביאה אין משיכת אתנן קונה בו על סמך זה:

אף זו שכתבנו בקדמה והקריבתו אם קדמה והקדישתו ובא עליה קודם הקרבה הדבר בספק אם הותרה הקרבתו ומתוך כך לא יקרב לכתחלה ואם קרב יצא ידי נדרו ואם קדמה ומכרתו יש מוכיחין מסוגיא זו שאינו ודאי אתנן ביד לוקח דמה לי מכרו לשמים מה לי מכרו להדיוט ויש אומרים שאין עליו שם אתנן כלל וקים מתורת ספק ממה שאמרו כאן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלמא במסירת הדיוט אין אחריו שם אתנן כלל ומ"מ בב"ק ע"ו א' פסקנו שההקדש אינו כמכירה בקדשי מזבח:

בא עליה תחלה והתנה לה אתנן ולסוף כמה נתן לה טלה באתננה אם אמר לה בשעת ביאה השמעי לי בטלה זה ובא עליה והיא זונה גויה שהגוי קונה במעות ואינו צריך משיכה כמו שיתבאר הרי ביאתה כדמי המקח והרי טלה קנוי לה משעת ביאה והרי הוא אתנן ואם אמר לה בטלה סתם מותר שמאחר שלא נתיחד לה לא קנאתו ושמא תאמר ומה בין זה לפועל ביין נסך שכל שגמר מלאכתו נתחייב לה הלה שכירותו אע"פ שלא משך ואע"פ שלא נתן לו עד לאחר זמן ושכרו אסור פירשו בתוספות שהפועל כל הנאה לבעל הבית אבל אתנן שאף היא נהנית מן העברה אין זה כעין שכירות מכל וכל אלא כעין הקנאה ובטלה זה הוצרכנו לטעם שמעות קונות בגוי ובטלה סתם לא קנתה:

היתה זונה ישראלית שאין ישראל קונה אלא במשיכה אף בטלה זה מותר אע"פ שדבר תורה מעות קונות הואיל ותקנו חכמים משיכה הופקעה הזכייה על ידם מכל מי שלא משך ומ"מ אם היתה באותה שעה בחצרה הואיל וחצרה זוכה לה נאסר ואפילו לא הקנהו לה באותה שעה לגמרי אלא שאמר זכי בו מעכשו אם לא אשלח ליך מעות עד יום פלוני נאסר:

יש מי שאומר מכח סוגיא זו שאם נתן לה טלה מעכשו ואמר לה על מנת שתשמעי לי ונשמעה לו לבסוף אין זה אתנן הרי זו כאומר לחברו הרי לך מנה על מנת שתתן לי קרקע פלוני שאין המנה דמי קרקע אלא מתנה והקרקע תנאי המתנה וכבר רמזנוה למעלה וגדולי המחברים לא כתבוה ואין הדברים נראין:

זה שכתבנו שבטלה זה כל שלא משכה לא קנאתו מ"מ דמים הוא חייב לה ומכאן למדו בתוספות במי ששכר את הפועל ופסק עמו איזה דבר המצויין בפרט כגון בגד זה או כלי זה ולא משכו יכול לחזור ואינו חייב לו אלא דמי שכירות הראויים לפי המלאכה אחר שלא משך אותו דבר המצויין שאם אמר בכור חטים זה או בכור קטנית זה ואע"פ שלא משך צריך ליתן לו מאותו המין שאין אלו אלא כעין דמים שהרי טול מה שהבאת בשכרך אין שומעין לו וקצת רבניהם כתבו שאף בזו אינו חייב אלא מעות אלא שנסתפקו אם שער החטים שהתנו עולה ליתר מכדי שכירות הראוי בדמים אם חייב ליתן לו דמים כשיעור אותו שווי אם לאו ונראה לי שמאחר שלא קנה החטים חזר החיוב בדמים ואין לו אלא כפי הראוי:

ישראל שיש לו פועלים עמי ארץ או גוים ומזונותם עליו ובאים לסעוד אסור להאכילם דבר האסור וכן אסור להשקות לגוים אלו יין נסך מפני שנמצא פורע חובו באסורי הנאה ומ"מ אומר להם צאו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה אע"פ שהדנר קרוב שילכו עמי הארץ אצל ישראל החשוד למכור פירות שביעית בחזקת חולין או תבואה שאינה מעושרת ונמצא הוא מאכילם מזונות המוטלים עליו בפירות שביעית ובטבל וכן שקרוב הגוי לילך למוכרי יין נסך והואיל ומזונותם עליו נמצא פורע חובו ביין נסך ואעפ"כ מותר שמ"מ אין זה מאכיל ומשקה מעות נתן להם והם מה שירצו יעשו ולא עוד אלא שרשאי לומר להם צאו ושתו מחנוני פלוני ואני פורע צאו ואכלו ואני פורע ואע"פ שיודע בהם שילכו אצל האיסור ואע"פ שנמצא שאחר אכילתם ושתייתם הוא פורע דמי האיסור ואפילו בחנוני הרגיל אצלו בהקפה ר"ל אצל בעל הבית זה שהיה לנו לומר מתוך שהוא נותן על דעת הקפה לבעל הבית הרי הוא כמי שהלך בעל הבית לשם ומסר לו והוא מוסר לפועלים ואף הוא מתוך הנאתו בתמידות הקפתו מקנה לו דינר שבכיסו משעת נתינה ואין צריך לומר בחנוני שאין רגיל להקיפו אלא שמסרו על סמך דברי הפועלים הבאים בשליחותו שאין כאן הנאה שנאמר עליה שהוא מקנה לו באותה שעה דינר שבכיסו שאף בזו נשתעבד בעל הבית מ"מ ואף בחנוני שאין מקיפו ואין הקנאה מוספת שום זכות בשעבוד שהרי האומר תן מנה לפלוני ויקנה שדי לך קנה מדין ערב שמשועבד אע"פ שלא הגיע הנאה לידו ואף כאן מקיפו ושאין מקיפו אין בהם חלוק אלא שמ"מ הואיל ובשעת שנתן האיסור לא ייחד לו בעל הבית זה דבר שיהא שעבודו עליו מותר ואפילו אמר בפירוש לחנוני ישראל תן מזונות לפועלי עמי הארץ ולחנוני גוי תן משקה לפועלי גוים ואני אפרע וחכמי בדרש פירשוה אף בשיאמר בפירוש תן לפועלי יין נסך הואיל ולא פרעו בשעת מסירת האיסור וכשפורעו כבר כלה האיסור וכן הדברים שאין שהרי סוגיא זו על אותו מעשה של בי ר' ינאי הוזכרה והרי באותו מעשה הוא מזכיר האיסור בהדיא ומ"מ אם יחד בעל הבית דינר לחנוני יש אומרים הואיל ויחד לו שעבוד אסור אע"פ שלא נתן הדינר לחנוני עדין ביין נסך ובשאר איסורי הנאה ושמא תאמר ומה תועלת ביחוד זה והלא לא קנאה הגוי עד שימשוך יש אומרים ביחוד דרך הקנאה או שמא משמשך הפועל את האוכל נקנה הדינר לחנוני ומ"מ אם הקדים את הדינר לחנוני גוי ואח"כ אמר לגוי צא ושתה עם חנוני פלוני ואני מחשב עמו וכן בחנוני ישראל החשוד לפועל ישראל אסור שזהו כלוקח דבר האסור ומאכיל וחכמי האחרונים פי' דוקא בשנתן לו הדינר בסתם שמן הסתם לא הרשהו להוציאו עד שידע כמה ישתו פועליו ויטול אלא שהקדים לו דינר להיות אחריותו עליו אבל אם אמר לו הילך דינר זה והוציאהו כרצונך והשקה את פועלי ואח"כ נחשב מותר מסתמא כבר הוציאו בשעת מסירת היין ואין בו משום דמי יין נסך כדמיון נתן טלה ואח"כ בא עליה ואין דברים אלו נראין שמקדים דינר אף לשעתו נאמר ואינו בדין הוצאה מעתה אין צריך לומר אם נטל הוא עצמו דברים האסורים מן החנוני החשוד ומאכיל ומשקה לפועלים ישראלים או יין נסך מן החנוני גוי ומשקה לפועליו גוים שזהו איסור גמור:

יראה מכאן שמותר לומר לגוי הילך פרוטה ליקח בה כדי צרכך ויראה לי אף לומר לו קנה לך בה יין שלך שאין לו שליחות וזכה בפרוטה קודם שיקח ויש לפקפק בזו וקצת מפרשים אוסרין על ידי עבדו ושפחתו:

יש מוכיחין מכאן שאם היה החנוני חייב לישראל אסור לומר לו תן לפועלי לשתות שזהו כהקדים לו דינר אבל אומר לו תן להם ואני אפרע ואע"פ שבמדיר את אשתו הנאה שנאסרו נכסיו לה בהנאה אם לותה אע"פ שלא אכלה בעלי חובות נפרעין מן הבעל ונמצא שהמלוה שהאשה חייבת לו מוציא מן הבעל שהוא חייב לה אע"פ שנאסרו לה נכסיו בהנאה והיה לנו להתיר גם כן שיהא הפועל שבעל הבית חייב לו מוציא מן החנוני שחייב לבעל הבית אע"פ שדבר זה נאסר בהנאה לבעל הבית תרצו חכמי ההר שבזו של נדר הם נפרעים על כרחו של בעל ועל כרח האשה ואלו היה תלוי ברצון האשה היה אסור והוא הדין לפועל גוי אם מכריח את החנוני בדין מותר אע"פ שנותן לו יין נסך שהרי אין ישראל פורע לו יין נסך אלא שהוא נפרע מעצמו אלא שאין אנו אוסרין אלא כשהדבר תלוי ברצון בעל הבית והרי הוא כלוקח יין נסך ודברים אלו כלם יש להם מקום אף בזמן הזה אע"פ שהסכמנו להתיר מגע בהנאה שלא הותר אלא באונס ובמקום פסידא והצלת נכסיו אבל ליהנות בו לכתחלה ודרך סחורה ועשיית צרכיו שלא מדרך הצלה אסור בודאי וכל המיקל בכך אינו מן הצנועים:

אע"פ שאסרנו להשתכר ביין נסך כלל אם שכרו לשבר בחבית של יין נסך מותר לכתחלה אע"פ שרוצה בקיומו עד שישתברו ויטול שכרו הואיל ואינו רוצה בקיומו להשבה ליד הבעלים או למכירה ושישארו שלמים מותר הא כל שרוצה בקיומן שלא לאבדם אסור מכאן סמכו קצת מפרשים שהולכה בחנם או שמירה בחנם אע"פ שאינו חייב באחריותם אסור שהרי מ"מ רוצה הוא בקיומן שלא ליאבד בשמירתו ותהא עליו תביעה אע"פ שאין הדין מחייבו וכן אף במה שהתרנו את השכר כגון חבית בחבית בפרוטה פרוטה כמו שביארנו מ"מ לכתחלה אסור לעשות כן ומכאן אסרו קצת חכמי הדורות להיות יושב ומשמש ומוזג לפני הגוי: