Meiri on Avodah Zarah 64 מאירי על עבודה זרה ס״ד

אסור לעדור עם הגוי בכלאים אבל עוקרין עמו אף בשכר אע"פ שרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא ויטול שכר על הדרך שביארנו בחביות של יין נסך וגדולי המפרשים פירשו עקירה אחת מתוך שתים כדי שהנשאר יגדל יותר וזה תמה אלא שלשון הסוגיא מעיד עליו:

כלאים שנזרעו ונכש בהם והוא ענין לקוט העשבים הרעים כדי שיצמיחו האחרים ביותר או שחפה בהם בעפר לוקה מן התורה שזהו כזריעה שהרי מתכוין להצמיח כזריעה עצמה אבל המקיימן אע"פ שעשה מעשה כגון שגדר לפניו לשמרו הואיל ולא עשה מעשה בגוף הכלאים אינו לוקה ומ"מ אסור לעשות כן וכבר ביארנוה במסכת מועד קטן:

כבר ביארנו בפרק שני ל"ג א' שע"ז ביד גוי אע"פ שלא בטלה במכירתו מותרין לא נאמר שתופסת דמיה אלא מרשות ישראל שדמיה ודמי משמשיה ותקרובתה ביד ישראל אסור ואף חלופי חלופיה לדעת קצת כמו שהתבאר והוא הדין לדמי יין נסך או אפילו דמי סתם יינן אבל ביד גוי מותרין מעתה ישראל שהלוה לגוי מנה ומכר ע"ז או יין נסך והביא לו מותר ומ"מ אם אמר לו המתן עד שאמכור ע"ז ואביא לך יין נסך ואביא לך אסור מפני שרוצה בקיומו ודבר זה יש שפירשו דוקא שעשאן אפותיקי הא כל שלא עשאו אפותיקי מותר וממה שאמרו למטה אומנין ששלח להם נכרי חבית של יין רשאים לומר לו תן לנו דמיה ואין הדברים נראין שאם כן לא נשמט בעל התלמוד להזכיר התר בשלא עשאו אפותיקי ולומר סתם שבהמתן ואביא לך אסור וזו של אומנין אינה ראיה שהרי זו דמים הוא חייב להם ומתוך כך רשאין לומר עד שאתה נותן לנו חבית תן לנו דמיה שהרי דמים אתה חייב לנו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים דוקא כשהיה בידו לנגשו ומרצונו המתין לו הא אם לא היה בידו לנגשו ועל כרחו מרחיב לו מותר והדברים נראין וכן יש שפרשוה דוקא שאין לגוי לפרוע מצד אחר שאין לו ערב וכיוצא באלו מן הצדדין שכל הבטחתו של זה אינה אלא על אותו יין ומ"מ לדעת הגאונים שהתירו מגעם בהנאה בזמנים הללו עכשו נוהגין התר אף בהמתן ואביא לך הואיל והדמים ביד גוי אלא שראוי לילך בה דרך צניעות ולא בפרסום ומכאן נהגו מקצת חסידים כשאומר להם הגוי המתן לי עד שאמכור את ייני ואפרעם שאומר אין לי וליינך כלום אלא אני ממתינך עד יום פלוני אע"פ שפיו ולבו שוים על סמך היין:

גר אינו יורש את אביו גוי דבר תורה אלא מדברי סופרים שמא יחזור לסורו תקנו שיהא יורשו ומאחר שלא הוחזקה ירושה זו מן הדין והקלו בו בעקר הירושה הקלו בו עוד מטעם זה שיהא רשאי לומר לאחיו גוי טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות ואין ע"ז זו חלפי חלקו אחר שאינו זוכה בירושה זו מן הדין ואם באו ע"ז ויין נסך ברשות הגוי מצד חלקו הואיל ובאו לידו זכה בהם ואסור להחליפם לו ואין מקילין לו מצד חזרת סורו שאם יחליפם אין לך חזרת סורו גדול מזה ומ"מ גוי וישראל שנשתתפו ויש בשתוף ע"ז ויין נסך אסור לומר לו טול אתה ע"ז ואני פירות אלא ישתדל עמו לבטלה ויחלקו והיין נסך אין לו תקנה ויש אומרים כן אף בע"ז הואיל וישראל שותף בה כמו שאמרו בפרק רביעי לא נצרכה שיש לו שותפות בה אלא שיש לחלק ביניהם שזו נזדמנה לשתוף במקרה ולא לכונת ע"ז:

נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו ואע"פ שזה עבודתו לפעור וזה למרקילוס כמו שהתבאר אבל גר תושב אע"פ שאינו בכלל ישראל הואיל ומ"מ אינו עובד ע"ז אינו מבטלה:

ישראל שמצא ע"ז בשוק עד שלא באת לידו משתדל עם הגוי שיבטלנה בטול המכשיר על הצד שהתבאר משבאת לידו זכה בה ואין לה בטול כדין ע"ז של ישראל:

בתוספות כתבו שישראל שיש לו ע"ז או יין נסך ומכרן לגוי בהקפה ופרעו לאחר זמן הדמים מותרין ולא סוף דבר בשאותו יין נסך או אותה ע"ז אינה בעולם בשעת הפרעון שהרי זו היא שהתרנו כיוצא בה למעלה בשביעית אלא אף כשהן בעין מפני שהגוי קנה משמשך ולא נתיחדו לישראל דמים אלו באותה שעה לפרעון זה והילכך אין נקראים דמי ע"ז ויין נסך וזו השניה ודאי ישתקע הדבר דכל דפרע ליה ודאי דמי ע"ז ויין נסך פרע ליה ואף הראשונה קשה ועמל היא בעיני שאם כן מצינו התר לדמי ע"ז ויין נסך במכירת אשראי ולא עוד אלא אף לכתחלה שהרי זו של שביעית לכתחלה הותרה וא"כ היאך אפשר שלא הוזכרה בתלמוד אלא ודאי כל שבע"ז ויין נסך החמירו בהם לאסור דמיהם על כל פנים ואין בזו פקפוק ולדבריהם היה לו לומר למטה דאמר להו רב להנהו סבוותא כי כייליתו חמרא לגוים אקדימו ושקולו זוזי וכו' הוה ליה לסיומי ואי לא קדמיתו לא תשקלו זוזי בההיא שעתא אלא ודאי דברים בטלים הם ועל כל פנים אסור:

גר תושב מיחדין אותו אצל היין ברשותנו ואף בעיר שרובה גוים שאינו מנסך ועומד לו זמן ארוך עם היין ובחזקת שאין משתמר ואינו נאסר שהרי למגעו אין לחוש מאחר שאינו מנסך אינו נוגע ולמגע גוי אין לחוש שהרי ברשותנו הוא אבל מ"מ אין מפקידין אצלו יין בביתו אף בעיר שרובה ישראל מפני שאינו מקפיד על מגע גוי ושמא נכנס אצלו אחד מעובדי ע"ז ונסך ואם הפקיד הרי הוא כיין שלו שאסור בשתיה ומותר בהנאה:

מהו נקרא גר תושב לענין זה כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכמי ספרד הסכימו כלם שאף ישמעאלים אינם עובדין ע"ז ומיחדין אותם אצל היין בביתינו אלא שאין מפקידין אצלם אבל שאר עממין אע"פ שאמרו עליהם מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ מנסכים הם ואף אלו ר"ל גר תושב ודומיהם יינם מ"מ אסור משום בנותיהם ואע"פ שנודע לנו שלא נגע גוי בהם ומ"מ דוקא בשתיה ויין המופקד אצלם בלא חותמיו אסור בשתיה גם כן:

לפי דרכנו למדת שגר תושב אוסר במגעו אלא שאין חוששין לו שנגע בביתנו הא אם נגע אסר מעתה נמצא במקום שיש לחוש במגעו על הצדדין שהתבאר אחר שכל שנאסר חתונו נאסר יינו וכל שנאסר יינו נאסר מגעו וגזרה ראשונה שמשום בנותיהם בכל שנאסר חתונו היתה אבל איסור הנאה של בית דין אחרון מחבת הנסוך שראו בדורם לא היתה אלא בעובד ע"ז וכן הסכימו גדולי המחברים והגאונים בישמעאלים לעשות מגעם כמגע גוי שלא בכונת נסוך ויש מורידין אותם מדרגה כמו שבארנו ומ"מ קצת מפרשים נראה שנוטים בגר תושב להתיר מגעו בשתיה שמאחר שלא נאסר יינם אלא משום חתנות לא נאסר מגעם וכן כתבוה בתוספות ומזו למדו על ידי מעשה בגר שמל ולא טבל להתיר מגעו בשתיה מקל וחומר של גר תושב ואע"פ שבבני השפחות שמלו ולא טבלו אמרו גדולים עושין יין נסך טעם הדברים מפני שלא שבו מלב ומנפש אלא מחמת רבן ואף גדולי המפרשים נוטים להקל במגע גר תושב ויש אומרין כן בישמעאלים אלא שישתקע הדבר ולא עוד אלא שיש שמשוה אותם לשאר עממין מכל וכל לאסור את ייחודם וכבר רמזנוה למעלה:

אע"פ שלענין זה כל שנודע שאינו עובד ע"ז נקרא גר תושב לענין מצוה להחיותו לא נקרא גר תושב עד שיקבל עליו בפני שלשה שבע מצות אע"פ שלא מל ולא טבל שסתם גר תושב בקיום שבע מצות הוא כמו שאמרו בפרק שני ארונה גר תושב היה כלומר ולא נחשד על הרביעה שהרי בכלל שבע מצות היא וכן פסקוה גדולי המחברים אף לענין זה ר"ל לענין יין נסך ואין נראה כן ושם תושב הוא על שם שאנו יכולים להשיבו בינינו בארץ ישראל ויש פוסקין שהוא גר אוכל נבלות לתאבון ופי' בה גדולי הרבנים שמקיימין כל המצות וגדולים המפרשים פירשו שאינו נזהר על חייבי לאוין שלא יעבור עליהם בשעת יצרו אבל נזהר הוא על חייבי כרתות והדברים נראין כדעת ראשון וכדברי חכמים שהם רבים:

ישראל משומד לקצת עברות ואף לחלל שבת הואיל ואינו מחללו בפרהסיא והוא הנקרא משמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לענין מבוי שאם לא עירב עם האחרים שנמצא אוסר הוצאתם מבטל להם רשותו או נותנו ודיו והוא שאומר לכל אחד מהם רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות בקנין והמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי ואוסר להם עד שישכיר להם את רשותו כמו שיתבאר במקומו וגר תושב הרי הוא כגוי לענין זה וגדולי המפרשים כתבו שאף לענין בשולו ורקו ומדרסו הרי הוא כגוי וכן בהרבה דברים: