Meiri on Bava Metzia 98 מאירי על בבא מציעא צ״ח

ממה שהעמידו בסוגיא זו משנתנו בעסק שבועה וראש המשנה והוא שעת שאלה ושעת שכירות בשתי פרות וסוף המשנה והוא אחת שאולה ואחת שכורה בשלש פרות אתה למד שארבעה שומרים אין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שאלו כן טענת שמירה עצמה אינה אלא בשלש פרות כגון שיאמר שלש פרות מסרתי וכולן מתו בפשיעה והשומר יטעון לא מסרת אלא שתים שזהו כפירה במקצת והאחת אני חייב לשלם מחמת שמתה בפשיעה שזהו הודאת מקצת והאחת מתה באונס ועליה שבועת השומרין באה הא אם הודה בשלשתן וטען שכלן מתו באונס אין כאן שבועה ואף במשנתנו היית צריך להעמיד ראש משנתנו בשלש וסופה בארבע ראשה בשלש שאומר שלש פרות מסרתי לך חצי היום בשאלה וחציו בשכירות ומתו כלם בשעת שאלה וזה יטעון באחת לא היו דברים ושיודה באחת שבשעת שאלה מתה ובשלישית שאינו יודע וסוף המשנה שיאמר לו ארבע פרות מסרתי שלש בשאלה ואחת בשכירות ושלש של שאלה מתו וזה יכפור באחת מכל וכל שלא שאלה מעולם ויודה באחת שבשאלה מתה ובשלישית איני יודע אם של שאלה וזו שנשארה של שכירות אם של שכירות וזו שנשארה של שאלה ומ"מ אין הלכה כן שהרי הודאת מקצת כבר העתקנוהו מפרשת שומרין והעמדנוהו על פרשת הלואה וכבר ביארנוה בבבא קמא:

יש שואלין מה הוצרכנו להעמיד ראש המשנה בשתי פרות ואף באחת אתה מוצא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע והוא על ידי גלגול כגון זה אומר בשעת שאלה מתה וזה אומר איני יודע אם בשעת שאלה אם בשעת שכירות ויאמר לו הלה תשבע בזו שמתה שכדרכה מתה ועל ידי גלגול שבועה זו השבע שהשכורה מתה ומתוך שאין יכול לישבע שהשכורה מתה שהרי אומר איני יודע משלם ולמדו מכאן רוב מפרשים שכל שהוא מגלגל לו שבועה על שבועה ואמר על המגולגל איני יודע אין אומרין מתוך שאין יכול לישבע משלם שאין זה קרוי מחוייב שבועה שנחייבהו על שאינו יכול לישבע שהרי ממקום אחר היא באה ואינו דומה לזו שהכל טענה אחת שהוא תובעו מנה ועל אותו מנה עצמו הוא מודה מקצת ואומר על המקצת איני יודע ומתוך כך כתבו גדולי המפרשים במי שנתחייב שבועה ורואה שמגלגלין עליו גלגולין אם פקח הוא יאמר על הגלגולין איני יודע ויפטר משבועה חמורה או שנשבע היסת שאינו נודע לו או שמחרימין סתם בפניו כל מי שנודע לפלני זכות בכך וכך ואינו מודה יהא כך וכך ומ"מ אף הם חזרו לומר מכח שמועת רמי בר חמא בארבעה שומרין צריכין כפירה וכו' ומכת שמועת שני עבדים ושני שדות שהגלגול שהוא על טענת בריא אם אינו יכול לישבע משלם כענין בריתא דרמי בר חמא ששבועת השכורה מתה גלגול היא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כתירוצו של רב נחמן בשלש פרות ובארבע פרות ובענין שני עבדים אבל גלגול שבועת שכורה מתה על טענת שמא היא והדברים ברורים כדעת ראשון:

יש לך ללמוד עוד מסוגיא זו והוא שיש לך לשאול מה הוצרכנו להעמיד סוף המשנה בשלש ויעמידוה בשתים ושיאמר לו שתי פרות מסרתי לך החזר את שתיהן וזה אומר אחת בידי עדין ואני חייב להחזירה והשניה מתה ואיני יודע אם שאולה ולחיוב אם שכורה ולפטור שנמצא מחוייב שבועה וכן אתה מקשה מזו לראש המשנה שהעמידוה בשתי פרות ומפני מה פרשוה במתו שתיהן וזו אינה שאלה שהרי כל שאומר אחת בידי הילך הוא ואין כאן שבועת מקצת אלא ששאלה זו שיאמר לו אחת בידי והיא באגם שאין כאן הילך למדו מכאן הרבה מפרשים שאף כל שאומר שהיא בידו אלא שעומדת באגם הילך הוא ומביאין ראיה ממה שאמרנו בפרק ראשון תא שמע מדתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וכו' מאי לאו דאמר ליה הילך באותה של הודאה לא דאמר ליה שלש פרות מסרתי לך ומתו כלהו בפשיעה ואמר ליה אידך חדא לא היו דברים מעולם ואידך מתה בפשיעה והיא של הודאה דלאו הילך הוא ומאחר שלא תירצה ואידך קיימא באגם משמע דכל קיימא באגם הילך הוא ואע"פ שבפרק הגוזל קמא אמרו כי קאמינא אנא דקיימא באגם דלאו הילך הוא אין הילך זה מעין אותו שבפרק הגוזל שלא נאמר שם אלא בכופר ממון ונשבע כגון שאמר לו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך שומר חנם אני עליו שנמצא פוטר עצמו בגנבה ואבדה ונשבע ואח"כ הודה שגנבו שאם היה השור לשם והיה אומר שומר אני עליו הילך וטול אע"פ שנשבע והודה אין כאן חומש ואשם אבל אם היה באגם או במקום שאין יכול להחזירו עכשו ונשבע והודה משלם חומש ואשם שאלו נגנב בנתים היה פוטר עצמו אבל לענין שבועת הודאת מקצת כל שעומד באגם הילך הוא ומ"מ גדולי המפרשים חולקים בה כמו שביארנו למעלה ומתרצים קושיא זו ששאלה ושכירות שני ענינים הם הואיל ואין דינן שוה ואין כאן שבועה והוא כאומר מנה הלויתיך ומנה הפקדתיך והלה כופר באחת ומודה באחר שאין זה מודה מקצת הטענה אע"פ שבטענו חטים ושעורים והודה באחד מהם חייב לפי שהלואה ופקדון שתי טענות הן שאין חיובם שוה אלא שמ"מ הרבה חולקין בזה:

ממה שאמרו במשנה זו זה אומר שכורה מתה וזה אומר איני יודע שהוא פטור יש לך ללמוד שאין טענת שמא מגולגלת שאם כן ישבע שכדרכה מתה ויגלגל ששכורה מתה אלא אין טענת שמא מגולגלת שאין גלגול חמור מעיקר טענה וכל שבעיקר טענה אין יכול להשביעו בטענת שמא כל שכן בגלגול שאין יכול להשביעו בטענת שמא ואע"פ שבפרק הנשבעין מ"ה א' בענין שבועת השותפין אמרו שאם חלקו אין יכולין להשביע זה את זה נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליו את הכל אף הדין נותן בה כן הואיל וקודם חלוקה היה יכול להשביעו בטענת שמא ומה שאמרו במסכת קדושין בענין גלגול שבועה אשכחן בריא שמא מנלן פירושו לגלגל טענת בריא על שבועת שמא אבל טענת שמא אינה מתגלגלת אפילו על שבועת בריא ושבועת שוטה שמגלגלין בה ארוסה ונשואה הרי אף היא עיקרא בשמא ושמא על שמא הוא כשתפים ואפטרופסים ואע"פ ששבועת השומרין עיקרה בשמא מתוך שאי אפשר לבעלים לידע עשאוה כבריא ואף כן הענין והטעם בשתפים ואפטרופסים אבל כל שמא רעוע כזה שהיה לו לידע אין מגלגלין לה אף על בריא ולא על שמא וכבר כתבנו מזה במסכת קדושין:

יש מביאין ראיה לדבר זה משמועת רמי בר חמא האמורה בסוגיא זו שאם לא כן שבועת שומרין שכתבה תורה למה לי תיפוק לי מגלגול שבועת הודאת מקצת אלא שאין טענת שמא מגולגלת ומ"מ אין כאן ראיה חזקה אפשר שימחול לו בכפירה ורוצה להשביעו שבועה על אותה שבאה שבועת השומרין עליה ויש שפרשוה כשהשומר חשוד שמאחר שהמפקיד שמא הרי הוא כשניהם חשודים ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ואם לא נכתבה שבועת השומרין נמצא שלא הלה מתחייב אלא על ידי גלגול והרי כתבנו שאין אומרין בשבועת גלגול מתוך שאין יכול לישבע משלם:

זה שאמרנו במשנה שאלה לחצי היום ושכרה לחצי היום כבר הבנת שמשיכה אחת קונה לשניהם ר"ל לשאלה ולשכירות כגון שאמר השאילני פרתך עד חצי היום והשכירה לי לחצי היום שאחריו ונעתר לו לשתיהן ומשך על דעת שתיהן וכבר ביארנו לענין אונסין שאם בשעת שאלה חייב ואם בשעת שכירות פטור ועכשו הוא מחדש בה דינין אחרים והוא ששאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים כגון שאמר לו השאילה עד חצי היום והשאל לי עמה והשכירה לחצי היום שאחריו שלא אלך עמך ומשכה על דעת שני אלו אם נאמר הואיל וחיוב שכירות נכלל בחיוב שניהם ולדעת שניהם משכה ויצאה מרשות משאיל אצל רשותו בבעלים פטור אף בחיוב שבשעת השכירות או שמא שאלה לחוד ושכירות לחוד ואע"פ שבבעל ששכר ממנה ואח"כ נשאה פירשנו למעלה ששכירות שבבעלים מפקיע שלא בבעלים אלמא אף בשכירות ושכירות כל אחד לעצמו עומד אינו דומה שזה ששאל ואח"כ נשא לא משך תחלה על דעת בעלים עמו ואף שכירות שאחר נשואין אינו דומה כלל לשכירות הראשון אבל זה משיכה ראשונה על דעת בעלים עמו היא ואלו היה שכירות ושכירות ר"ל השכירה עד חצי היום והשואל עמה והשכירה מחצי היום ולמעלה שלא עמך אין ספק שפטור היה אף בגנבה שמחצי היום ולמעלה אבל בשאלה ושכירות הוא מספק ואח"כ הפך שאלתו ואמר אם תמצא לומר ששכירות נכללה בשאלה ופטור שכר בבעלים ושאל שלא בבעלים מהו ואם תמצא לומר שבזו חייב הואיל ואין חיוב השאלה נכלל בחיוב השכירות שאל בבעלים ושכר שלא בבעלים וחזר ושאל שלא בבעלים והכל במשיכה אחת ואירע אונס באחרונה נאמר שהשאלה מיהא חוזרת למקומה והרי היא כשאלה ושאלה או שכירות ושכירות שביארנו שהוא פטור או שמא הואיל והשכירות הפסיקה אין אומרין כן והיא השאלה בשכרה בבעלים ושאל שלא בבעלים וחזר ושכרה ועלו כלם בספק ומקילין לנתבע ודנין אותו לפטור על כלם אלא שאם תפש אין מוציאין ומ"מ בשאל בבעלים ושכר שלא בבעלים יראה מן הסוגיא שפטור בודאי וגדולי המחברים כתבוה כן ואפילו תפש מוציאין מידו:

וגדולי קדמונינו פרשו שמועה זו שלא היה הכל במשיכה אחת אלא שאלה בבעלים ולא דבר מן השכירות כלל וקודם שיחזירנה דבר לו מן השכירות שלא בבעלים ואין זה נראה כלל ובזו ודאי נראין הדברים שכל אחת נידונה לעצמה:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או ביד בני ביד עבדי או ביד שלוחי או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה אמר הר"ם כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב הוא כשיהיה עבד עברי ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה ר"ל כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות הבעלים אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור לפי שאחר ימי שאלה ישוב שומר שכר ודע זה:

אמר המאירי השואל את הפרה ונעתר לו בכך ושלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל או של משאיל ומתה בדרך פטור שלא נעשה השואל שומר עליה עד שתבא לידו או לרשותו וכל שמתה קודם לזה פטור ואפילו אמר המשאיל זכה בה לפלני שאין זכין לאדם שלא מדעתו על מנת לחייב ואפילו על ידי עבד כנעני של שואל שידו כידו שלא נאמר כן לחובתו ושלא בידיעתו ואם עשה זה מדעת השואל והוא שהשואל אמר לו שלחה ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ועשה כן או שאמר לו המשאיל הריני משלחה ביד עבדי ובני ושלוחי או ביד עבדך או ביד שלוחך ובנך ואמר לו השואל שלח ושלחה נעשה עליה שואל משבאה ליד אחד מאלו ומ"מ יתבאר בגמ' דוקא בעבד עברי אבל כל שהמשאיל שולח ביד עבדו הכנעני אפילו אמר לו השואל שלח אין זה כלום עד שיגיע ליד השואל שיד עבד כנעני כיד רבו היא לכל דבר ונמצא שלא יצאת מרשותו:

וכן בשעה שמחזירה אם שלחה ביד אחר לא נסתלקה אחריותו עד שתגיע לרשות המשאיל אלא אם כן שלחה מדעת המשאיל על הדרך שביארנו בשואל ואם החזירה על ידי עבדו הכנעני אפילו מדעת המשאיל לא נסתלקה אחריות שמירתו ומ"מ דוקא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל אם כלו ימי שאלתה אע"פ שלא החזירה נסתלק ממנו דין שאלה ונעשה עליה שומר שכר כמו שביארנו בפרק השוכר את האומנין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: