Meiri on Bava Metzia 99 מאירי על בבא מציעא צ״ט

זה שכתבנו שכל ששלחה המשאיל על יד שלוחו של שואל שלא נעשה זה שואל עליה עד שתגיע לרשותו פרשוה בבבא קמא בשכירו ולקיטו אבל אם יש עדים שמנהו שואל שליח על כך נתחייב באונסיה משהגיעה ליד שלוחו:

מי שאמר לחברו השאילני פרתך והלה אומר ביד מי וזה משיב הכישה במקל והיא תבא אחרי ועשה המשאיל כן אע"פ שיצאה מרשות משאיל לא נתחייב שואל באונסיה עד שתגיע לרשותו ואם היתה חצרו של שואל לפנים מחצר המשאיל עד שהדבר בטוח שבהכשה זו הולכת לרשות השואל משיצתה מרשות המשאיל חייב ואפילו היו שם מקצת עקלתונות שהבהמה יכולה להתחבא לשם הואיל ומ"מ אין שם דרך פתוחה אלא לשם ויש פוסקין שבכל צד חייב משיצאה מרשות משאיל אחר שאמר לו הכישה והיא תבא אחרי ולא יראה כן:

השואל קרדום או שאר כלים מחברו אע"פ שלא התחיל במלאכה ששאל בשבילה מכיון שמשך קנה להתחייב באונסיו ושלא להיות ביד המשאיל לחזור עד שיכלו ימי שאלה אם שאלו לזמן או עד שישלים מלאכתו אם שאלו למלאכה פלונית אבל בלא משיכה לא קנה כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים כמו שהתבאר:

כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה במכירה כך לענין שכירות הוא נקנה באחד מאלו אבל המטלטלין אין נקנין בשטר וחזקה אין ראוי לומר בהן ומעות אינן קונות מדברי סופרים ואין נקנין אלא את שדרכן בהגבהה בהגבהה ואת שאין דרכן בהגבהה במשיכה כמו שיתבאר במקומו:

קדשי בדק הבית כיון שמעל אדם בהם בשגגה יצאו לחולין והנהנה אחריו פטור ודברים אלו ארכים ויש בהם כמה צדדין לפטור ולחיוב כמו שיתבאר במקומו ומ"מ מטעם זה הוא שאמרו כאן שהמשאיל קרדום של הקדש לחברו בשוגג מעל המשאיל ויצא לחולין בכדי שיעור טובת הנאה שנתחייב זה להקדש וחברו מותר לבקע בו לכתחלה וכן כל כיוצא בזה ומ"מ לפי כלו לא מעל הואיל וזה מחזירו להקדש ויש שואלין והרי במסכת מעילה אמרו שכל דבר שאין בו פגם מועל מיד וכל שהוא נפגם כשעושין בו מלאכה לא מעל עד שיפגום והרי קרדום דבר שנפגם או שנפחת הוא והיאך אתה אומר שמעל מיד ותירצו שלא אמרו כן אלא בגזבר עצמו שעושה בהם מלאכה ומכיון שאין כאן שנוי רשות לא מעל עד שיפגום אבל כל שהשאילה לאחר הואיל ויש כאן שנוי רשות מעל מיד ולי נראה שכל ששואלה לצורך דבר הפוגם מכיון שהשאילה זה לכך הרי היא כמי שפגמה הוא מאותה שעה שהרי על דעת הפגם השאילה:

מי שגזל לחברו עגול של תמרים מעוכים ומדובקים יחד וכשאדם מוכר העגול כלו ביחד אדם מוכרו בערך חמשין חסר חד ר"ל שכל שאם אדם מוכר על יד על יד מוכר כל אחד ואחד בפרוטה כשמוכרו כלו ביחד מוכרו בתשע וארבעים פרוטות כשהוא בא לשלם אינו משלם אלא תשע וארבעים פרוטות וכן הדין במזיק ואין הלה אומר לו אני הייתי מוכרם אחת אחת לענין נזקי בהמה אמרו כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה בכלל כל השדה ר"ל שאין שמין ערוגה בפני עצמה כמה היא שוה אלא שמין אותה בכלל השדה ופרשו שם שאם אכלה ערוגה שמין קרקע של ששים ערוגות כמה נפחת לחסרון פירות שבערוגה זו כמו שביארנו בבבא קמא למדת מ"מ שאין מדקדקין כל כך בתשלומין ובהקדש אינו כן אלא משלם חמשים וחומשם שהוא עשרה אם נהנה בהם אבל מצד הגזלה או ההזק אם לא נהנה אינו מוסיף חומש איש כי יאכל פרט למזיק:

גזבר שנטל אבן או קורה של הקדש על דעת לעכבה לעצמו הואיל ואין כאן שנוי רשות ולא נהנה עדין לא מעל נתנה לחברו הואיל ויש כאן שנוי רשות הוא מעל שהוציאה לחולין כשקנאה חברו מידו והוא משלם להקדש וחברו לא מעל ודבר זה פרשוהו כשהיתה כבר משוקעת בבנין ונפלה שאם לא כן אלא שלקחוה לצרך הלשכה הרי כבר ביארנו שבונין בחול ואח"כ מקדישין בנאה הגזבר בתוך ביתו הואיל ועכשו נשתנית שהרי הוצרך לשפותה כדי לקבעה מעל ואם נתנה על פי ארבה ולא חברה הואיל ואין כאן שנוי לא מעל ולא יצאה לחולין עד שיהנה בדירה תחתיה בכדי שוה פרוטה ואע"פ שבהדיוט אמרו הדר בחצר חברו שלא מדעת אין צריך להעלות לו שכר על הצדדין שכבר ביארנו כגון שאינה עומדת לשכירות והיה לנו לומר שזה שנטלה שלא מדעת הקדש ודר בה אין כאן הנאה הואיל ובכיוצא בה אין כאן חיוב שכר מ"מ חומר הוא שהחמירו בהקדש:

הכתפים שהיו מוליכין חבית של יין לחנוני ושברוה על צד שהם חייבים לשלם וחבית זו ערכה ביום השוק חמשה ובשאר הימים ארבעה אם החזירוה לו ביום השוק מחזירין חבית של יין או חמשה כערך של עכשו ודוקא שלא היה לו עכשו יין למכור אבל אם יש לו יין למכור משלמין לו כאלו החזירוה בשאר הימים שהרי אף הוא מניחו למהר או לשאר הימים וכל שמחזירו בשאר הימים אין מחזיר אלא ארבעה כערך של עכשו ובכל זמן מנכה מתשלומיו טרח המכירה ושכר האמן הנוקב את החבית להניח שם ברזא ודמי הברזא ודבר זה אין בו חלוק בין ששברה ליום השוק לששברה ביום אחר זו היא שטת גדולי הפוסקים והמחברים אבל גדולי המפרשים פרשו שביום השוק שברוה והיא שוה חמשה ודי להם שיחזירו חבית של יין אף ביום אחר השוק והוא יטרח וימכור שהרי ימכרנה בחמשה כשעת הנזק ודוקא בשאין לו יין למכור שאם יש לו יין למכור אף הוא אומר לו אלו היתה אצלי ביום ששברתם אותה הייתי מוכרה עכשו יש לי יין הרבה ואין בידי למכרה ומתוך כך משלמין חמשה וכל שכן אם מחזירים בשאר הימים שהרי אף אם ימכרנה יפסיד בה דינר והילכך כל ששברה ביום השוק והחזירה ביום השוק אם אין לו יין משלמין חבית ודיים ואם יש לו יין משלמין חמשה ואם מחזירין בשאר הימים בין יש לו יין בין אין לו מחזירין חמשה אלא שמנכה להם טרח המכירה ושכר אמנות הנקב והברזא אבל אם שברה בשאר ימי השבוע בין שהחזיר ביום השוק בין שהחזיר בשאר ימים אין משלם אלא ארבעה כשעת הנזק וזהו המיושר שבשמועה זו ואל תחוש להפך הגירסא עד שתישבנה לדעת זו והוא שתסיר מתוכה מה שתמצא בספרים איבעי ליה לזבוני: