Meiri on Chullin 141 מאירי על חולין קמ״א

צפור הרובצת שהיה צריך למצוה כגון לטהרת מצורע אינו רשאי ליטלה כמו שיתבאר במשנה שהרי שלוח הקן עשה ולא תעשה וטהרת מצורע אינו אלא עשה ולא עוד אלא אפי' עבר ונטלה שכבר עבר על הלאו ואין כאן אלא עשה של שלוח חייב לשלחה אין עשה דוחה עשה אחר שכמותו ואע"פ שיש בעשה זה של מצורע הטלת שלום בין איש לאשתו שהמצורע בימי ספירו אסור בתשמיש ובטהרה זו חוזר להיתרו כמו שביארנו במסכת מועד קטן אע"פ כן שלוח הקן אינו נדחה בשום פנים:

כל לאו שנתקו הכתוב לעשה כגון לא תקח האם ואם לקחת שלח תשלח וגו' אם נטל אינו לוקה על הנטילה לבד שהרי יש לה תקון בשלוח ומ"מ נטלה והתרוהו לשלח ולא שלחה בשעת התראה הרי זה לא קיים עשה שבה ולוקה אע"פ שלא נתבטל העשה עדין ר"ל שעדין לא שחטה ויש לו שהות לשלח הואיל ולא שלחה בתוך כדי דבור של התראה לא התרו בו ונתבטל העשה מאליו כגון שמתה מאליה קודם שישלחנה או שברחה מתחת ידו ולא שלחה הוא או שחטפה חברו מידו ושלחה בכל אלו הרי זה לוקה שהרי עבר על הלאו ולא קיים העשה וכל שכן אם בטל העשה בידים כגון ששחטה ויש אומרים שאינו חייב מלקות אא"כ בטלו עד שלא יהא באפשר עוד להתקיים ומ"מ אפי' שחטה הוא אע"פ שלוקה הבשר מותר באכילה:

המשנה החמישית והכונה בה לבאר החלק הרביעי בעונש העובר על מצוה זו ואמר הנוטל את האם מעל הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליו לא יטול אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע אמר הר"ם פי' המצות האלו שהן לא תעשה שנתק לעשה כבר ביארנו בתחלת מכות שכל זמן שלא קיים מצות עשה שבה לוקה אבל אם קיים אינו לוקה לפי שהלכה כרבנן וכל מי שלקח האם וקצץ כנפיה עד שאינה יכולה לעוף ואפי' שלחה מכין אותו מכת מרדות ואחר כך מניחה אצלו עד שיגדלו כנפיה ומשלחה כדי לקיים עשה שבה כמו שביארנו למעלה:

אמר המאירי הנוטל אם מעל הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח ר"ל לוקה ואינו נפטר בשלוח לבד ופירשו טעמו בגמ' מפני שאינו קורא בזה לאו הניתק לעשה שמה שאמרה תורה שלח תשלח מקודם הנטילה הוא אומר כן כלומר לא תקח וגו' הא כיצד תעשה קודם שתקח שלחה אבל הנטילה אין בה תקון ולוקה וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה שהשלוח לאחר הנטילה הוא אמור והרי הוא לאו הניתק לעשה וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כל לאו הניתק לתשלומין כגון לא תגזול לא תגנוב אין לוקין עליו ואפי' נשרף אותו דבר שהרי מ"מ הוא חייב בתשלומיו:

מתנות עניים ר"ל לקט שכחה ופיאה ופרט ועוללות כלן לאו הניתק לעשה הן שנאמר לא תכלה פאת וגו' לא תשוב לקחתו וגו' וכרמך לא תעולל וכו' ולקט קצירך לא תלקט וכו' ופרט כרמך לא תלקט וכו' ונאמר בכלם לעני ולגר תעזוב אותם עבר ולקטם אינו לוקה שהרי רשאי ליתנם אפי' טחנו קמח נותנו בקמח אבד כל הקציר או הבציר ונשרף הרי זה לוקה שאי אפשר לו לקיים מצות עשה שבה ויראה מזו שאין להם תשלומין:

הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואם הותיר עד הבקר שורפה ואינו לוקה וכבר ביארנוה בפרקים הקודמים:

שלח את האם מכיון שהוציאה מתחת ידו ופרחה לה וצדה מותרת לא אסרה תורה אלא לצודה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שמרחפת עליהם הא מכיון שהוציאה מתחת ידו מותרת כיצד הוא משלחה אוחז בכנפיה ומפריחה תלש את גפה כדי שלא תהא פורחת אלא מעט ושיוכל לתפשה אחר שישלחנה מכין אותו מכת מרדות וקונסין אותו שישהנה אצלו עד שיגדלו כנפיה ומשלחה ואם שלחה בדרך זה או ברחה ואבדה לוקה שאין זה שלוח כלל והרי לא קיים העשה כך כתבו גדולי המחברים אלא שיש לתמוה אם כן מכת מרדות שקודם זה למה ושמא מתורת קנס ויש אומרים שאין מכין אותו מכת מרדות עד שיגדלו כנפיה וישלחנה שאין שם מלקות ולא יראה כן מלשון הגמ':

אחר שראה בזה שהוא משלח פורס לו מצודה אם ירצה כדי ללכדה ואין כאן בית מיחוש ומ"מ חכם שנמלכו עמו בשלוח זה והזהיר עליו לא יפרוס לה מצודה שמא יחשדוהו שהוא דורש לעצמו אא"כ היה אפשר לו לעשות כן כלאחר יד בדרך שלא יהא הענין מורגש למשלח:

יוני שובך ויוני עליה והם יונים מדבריים הבאים לעליית השובך אינם נקראים מזומן שאע"פ שהיה לנו לומר ששובכו ועלייתו זכו לו אינו כן מפני שאסור לזכות בביצים או באפרוחים כל זמן שהאם רובצת עליהם כדי לעשותם מזומנים ליפטר משלוח האם ומכיון שהוא אינו יכול לזכות אין חצרו זוכה לו והרי זה אינו מזומן:

יונים שקננו בחצרו של אדם האמהות אין בהם משום גזל שאין דעתו של בעל החצר סומכת עליהם שלא לפרוח על האפרוחים או הביצים אם זכה בהם בעל השובך אחר שלוח האם הרי זה גזל גמור ואם עבר וזכה בהן קודם שלוח בהגבהה כמו שהתבאר יש כאן גזל מפני דרכי שלום לבד ולא גזל גמור ובמסכת בבא מציעא כתבנוה בדרך מדוקדק יותר מזה אלא שהכל עולה לטעם אחד:

מי שרוצה להקנות לחברו במכר או במתנה פירות של שובך והם הביצים והאפרוחים שלא עמדה האם מעליהם עדיין לא קנה שהרי לא קנאם המקנה שאין חברו זוכה לו בהם כמו שביארנו ואין אדם מקנה בקנין מה שלא קנה כיצד הוא עושה מטפח המוכר על השובך כדי שיפרחו האמהות מחמת טפוחו ויגבהו מעל הארץ ותקנה לו חצירו את הפירות ואחר כך מקנה אותם לחבירו בקנין או על גב קרקע או באחת מן הקניות:

אפרוחים אלו מוקצים הם ואם רוצה לאכול מהם ביום טוב צריכים הכנה מבערב ומ"מ די לו כשיאמר זה וזה אני נוטל וכבר ביארנו ענין זה במסכת יום טוב: