Meiri on Pesachim 15 מאירי על פסחים ט״ו

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה כגון שנכנס אדם טמא לשם וספק נגע נחלקו בה ר' אליעזר ור' יהושע בסוגיא זו והוא שלדעת ר' אליעזר אם היתה במקום מפורסם יניחנה במקום המוצנע וכן אם היתה מגולה יכסנה שאף היא טעונה שמירה דכתיב משמרת תרומותי אחד טהורה ואחד תלויה הואיל ואינה ראויה לישרף עדיין ולר' יהושע היתה במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה וכן אם היתה מכוסה יגלנה שמותר לגרום לה טומאה ותרומותי דקרא יש אם למסורת ותרומתי כתיב ואין הלכה כאחד מהם אלא כרבן גמליאל שאמר על זה במקומו אל יחדש בה דבר כלומר שאם היתה במקום המוצנע שלא יניחנה במקום התורפה כדי לגרום לה טומאה או אם היתה מכוסה לא יגלנה וכן בהפך אם היתה במקום התורפה או מגולה אינו צריך להניחה במקום המוצנע או לכסותה כדי לשמרה אלא יניחנה כמות שהיא עד שתטמא ודאי ותשרף:

חבית של יין של תרומה שנשברה בגת העליונה ונשפכה לתחתונה שהוא הבור ויש בבור יין של חולין טמאים והרי שתטמא התרומה ולא תהא ראויה אפי' לכהן טמא ונמצא הכל אבד אם לישראל מצד הדמוע אם לכהן מצד טומאת התרומה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה כלומר שבעוד שהיא נשפכת והולכת הוא יכול לילך לכלי טהור ועדיין יוכל לקלוט בו עד רביעית או יתר מרביעית יציל ולא יחוש לפסידת החולין ויתבאר בסוף הפרק אפי' היה הכלי טמא מגבו הואיל ומתוכו הוא טהור ואין חוששין שמא נגע היין מגבו וא"ת היאך אפשר שיטמא מקצתו ולא יטמא כולו פירושו בטומאת סופרים כדאמרינן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאים תוכו ואגנו וידיו טהורים ואם רואה שאם יטרח להביא כלי טהור כבר ישפך הכל ולא יעלה בידו להציל אף רביעית מוטב שיציל את החולין ויהיה קופץ מיד להציל בידיו אע"פ שהידים טמאות או בכלים טמאים המצויים בידו עד שלא יפול מהם לתוך החולין ויפסדו החולין אחר שאף התרומה תטמא בנפילתה לבור ויתבאר למטה שדבר זה כשאין בבור אלא פחות ממאה שהכל מדומע אבל אם היה שם מאה כשל תרומה תרד ותטמא שהרי היא עולה באחד ומאה ונמצא שאין פסידא בחולין אע"פ שהתרומה נפסדה וכן אם היתה חבית של שמן תרד ותטמא שהרי הכל ראוי להדלקה ואין כאן פסידא כל כך שמא תאמר אף ביין ראוי לזילוף שהרי הזילוף דבר חשוב הוא כמו שאמרו שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים הרי חדש אין ראוי לזילוף וא"ת לישנן יבא לידי תקלה ר"ל לשתותו שאף בישן אין דרך לזלף את הכל בבת אחת ויבא לידי תקלה ובשמן אין לחוש לכך שמניחו בכלי מאוס ומתוך כך אין תקנה ביין של תרומה שנטמא ופסקו גדולי המחברים שקוברו וכן היא שנויה באחרון של תמורה שאוכלי תרומה טמאה בשרפה ומשקין בקבורה:

הפגול והנותר כולם נשרפים שהרי בטמא נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ובנותר נאמר והנותר מבשר זבח השלמים ביום השלישי באש ישרף והפגול בכלל נותר הוא ואין צריך לשרפם זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אלא מותר לשרוף את כולם כאחד ואע"פ שהפגול והנותר טהורים הם וכששורפין עם הטמאים הוא מטמאן מ"מ הואיל ולשרפה הם עומדים אין חוששין להם ולא עוד אלא שיש להם טומאת סופרים לטמא את הידים אבל לא אף הגוף שאין אוכל מטמא אדם:

הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם וכן כל אוכל שנפסד עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאת אוכלין אע"פ שהכלב יכול לאכלה הא אם נטמאה בעודה ראויה למאכל אדם ואח"כ נפסדה אינה עולה מטומאתה עד שתפסל מלאכול הכלב הא כל שהכלב יכול לאכלה מטמאה מדין טומאת אוכלין לטמא אוכלין בכביצה ואע"פ שאינה מקבלת טומאה ואם היתה תרומה יכול לשורפה עם הטמאה בפסח הואיל ולאו בת אכילה היא מאחר שביארנו שטומאת משקין לטמא אחרים מדברי סופרים ספק משקה כגון טמא שפשט רגליו לתוך המשקין הטהורים ספק נגע ספק לא נגע הן עצמן טמאים מספק שהרי לדברי הכל טומאת משקין להיות הן עצמם טמאים מן התורה היא אבל לטמא אחרים טהור שאין משקין מטמאין אוכלין אלא מדברי סופרים וספק סופרים להקל ומעתה אין צריך לומר אם היה ספק זה בכלים שהכלים טהורים שהרי אף לדעת האומר משקין מטמאין אוכלין מן התורה משקין אין מטמאין כלי אלא מדברי סופרים כמו שביארנו במשנה וספק סופרים להקל: