Meiri on Pesachim 16 מאירי על פסחים ט״ז

כבר ידעת שהרבה מיני חגבים נמצאים בשדות ובכרמים והם מין עוף שיש בענינו הרבה מינים והרבה שמות חלוקים מהם בלשון תורה כגון ארבה סלעם חגב חרגול מהם טמאים ומהם טהורים והעידו בכאן על מין הקרוי איל קמצא שהוא כשר לאכילה ואנו אין סומכין על השם אלא על סימנים ידועים על הדרך שביארנו במסכת חולין ובמסכת עבודה זרה:

משקה בית המטבחיים שבעזרה והוא הדם היוצא משחיטת הקדשים והמים שמשתמשין בהם בעזרה טהורים לגמרי שאף הם עצמם אין מקבלין טומאה ואין צורך להזכיר שאין מטמאין אחרים וכן אין מכשירין שום אוכל לקבל טומאה וכבר כתבנוה במסכת חולין ובמסכת עבודה זרה ומ"מ משקה המזבח כגון יין של נסכים ושמן של מנחות מקבל טומאה ומטמא:

המים מכשירין בין בתלוש בין במחובר ר"ל שאם חישב ליתן פירות בתוך מים מחוברים לקרקע הוכשרו וכמו שאמרו פירות שנפלו לאמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלם אם בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן וא"כ מה שאמרו אין הכשר במחובר פירושו אם חישב ליתן המים על פירות מחוברים כך יראה מסוגיא זו וא"כ מה שאמרו בספרא יכול אפי' הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל בכלי אין הלכה כן ומ"מ גדולי המפרשים פסקוה ולדעתם מה שאמרו כאן וחדא במחוברים פירושו שחישב על המים קודם שירדו לארץ להדיח בהם את התלוש אבל חשב עליהם אחר שירדו לקרקע אין מחשבה מועלת בהם עד שיתלשו ומה שאמרו בפשט ידיו מי שידיו טמאות וכו' לא מאותן של אמת המים הוכשרו אלא מאותם שעלו בידיו ולדברי הכל אין מקבלין טומאה:

שבעה משקין הם שהם מכשירים ואחד מהם הדם ומ"מ דוקא דם שהנפש יוצאה בו אבל דם התמצית אינו מכשיר וכן יש הרבה מיני דמים שאין מכשירין כמו שיתבאר במקומו:

מאחר שדם הקדשים אינו מקבל טומאה אין צריך להזכיר דין דם שנטמא וזרקו שהרי אין כאן דם שנטמא ומ"מ נטמא הבשר או האימורין בזבחים של יחיד זורק את הדם ואם נטמאו שניהם לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטמא אפי' במזיד ובקרבנות צבור אפי' נטמאו שניהם זורק את הדם והציץ מרצה והוא שאמרו על מה הציץ מרצה על הדם להתיר זריקתו אף בנטמא הבשר והחלב ועל הבשר והחלב שנטמאו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין בקרבן יחיד בין בקרבן צבור וכן מרצה על טומאת קומץ המנחות מפני שהטומאה הותר מכללה בצבור ר"ל שהיא נדחית בקרבן צבור כדכתי' במועדו אפי' בשבת ואפי' בטומאה אבל אינו מרצה על עון פגול ונותר ר"ל מחשבת חוץ למקומו וחוץ לזמנו: