Meiri on Shabbat 100 מאירי על שבת ק׳

כבר ביארנו למעלה שלא נאמר הנחת חפץ וסלוק מחיצות פטור אלא בדבר שהוא בר מבטול מ"מ כל שכיון בזריקתו למעט הרי אותו דבר אצל כונה זו בר בטול מעתה בור עשרה ורחב שמנה שנמצא רחבו יתר מדאי לפי שיעור ארכו אם זרק במקרה מחצלת בקרקעיתו חייב שהרי מחצלת אינו בר בטול והוא אינו מתכוין למעט בגבהו אבל אם חלקו במחצלת לרחבו שהוא מכוין למעט הרי נתבטלה לשם ונסתלקו המחיצות שהרי עובי המחצלת ממעטת כל רוח מהם מארבעה כך נראה לי בביאור שמועה זו ופסק שלה והרבה מפרשים טורחים מה בין זה לזה לפטור באחת ולחייב בחברתה עד שמפרשין וזרק לתוכה חייב כשהבור עמוק ולא תפש עמוק עשרה אלא משום רחבו ואין זה כלום ולשיטתנו אף אתה צריך לצדד ממנו בביאור הסוגיא ולפרש לאביי דפשיטא ליה דמחצלת מבטלא מחיצתא ר"ל כל שהיא בת ביטול כל שכן חוליא שהיא בת בטול בכל ענין לר' יוחנן דמבעיא ליה חוליא פשיטא ליה במחצלת הואיל ורוב פעמים אינה בת ביטול ומ"מ הלכה כאביי שלא היה זה מחלקת ר' יוחנן אלא שהתלמוד נושא ונותן כן ואינו שכל שעיקרו לשם ביטול בטול הוא ומ"מ יש פוסקים לחיוב מצד שהתיחס כן לדעת ר' יוחנן וגדולי המחברים כתבוה כדברינו:

בור ברה"ר עמוק עשרה ורחב ארבעה ומלא מים וזרק לתוכו חייב שאין המים מבטלין מחיצות הואיל וקצת דברים משתקעין במים אבל מלאה פירות פטור שהפירות ממעטין את המחיצות ויש שואלין בה והלא בעירובין פרק חלון אמרו חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה שהוא מפסיק בין החצרות מערבין שנים ואין מערבין אחד ואפי' מלאה בתבן או בקש אבל אם מלאן בעפר וצרורות מערבין אחד והרי מ"מ תבן וקש אין מבטלין מחיצה וכל שכן פירות עד שתירצו גאוני הראשונים זו שבכאן כשביטלן בפירוש או שאין דעתו לפנותן לעולם ואין זה כלום שאפי' בטלן בפירוש בטלה דעתו וחכמי התוספות תירצוה בפירות של טבל שמתוך שאין ראוים לטלטל באותה שבת מבטלן ואף זו אינה שאם כן אדפליג במים ופירות ליפלוג ולתני בדידה אלא לענין שמועה שבפרק חלון לסתימת החריץ אנו צריכים וכל שנתמלא בעפר וצרורות הרי הכל אחד ואדם יכול לעבור מזו לזו אבל מלאו בתבן וקש או פירות היאך הוא עובר עליהן והכל מתקלקל בדריסתו ולא עוד אלא שכשהוא ממלא בתבן וקש ופירות עדין החלוק יש ביניהם ונעשין עדין כשנים אבל לענין רה"י כל שהוא מעכב העמדת הדבר בתוכו בטול מחיצות היא ומים מיהא הרי רוב דברים מישתקעין ויורדין עד קרקעיתם:

הזורק מן הים שהוא כרמלית לאיסרטיא שהוא רה"ר או מאיסרטיא לים פטור ומ"מ אם זרק מאיסרטיא למקום מיוחד שבים ומופלג ממנה אפי' הוא מלא מים אם יש בעמקו עשרה ורחבו ארבעה חייב שהרי רה"י הוא ובלבד שלא יהו מי הים צפין עליו כמו שביארנו בפרק ראשון:

המשנה השלישית הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ הזורק בארץ ארבע אמות חייב זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב אמר הר"ם פי' כבר ביארנו בתחלת זה הפרק כי למעלה מעשרה טפחים ברה"ר מקום פטור הוא וכן למטה מעשרה בארץ והעקר אצלנו המעביר ארבע אמות ברה"ר חייב ואמרו כזורק בארץ ר"ל שהוא חייב ובתנאי שיהא אותו הדבר שזרק נדבק בכותל כמו הטיט השמן או הדבק ודומה לו אז נמדוד מן המקום שהוא עומד בו בעמידה ברה"ר לאותו דבר שדבק בכותל אחר שנדמה קו בכותל ישר שיצא מן המקום שזרק ממנו מרה"ר ואמרו פטור באותו שזרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות מבואר ביותר לפי שהוא לא נתכוון לזריקה של איסור ואמרו בהפך זה חייב בתנאי שינוח חוץ לארבע אמות ואפי' זמן מועט אבל אם לא נח כלל פטור:

אמר המאירי המשנה השלישית והכונה לבאר בה החלק השלישי והוא שאמר הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה פטור שהרי צד הכותל שכנגד רה"ר כרה"ר הוא וכל אויר שברה"ר למעלה מעשרה פטור אבל למטה מעשרה חייב כזורק לארץ ופי' בגמ' בדבר הנדבק בכותל כדבילה שמנה ולמדנו שאע"פ שלא נחה במקום מיוחד כגון חורי הכותל הנחה היא ומ"מ בדבר שאי אפשר לו לנוח שם כגון אבן וכיוצא בו ונפלה בקרקע בסמוך לכותל פטור שהרי אנו עסוקים בשהיה שם ארבע אמות מצומצמות וכשנפל אי אפשר שלא נתגלגל לאחוריו מעט ונמצא שלא זרק ארבע אמות שהנגיעה שנגע בכותל אינה הנחה כלל ואף בכותל אם היה טיט או דבר שהוא בר בטול פטור שכבר נתמעט השיעור בעובי הדבילה כמו שביארנו ואם היה רחוק מן הכותל עד שכשנפלה היה רחוק גם כן ארבע אמות חייב ואם חזרה לאחוריה ונתגלגלה בתוך ארבע אמות הואיל ולא נחה תתלה ברחוק ארבע אמות פטור הזורק ארבע אמות בארץ חייב שהזריקה תולדת הוצאה היא כמו שביארנו:

זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור שמאחר שנחה בתוך ארבע אין הגלגול שאחר הנחתו מחייבו אפי' היתה כונתו למקום שנתגלגלה לשם ואפי' לא נח בלא גלגול אלא שמיד שהגיע לארץ התחיל להתגלגל זרק חוץ לארבע אמות ונתגלגל תוך ארבע אמות חייב ושאלו בגמ' והא לא נח ופירשו בה שנח על גבי משהו פי' תוך שלשה ואח"כ נתגלגל ונכנס ומאחר שנח על גבי משהו ואח"כ הגיע לארץ אע"פ שנתגלגל חייב אבל אם לא נח כלל פטור כך אנו מפרשים במשנה זו ולשטה זו מה שאמרו בגמ' במה שאמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו בענין זורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע שאינו חייב לדעת חכמים אלא בתוך שלשה ושנחה על גבי משהו כמו שהתבאר ונאמר עליה בגמ' היינו מתניתין דאר"י והוא שנח על גבי משהו ואע"פ שבאה בתוך שלשה חוץ לארבע אמות צריך מ"מ שתנוח על גבי משהו והשיבו נתגלגל קא אמרת כלומר אע"פ שאמרו בענין משנתנו שצריך שתנוח על גבי משהו לא היית למד ממנה בענין קלוטה שהמתגלגל הואיל ואין סופו לנוח בבירור ראוי שנצריך לחיובו שתנוח על גבי משהו אבל קלוטה הואיל וסופו לנוח על כל פנים הייתי סבור שנקלטה תוך שלשה יהא חייב בלא הנחה על גבי משהו ומ"מ י"מ במשנתנו שלא נחה על גבי קרקע כלל והם מפרשים זרק לתוך ארבע אמות וקודם שתצא מתוך ארבע עכבתה הרוח מעט ואח"כ נתגלגלה מצד הרוח שבא מצד אחר למקום שכיון בלא הגעה לארץ פטור שעכוב הרוח בטל את כחו של זורק לגמרי ונעשה כחו של רוח אבל אם זרק חוץ לארבע אמות ועכבתה הרוח והוא שהחזירה לאחוריה ונתגלגלה לתוך ארבע אמות ולא הגיעה לארץ עד שהיתה בתוך ארבע אמות חייב שכשנתעכבה אנו דנין שהונחה ושאלו עליה בגמ' והא לא נח כלומר שהרי החזירה הרוח מיד והם גורסין אר"י והוא שנח משהו כלומר שבאה נשיבת הרוח בחוזק ועכבה מעט ואח"כ באה נשיבה אחרת קודם שתפול לארץ והחזירה לתוך ארבע אמות והם גורסים תניא נמי הכי זרק חוץ לארבע אמות ודחפתו הרוח והכניסתו אע"פ שחזרה והוציאתו פטור אחזתו הרוח משהו אע"פ שחזרה והכניסתו חייב ומ"מ אף הם מפרשים אחזתו הרוח בתוך שלשה לארץ ולשטה זו צריך לפרש במה שאמרו תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו ושאלו בה היינו מתניתין דאר"י והוא שנח משהו ר"ל שעכבתהו הרוח מעט ואע"פ שהיא תוך שלשה צריך שתנוח מעט והשיב שהמתגלגל באויר אין סופו לנוח ר"ל במקום חיוב ומתוך כך ראוי להצריכו שתנוח אבל קלוטה כיון שסופו לנוח הייתי אומר אע"ג דלא נח כמאן דנח דמי קמ"ל ולשטתנו אין אנו גורסין בברייתא זו תניא נמי הכי אלא תניא לבד ומ"מ לענין פסק ראיתי לרוב פוסקים שלא הביאו זו של דחפתה הרוח ואחזתה הרוח ונראה שהם פוסקים כדעת ראשונה אבל אחיזת רוח אינה הנחה כלל ומ"מ לשטה שניה כל שהגיעה לארץ כלל אע"פ שלא נחה חייב וכן הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

הזורק ברה"ר למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהו פטור ואין אומרין חוקקין להשלים ר"ל שנידון את החור כאלו נחקק בשיעור שיעשה אותו רה"י לחייב את הזורק בתוכו אלא דנין על פי מה שהוא:

תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ר"ל שהוא משפע ועולה במדרון אלא שאין עליית המדרון נוחה כל כך כגון שאם תמדוד משיפוליו עד מקום גבהו אי אתה מוצא בו אלא שפוע ד' אמות והוא מתלקט ועושה מדרון עד שכלה בראשו לעשרה טפחים הרי הוא רה"י והזורק מרה"ר לתוכו חייב וכל שכן מתוך שלש אמות ומתוך שתים שהרי כל עוד שהוא זקוף ביותר אין תשמישו נוח לבני רה"ר ולא בא למעט אלא שאם היה מדרונו בא מתוך חמש אמות ניחא תשמישתיה והרי הוא כרה"ר שהרי כבש המקדש כך היה וכמו שאמרו כל כבשים שהיו במקדש אמה לשלש אמות ועשרה טפחים לחמש אמות הוא אחת לשלש:

מבוי שהוא שוה מתוכו ונעשה בצד ראשו מדרון לרה"ר כגון שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רה"ר והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רה"ר או שהיה שוה לרה"ר ומדרון בתוכו כגון שהיתה דרך רה"ר גבוהה מקרקע המבוי וכן כניסת המבוי גבוהה וצריכה לשפע כנגד דופן האמצעי אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה שהרי מופלג ומובדל הוא מרה"ר וי"מ שאותו גובה שבצד הפתח היא לו מחיצה אע"פ שמשפע והולך דרך פנים או דרך חוץ:

המשנה הרביעית הזורק בים ארבע אמות פטור אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב אמר הר"ם פי' הים הוא כרמלית ופי' רקק מים אמת המים וענין אמרו רה"ר מהלכת בו בתוכו שהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרה"ר לפי שהיא חלקה רשות לעצמה כמו שנבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ארבע אמות כיון שיש בגבהו פחות מעשרה טפחים רה"ר נחשוב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק עשרה טפחים אפי' היה ברחבו פחות מארבעה טפחים שבני אדם יכולים לעברו במהירות לא יחשב כרה"ר והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים:

אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה להתחיל בביאור ענין החלק הד' והוא שאמר הזורק ארבע אמות בים פטור מפני שהים מתוך שאין דרך בני אדם לילך שם כרמלית הוא היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו ר"ל שאינו ים אלא מים שאפשר לעבור בהם ברגליו והוא ברה"ר ובני רה"ר מהלכים בו לפעמים על ידי הדחק ואין בו עשרה טפחים הרי זה רה"ר והזורק בו ארבע אמות חייב שהלוך ע"י הדחק שמיה הלוך והוא הדין לזורק מרה"י לתוכו וביאר שרקק זה הוא פחות מעשרה בעומק שאם היה בו עשרה היה בכלל כרמלית והוא קרוי אגם ודינו כנהרות וימים ואפילו רחב ארבעה אבל רה"י אינו שלא אמרו שאין מים מבטלים מחיצות אלא בבור שהביאו מים לתוכו ושמחיצותיו ניכרות אבל האגם דינו כימים ונהרות וחזר ואמר ורקק מים שרה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב ופי' בגמ' בהלוך הלוך שבא להודיענו שהלוך על ידי הדחק שמיה הלוך הא תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ומעתה אע"פ שבעמוד תשעה אמרו שנידון כרה"ר בגומא תשעה אינו כן כמו שביארנו בפרק ראשון וברקק רקק פירשו שבא להודיענו שרקק זה נדון כרה"ר בין בימות החמה בין בימות הגשמים ואין אומרין שלא לעשותו רה"ר אלא בימות החמה שההלוך בו מצוי כדי להקר או כלך לדרך זה שלא יאמר אלא בימות הגשמים שכבר נטנפו הבגדים ואין אדם חושש לטינוף ועוברים דרך רקק ואין חוששין אלא זה בשניהם נאמר כן וכן פי' בגמ' שאין חלוק ברקק זה ברחבו בין שהיה בו ארבע אמות רחב או ארבעה טפחים הואיל ומ"מ אין בו עשרה טפחים עומק רה"ר הוא ואין מדקדקין ברחבו ואפי' פחות מארבעה טפחים שהיה ראוי לומר בו שאדם מפסעו ושלא לילך בו כלל ותהא נידונת ככרמלית אינו כן אלא רה"ר היא שהרי בזורק על דף שבגשר המוטל לרחב הגשר כשאר הדפין אלא שזה מובדל מן האחרים אמרו שהוא חייב ונדון כגשר ואע"פ שרוב בני אדם מפסעין עליו ואין מהלכין בו מקצת בני אדם מ"מ מניחין רגליהם עליו ובוקעין בו ר"ל מתמידים דריסתם עליה ואף זו כך היא:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפרשנו הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה החמשית הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומספינה לחברתה פטור ספינות קשורות זו לזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו אמר הר"ם פי' כבר ביארנו כי הים כרמלית ואמרו קשורות מטלטלין מזו לזו אחר עשיית העירוב לפי שהן כמו שתי חצרות ומוקפות הוא שיקיף ביניהם כלן מחיצה מיריעות וכיוצא בהן:

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הזורק מן הים ליבשה ר"ל לרה"ר ומן היבשה לים פטור כדין מוציא מרה"ר לכרמלית או מכרמלית לרה"ר מן הספינה לים ומן הים לספינה פטור שהספינה רה"י הוא אחר שעמקה עשרה ורחבה ארבעה ואע"פ שבעירובין צ' א' נחלקו רב ושמואל שלדעת רב היא שנקראת רה"י כמו שאמרו ספינה רב אמר מותר לטלטל בכלה דהא איכא מחיצה הא לשמואל אינה רה"י שהרי אמרו ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות מחיצות להבריח מים עשויות כלומר ואינם עשויות למה שבתוכן מ"מ הלכה כרב ועוד שאף שמואל לא אמרה אלא כשהיא ביבשה שמאחר שאינן עשויות אלא להבריח מים וביבשה מיהא אין צריך בכך בטלו להו מחיצות אבל בים אף הוא מודה בה מאחר שהמחיצות צריכות שם להברחת המים חשובות הן לצורך מקומן ואף כותלי הבית כך הם שהם עשויות לשמירה ולמנוע את הנזקים וי"מ אותה לצדדים אחרים כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

מספינה לספינה פטור שאע"פ ששתיהן רה"י לכתחילה מיהא אסור הואיל וכרמלית באמצע שהכרמלית הואיל ואסור בעצמו לטלטל בכולו כך אסור לטלטל ממנו לרה"י או רבים או מהם לתוכו או מרה"י לרה"י וכרמלית באמצע אלא שאם עשה כן פטור היו הספינות קשורות זו בזו ר"ל שהם סמוכות זו לזו בלא הפסק ים בנתים ושהם קשורות מותר לטלטל מזו לזו ואם אין קשורות אע"פ שמוקפות ר"ל סמוכות בלא הפסק ים מלשון אין תורמין אלא מן המוקף אין מטלטלין מזו לזו וכן הלכה אלא שבגמ' שאלו קשורות וסמוכות מה הוצרך ללמדנו הואיל ושתיהן לאדם אחד ואין הפסק ים בנתים ושהם קשורות שאין הים יכול להפסיקן והעמידה כשהם של שני בני אדם וא"ת ואפי' הקשורות היאך הותרו בלא עירוב ופירש ספינות של שני בני אדם קשורות וסמוכות מטלטלין מזו לזו ע"י עירוב ואם אין קשורות ר"ל שהותרו נאסרו לטלטל מזו לזו חזרו ונקשרו בין שוגגים בין מזידין בין אנוסים בין מוטעים חזרו להיתרן הראשון שכל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה וכן הלכה:

ומ"מ י"מ דוקא אם נקשרה בשוגג וממה שהקשו בגמ' והא אמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק ולחומרא אבל לטלטל לא ותירץ כי קאמר רב נחמן אמזיד והלכה כרב נחמן ולא חזרו להיתרן אא"כ נקשרו בשוגג ולא אמרו כל מחיצה שנעשית בשבת שאפי' במזיד שמה מחיצה אלא לזרוק משום קנסא ולא אמרו חזרו להיתרן אלא בשוגג ואף גדולי המחברים כתבוה כן ומ"מ נראין הדברים שלא הקשה רב נחמן אלא במחצלאות הפרוסות לרה"ר שאמרו בהם ג"כ מערבים ומטלטלים מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגים בין מזידין חזרו להיתרן הראשון ופירשה רב נחמן ולא חזרו להיתרן לטלטל אלא בשוגג אבל במזיד אינה מחיצה אלא לזרוק ר"ל לחייב הזורק מרה"ר לתוכו ושמא תאמר והא מ"מ נלמוד ממנה לספינה אינו כן שמחצלאות כשחוזר ופורסן הוא עשיית מחיצה מתחילה אבל זו שבספינה הרי הספינה רה"י היא ואינו בא אלא להתיר עירובו וכל שאינו מחדש מחיצה אלא מעמידה על חזקה ראשונה אין לה קנס וכן הסכימו בה רבותינו הצרפתים והם מפרשים כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר אמזיד דעלמא איתמר אבל בזו אף במחצלאות מותר ופירשו שמועת המחצלאות לא נגללו דוקא אלא שהרחיקן הרוח והפסיק רה"ר ביניהם שאין עירוב מועיל וחזרו ונפרסו שחזר הרוח והדביקם שהותרו על ידי עירוב הראשון:

קשירה זו שאמרנו פי' בגמ' בקשרוה בדבר המעמידן ואפילו בדבר שאינו חזק כל כך כגון חוטין שאדם מחזק בהם שפת הסרבל וכיוצא בהם הא בדבר שאינו מעמידן אף בעודן קשורות אסור וגדולי המחברים פירשו במוקפות שהן מוקפות מחיצה ואין הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ממה שכתבנו למדת שאין ממלאין לכתחלה מן הים להכניס לספינה וכן שאין שופכים מים מן הספינה לים כיצד הוא עושה להתיר דברים אלו לכתחילה דבר זה נחלקו בו בסוגיא זו והוא שרב הונא אמר מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא מן הזיז לספינה מפני שהוא סובר שמכניסין ממקום פטור לרה"י לכתחילה והוא סובר שעשרה טפחים הנתונים לכרמלית לתפוס מאוירו מקרקעית הים הם נמדדים וא"כ כל שהוא משפת הים ולחוץ כלפי מעלה מקום פטור הוא שהרי עובי המים עשרה על כל פנים שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה טפחים מים וכל שאין שם עומק עשרה מים מתעכבת היא ואינה מהלכת ואע"פ שיש לספינה מורשה ר"ל חדוד ראש הספינה שהוא גבוה מן המים והולכת אף בפחות מעשרה עד שתגיע קרקעית הספינה לאותו מקום שאין שם עומק עשרה ותתעכב ושמא ימלא בעוד שמורשת הספינה לשם ונמצא דולה מכרמלית אין זה כלום והוא שאמרו גשושי אזלי קמא כלומר בני אדם מגששים בכלונסאות את עומק המים ואין מניחין ליכנס ראש הספינה אלא במקומות שהקרקעית יכול לילך שם והילכך כשהוא מוציא המים מן הים מקום פטור הוא וממקום פטור לרה"י הוא מכניס וא"כ אפי' לזיז לא הוצרכנו שהרי מותר להכניס ממקום פטור לרה"י אלא להיכרא בעלמא שיכירו שהזיז מיהא מקום פטור ודוקא כל שהו שאם היה הזיז רחב ארבעה וגבוה מן המים שלשה הרי זה כרמלית ונמצא מוסיף איסורו ומ"מ רבה ורב חסדא נחלקו בה לומר עושה בה מקום ארבעה וממלא ומקום ארבעה זה פירושו שעושה גזוזטרא בשפת הספינה וחוקק בה ד' טפחים על ארבעה טפחים ומשלשל לה מלמטה סביב הגזוזטרא מחיצות עשרה ואע"פ שאין מגיעות למים שמחיצה תלויה מתרת במים הן שישלשל מלמעלה למטה ואינה נוגעת במים הן מלמטה למעלה ואינה נוגעת בגזוזטרא והוא שאמרו בשמועת גזוזטרא בין בלמעלה בין בלמטה ואף לדעת גדולי המחברים שנחלקו בבור להצריך שקוע המחיצה במים בגזוזטרא מיהא מודים ונמצא עכשיו שתכף שהמים יוצאים מן הים הן ברה"י ואינו מכניס אלא מרה"י לרה"י ואע"פ שאמרו סתם עושה מקום ארבעה נסמכים הם על מה שאמרו בעירובין פרק משתתפין גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו התירו אף בלא מחיצות מטעם פי תקרה יורד וסותם ואע"פ שבגזוזטרא החמירו בספינה הקלו ופירוש גזוזטרא הוא קירוי היוצא מן הבית על הים והוא נקרא בלשון לעז אנוואן וא"כ לדעת רב הונא שדיו בזיז בגזוזטרא ראוי להחמיר שהרי אין כאן היכר שמא אין במים עמק עשרה ואע"פ שהגזוזטרא למעלה מעשרה מ"מ יחשב עליה שאין בו עשרה ואף לדעת רב חסדא בגזוזטרא שהיא קבועה ראוי להחמיר אבל בספינה הואיל ומתנדנדת תמיד ראוי להקל בו ובתיקון זה מיהא מותר אף לשפוך דרך בה ואע"פ שהמים הנשפכים שם יוצאים ומתפשטים חוץ לאויר המחיצות אין חוששין בכך וכן התבאר בעירובין אבל בלא תקון זה אסור הואיל ועמוקה עשרה שהוא רה"י שאם אינה עמוקה עשרה הרי היא כרמלית ומותר להדיא שאע"פ שאין דין כרמלית ומקום פטור בכלים כמו שביארנו בפרק ראשון ספינה כקרקע היא נידונת אבל בעמוקה עשרה שהיא רה"י אסור מפני שאותן עשרה טפחים הנתונים לכרמלית משפת המים הם נחשבות ונמצא שכל העשרה מיהא הם כרמלית ואפי' היו דפנות הספינה גבוהות משפת הים יותר מעשרה ונמצא בשעת הכנסה לספינה ממקום פטור הוא נכנס מ"מ כל שדולה מכרמלית ומכניס לרה"י אפי' מקום פטור באמצע אסור לכתחילה אחר שלא נח במקום פטור ולא עוד אלא שלדעת קצת מפרשים אפי' הניחו במקום פטור אסור שלא התירו לכתחילה אלא להשתמש מרה"ר או מרה"י למקום פטור אבל להחליף מזה לזה לא כמו ויתבאר במקומו וכל שכן בעמוקות עשרה ואינה גבוהה עשרה כגון שהיא משוקעת במים:

ומ"מ י"מ דוקא בשאין גבוהה עשרה שאלו כן מותר הואיל וממקום פטור הוא בא לשם ומתירים מכאן להביא חפץ מכרמלית לרה"י דרך חלונו ולא יראה כן שהרי בגזוזטרא אמרו דוקא במחיצה עשרה אלמא שאף בגובה עשרה כן ויראה שאף בספינה כן ומ"מ אפשר שבספינה הקלו וכל שהיא למעלה מעשרה דיו בזיז וכן פסקוה גדולי המחברים ומ"מ בתלמוד המערב נראה לדעת רבנן שאף בגבוהה עשרה אסור ולא תפשו כאן אין גבוהה עשרה אלא לדעת ר' יהודה והוא שאמרו שם ספינה שבים גבוהה עשרה אין מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה ר' יהודה אומר אם היתה עמוקה עשרה טפחים ואינה גבוהה עשרה טפחים מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה למה מתוכה לים מותר מפני שאין גבוהה עשרה מן הים לתוכה אסור מפני שעמוקה עשרה אין כיני אפי' מתוכה לים אמר ר' בון מתוכה לים מותר מפני הסכנה סלע שבים גבוהה עשרה טפחים אין מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה פחות מכאן מותר מה בין סלע לספינה ספינה עולה ויורדת סלע במקומה ושאלו שם על מה שאמר בסלע פחות מכאן מותר מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלים מזו לזו מכיון שהים מקיפה מכל צד כלה כרמלית אחת היא ולמדת מ"מ לדעת חכמים אף למעלה מעשרה אסור וכל הגאונים מסכימים לפסוק כרבה ורב חסדא ולענין שופכים המאוסים שאם ישפכם דרך גזוזטרא יהא מאוס לו לדלות מים שהוא שותה דרך שם התירו לו לשפכם על דופן הספינה מבחוץ והם נופלים מאליהם לים ואין כאן זריקה שלו ואע"פ שמ"מ כחו הוא כחו בכרמלית לא גזרו ולא אמרו מטלטלין מתוכה לים אלא דרך חדה על הדרך שכתבנו וכן הדין במשתין מן הספינה לים ומ"מ בצרכיו הגדולים יש בה לדון קצת דברים יתבארו במסכת עירובין בע"ה:

זה שכתבנו שכחו בכרמלית לא גזרו סתם נאמרה וא"כ בכל כרמלית נאמר כן ומעתה שופכין מים מן החצר לביב והמים יוצאים לכרמלית וכן כתבוה גדולי המחברים ויש לשאול בה שהרי בפרק כיצד משתתפין אמרו בכיוצא בזה גזירה שלא יוציא מים בכלים שבבית לחצר שנראה שלא התירו אלא בספינה שאינו חושש לקלקולה הא בחצר מתוך שחושש לקלקול חצרו יוציא בידים אחר שאתה מתירו לטלטלן לשפכן בבית דרך ביב ומ"מ יש צדדין לישבה בזו ושם יתבאר הענין בע"ה: