Meiri on Shabbat 134 מאירי על שבת קל״ד

דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן שהרי דברים אלו אפשר לו לעשותם ביום טוב לקדירה ואע"פ שטריפת יין ושמן אף בשבת ראויה לחולה אע"פ שאין בו סכנה בזו אינו צריך לטרפה כל כך אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ובזו כבר התרנוה אף בשבת כמו שביארנו במשנה:

תלמיד חכם החולק עם רבים אין לו להקל ולעשות כמעשה עצמו ואפי' היו אחרים עושים על פיו וכבר כתבנו בברכות מה שתמהו על רבן גמליאל בירושלמי פליג אדרבנן ועביד עובד כנפשיה ודרך הערה אמרו כאן אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת משום ר' מאיר אמרו טורפין אמר ר' שמעון בן אלעזר פעם אחת חש ר' מאיר בעיניו ובקשו לטרוף לו יין ושמן ולא הניחנו אמרו לו ר' דבריך יבטלו בחייך אמר לנו אע"פ שאני אומר כך וחברי אומרי' כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי ואמרו על זה הוא ניהו דאחמיר אנפשיה אבל לכלי עלמא שארי:

אין מסננין את החרדל ביום טוב במסננת שלו מפני שנראה כבורר שהרי הפסולת נשארת במסננת ואע"פ שאמרו נותנין ביצה במסננת של חרדל ומסננה לתוך החרדל כדי ליפות מראיתו אין זה כבורר שהרי יוצאה כלה דרך המסננת בלא שיור פסולת ואין לפקפק בנקור הירך מטעם בורר שכל שהוא מחתך בידו אינו נקרא בורר:

אין ממתקין את החרדל בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה אבל ממתקין אותו בגחלת של מתכת שאינו נעשה פחם ואינו נקרא כבוי גמור ואע"פ שבשר בגחלים אף של עץ מותר ואע"פ שהוא מכבה אין זה כבוי גמור שהרי סופו מבעיר אבל זו כבוי גמור הוא והכבוי אסור אף לצרך אכל נפש זו היא שטת גדולי הפוסקים והם גורסים מאי שנא מבשרא אגומרי התם ליכא כבוי הכא איכא כבוי ומ"מ יש חולקי' לומר שהכבוי לצרך אכל נפש מותר כהבערה עצמה וגורסין כאן הכא אפשר התם לא אפשר ופרשו בו גדולי הרבנים שבחרדל אפשר מבערב ובבשרא אגומרי אי אפשר מבערב שבת יומה חשובה יותר ואין נראה כן שאם כן אף שחיקת החרדל תאסר ומ"מ י"מ כן בדבריהם ששחיקת החרדל אסורה ביום טוב שאם לא כן היאך אמר על מיתוקה אפשר מבערב אלא שיש מפרשים בדבריהם שכל שלא עשאה מבערב מותר לעשותה ביום טוב ולמתקה אבל על אותה שנעשית מבערב הוא אומר שאין ממתקין אותה ביום טוב ואין נראה כן שאם כן היה לו ללמדנו היתר כבוי בשל עץ בששחק היום יותר מכבוי של מתכת בששחק מאתמול ועוד הוספת במלאכה הוספת להקל וי"מ לדבריו שכל שעשאו מאתמול אין ממתקין אותו כלי אף בשל מתכת ובעשאו ביום טוב הוא שמתירין במתכת ולא בשל עץ הואיל ואפשר למתקה מבערב ר"ל לכתשה ולהרתיחה בחמין וסוף דבר אין אלו אלא דברים מעורבבים ועקר הדברים הכא אפשר לאכלו בלא מתוק והילכך אין מתירין בו כבוי של עץ התם לא אפשר שהצלי מובחר שבמאכלים וא"ת על ידי שפוד הרי הוא כמהו לכבוי שהשומן זב ומכבה וא"ת בתנור גרוף וכי כל מה שרוצה לאכל בשרא אגומרי יחם את התנור ויגרפנו וי"מ בדרך אחרת כמו שכתבנו בשני של יום טוב וזה עקר ולמדת שמותר לעשות חרדל ביום טוב וכמו שאמרו בירושלמי השום והשחלים והחרדל נידוכין כדרכן ומ"מ אם עשהו מאתמל אין ממתקו ביום טוב ויש לדקדק בקצת דברים אלו מצד מה שאמרו במסכת יום טוב שבמכשירין מחלקין בין אפשר מבערב לאי אפשר אבל באוכלין עצמן לא וכבר ביארנו שם בענין זה בכדי הצרך:

חלב שנחבץ אסור לגבנו ביום טוב ואין זה דומה ללישה שהלישה אי אפשר מבערב שפת חמה או בת יומה חשובה יותר אבל זה אפשר מבערב לגבנה שלא אמרו גבינה בת יומה מעליא אלא אף בית יומה כלומר שמאתמול חשובה יותר ויש מפרשי' התם אפשר לאכלה בחלב ופי' אף בת יומה כלומר ומ"מ החלב חשוב יותר וכן אם לא נתחבץ אסור לחבצו כמו שביארנו בפרק המצניע:

חלוק שעושין לקטן למילתו צריך להוציא שפתו חוץ מראש הגיד שלא תהא סמוכה לבשר ראש הגיד שלא יצא חוט מן השפה וידבק בנקב וכשבא להפשיטו יקרע ראש הגיד ויעשה כרות שפכה:

קטן הנראה בשמיני שלו אדום הרבה הוא סימן שלא נבלע דמו ויצא הרבה ממנו דרך מילתו עד שיסתכן ומאחרין אותו עד שיבלע דמו וישוב כמראה שאר הקטנים ומה שנאמר במעשה זה הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית כלומר הראוי לצאת מצד הברית לבד וכן אם נראה ירוק ביותר אין בו דם עדין כל כך מבושל ויסתכן אף ביציאה מעט ממנו לפיכך מאחרין אותו עד שיפול בו דמו וכן כל שאירעתהו סבה וצריך ליזהר בדברים אלו על פי מוהל חכם ובקי:

אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת במקום שאין שם סכנה גזירה משום שחיקת סמנין אבל נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה שאין הענין מוכיח כל כך שלרפואה הוא מתכוין ונותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש וכתיתין יבשים חדשים שאין זה נעשה לרפואה אלא שלא ישרטו הבגדים את מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין ישנים מפני שהם נעשים לרפואה וכן כל כיוצא באלו ויש מפרשי' במוך יבש וספוג יבש מצד שאין לחוש בו לסחיטה:

בסוף עירובין התבאר שרטיה שפרשה מעל גבי המכה בשבת מחזירין אותה אפי' פרשה לגמרי ואין צריך לומר שאם הוחלקה ונשמטה למטה דוחקה למעלה להחזירה למקומה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה אבל רטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח ואם מירח חייב חטאת שזהו ממחק השנוי באבות מלאכות וכן לא יטול את כל הרטיה לגמרי משם ויקנח שהרי זה כמניח לכתחלה וזה שהתרנו ברטיה שפרשה שמחזירין אותה דוקא שפירשה על גבי כלי כגון בתוך מטתו או על הכר או על הכסת אבל על גבי קרקע אסור מפני שהוא כמניחה לכתחלה:

המשנה השלישית והכונה בה לבאר בענין החלק השלישי והוא שאמר ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ופי' ספק כגון שנולד בין השמשות ערב שבת ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת או בערב שבת וכן שנולד במוצאי שבת בין השמשות ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת אם ביום ראשון ומספק אין מוהלין אותו בשבת ואי אתה מפרש ספק זה ספק בן שבעה ספק בן שמנה ומטעם שמא בן שמנה הוא ואין מלין אותו שכל כיוצא בזה כבר התבאר בגמ' שמילתו דוחה שבת שאם בן שבעה הוא חי ומן הדין ראוי למולו ואם בן שמנה הוא אינו אלא כמחתך בבשר בעלמא ומ"מ יש דוחים סוגיא זו ופוסקים שאף זה אין מחללין עליו את השבת וראשון עקר וכן ראיתיו מוסכם לרוב גאונים וכן כתבו גדולי המחברים:

וכן אנדרוגינוס אין מילתו דוחה שבת שנאמר ערלתו ערלתו גמורה ולא מי שחציו נקבה ור' יהודה מתיר באנדרוגינוס מפני שהוא לענין זה זכר גמור וכן שהבא עליו חייב סקילה מטעם משכב זכור ואין הלכה כר' יהודה לא לענין מילה ולא לענין משכב זכור אלא כחכמים אלא שבמשכב זכור מכין אותו מכת מרדות אפי' בדרך נקבותו ומכל מקום התבאר במקום אחר שהאנדרוגינוס מותר לישא אשה ויש חולקין לפסוק כר' יהודה כמו שכתבו גדולי הפוסקים בהלכותיהם ואין נראה כן ומ"מ הטומטום אם נקרע מערב שבת ונמצא זכר הואיל ונימול לשמיני כמו שהתבאר בב"ב דוחה שבת ויש חולקין ומ"מ אם לא נקרע מערב שבת אין קורעין אותו מספק:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אנדרוגינוס לא נדחית מילתו בשבת מתורת ספק אלא שאינה ערלה גמורה ולמדו מפי השמועה ערלתו ולא אנדרוגינוס אבל מ"מ חייב הוא במילה על כל פנים ומעתה אם גדל ולא מלוהו אחרים הרי הוא בתליית כרת עד שימול: