Ran on Avodah Zarah 27 ר״ן על עבודה זרה כ״ז

ואיכא למידק אשמעתין כיון דעובדא דרבא וברייתא דאגרדמים מגעו שלא בכוונת נסוך הוה אמאי איתותב רבא לימא אנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן [דף נז.] דסבירא להו דכל הנוגע ביין מחמת דבר ידוע אין חוששין לומר שמא אף לנסכו נתכוין דמש"ה שרי בהנאה במדדו בין ביד בין ברגל תרצו בזה דלא דמי משום דבעובדא דרבא איכא נגיעה ושכשוך יתירא שדי היה לו לומר והאי דרמא בדולא לאו חמרא הוא דבהכי סגי ליה מדנגע ביה חיישינן שמא לנסך נתכוון מה שאין כן במדדו בין ביד בין ברגל דליכא מילתא יתירתא וגבי אגרדמים נמי [כיון] שדרכן לנסך מה ששותים אף על פי שזה לידע השער היה עושה כיון שמה ששתה שלו הוא חיישינן שמא נסכו ואין זה נח לי דאם כן אין הצד השוה באגרדמים ועובדא דרבא כי היכי דניתיב מיניה תיובתא דבאגרדמים ליכא מילתא יתירתא שא"א לו לעמוד על השער אלא אם כן שותה הימנו ועל כרחין משום טעמא אחרינא אסרוהו שאינו ענין לעובדא דרבא אלא כך אני אומר דכי אמרינן דמגעו שלא בכונת נסוך אינו אוסר בהנאה ה"מ כשהוא נוגע לצרכו של ישראל במדדו בין ביד בין ברגל או שלא לצורך כלל כמטפח [דף ס:] ע"ג חבית מרותחת ואפשר ג"כ במטפח על גבי חבית צרכו של ישראל הוא להעביר הרתיחות אבל במגעו לצורך עצמו מחמת איזה דבר בהא שקלינן וטרינן דרבא ס"ל דלא שנא ומש"ה שריא האי חמרא אע"ג דעובד כוכבים לצורך עצמו נגע בו כיון שמעשיו מוכיחין שלא לכונת נסוך עשה כן ואיתותב מברייתא דאגרדמים דההיא נמי דכותה שנגע ביין ושתה ממנו להנאת עצמו וזה היה מעשה ואסרוה משום דסבירא להו דאפילו רבנן דשרו במדדו בין ביד בין דרגל מודו דכל שנוגע ביין לצורך עצמו ואיכא למיחש דלמא רמא אנפשיה כל מידי דחזי ליה ומנסך ובעובדא דמחוזא נמי איכא למיחש להכי:

הלכך לענין הלכה קי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וכתנא דאגרדמים דלא פליגי אהדדי וה"נ מוכח בתוספתא דברישא דברייתא דאגרדמים תני ירד לדלות החרצנים והזגין מן הבור זה היה מעשה ובאו ושאלו לחכמים ואמרו ימכר כולו לעובדי כוכבים אלמא תנא דאגרדמים גופיה מודה במגעו שלא בכונת נסוך דשרי בהנאה ומאי דאסר בהעלה במינקת היינו משום דנגע לצורך עצמו ומטעמא דכתיבנא הלכך כיון דתנא דמדדו ותנא דאגרדמים לא פליגי נקיטינן כתרוייהו וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל אבל הרב אלפסי ז"ל השמיט ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל אלמא דס"ל ז"ל דפליגא אברייתא דאגרדמים וכן דעת קצת מחכמי הצרפתים ז"ל ומפרשים דשלש מחלוקות בדבר ת"ק סבר מדדו בין ביד בין ברגל ימכר כיון שאין דעתו לנסך ורבי נתן סבר ביד אסור ברגל מותר בהנאה ותנא דאגרדמים סבר דאפילו בפיו אסור בהנאה שאע"פ שאין דרכן לנסך כך חיישינן וה"ה לרגל וכ"ת א"כ רבא אמאי איתותב לימא אנא דאמרי כת"ק דרבי נתן י"ל משום דהא עדיפא דקתני זה היה מעשה ואסרוה וקי"ל מעשה רב הלכך רבא ה"ל למיחש או למיסר ומ"מ לא ה"ל למישרא וכ"ת דכיון שכל נגיעת גופו שהיא בכוונת מגע אע"פ שאינה בכונת נסוך אוסר בהנאה למה שנינו [דף ס:] או שהיה מטפח ע"פ חבית מרותחת ימכר י"ל דכיון דאין דרך נסוך ברתיחות עשאו כמגעו ע"י ד"א ונמצא לפי דרך זה שכל נגיעת גופו שהוא בכונת נוגע אע"פ שאינה בכונת נסוך אוסרת בהנאה אבל שלא בכונת מגע לא דהיינו מתני' דתנן [שם] נפל לבור ועלה ימכר וכבר כתבתי למעלה שאין דרך זה נכון למיפשטא דנסוך רגל שמיה נסוך מברייתא דאגרדמים ואף לומר דתנא דאגרדמים פליג אתנא דמדדו בין ביד בין ברגל אינו נח לי דא"כ שריותא דרבא בפלוגתא דתנאי תליא ואפילו תאמר דאיתותב משום דמעשה רב מ"מ הוה לן למימר בגמרא כתנאי שכן דרך התלמוד בכ"מ אלא שלפנינו יש הוכחה דמגעו שלא בכונת נסוך אוסר בהנאה כמו שאכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא:

וכחו של עובד כוכבים וכו'. בגמרא הכי איתא [דף נח.] דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי הוו יתבי ושתו חמרא עאל ואתא ההוא גברא אמרי ליה תיב ואשקיון בתר דרמא לכסא איגלי מילתא דעובד כוכבים הוה חד אסר אפילו בהנאה וחד שרי אפילו בשתיה אמר ר' יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי מאן דאסר שפיר אסר מימר אמר רבנן חשיבי כי הני שיכרא שתו בתמיה אלא ודאי חמרא הוה ונסכיה דאע"ג דבמוריק אוריקי אסקינן [דף נח:] בהאי עובדא אפ"ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למחזי דבישראל הוה מחזיקינן ליה ומאן דשרי שפיר שרי מימר אמר רבנן כשרים כי הני חמרא שתו ואמרי לי תא ואשקיין בתמיה אלא ודאי שיכרא הוא. והא קא חזי ליה בליליא והא קא מריח ליה בחדתא. כלומר ביין חדש שאין לו ריח:

והא קא נגע ליה בנטלא. דסלקא דעתין שהיה שואב היין מן החבית בכלי ששמו נטלא ומש"ה פרכינן דהא קא נגע בחמרא ע"י נטלא ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא ה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכונה ואסור ומפרקינן לא צריכא דקא מוריק אוריקי וה"ל כחו שלא בכונה. כלומר דלא ידע שהוא יין:

וכחו שלא בכונה לא גזור. אפילו בשתיה:

ואיכא למידק וכיון דבישראל מחזיקינן ליה ובליליא הוה דלא עיינין ביה ניחוש דלמא נגע י"ל דלא חיישינן להכי שכיון שהיה סבור דשיכרא הוה למאי הלכתא נגע ביה והרי המוזגין דרכן ליזהר שלא יגעו במה שהן מוזגין אלא למאן דאסר בהנאה חיישינן דכיון דרמי אדעתיה דחמרא הוה דלמא יהיב דעתיה לנסך ונגע ביה ומש"ה אסור בהנאה וכן פרש"י ז"ל ולמדנו מדבריו דכחו של עובד כוכבים אפילו בכונה אינו אוסר אלא בשתיה שאם היה אוסר אפילו בהנאה לא היה צריך [רש"י] להזכיר בכאן חשש נגיעה ונראה שלמדה הרב ז"ל מדשרינן כחו שלא בכוונה אפילו בשתיה דמסתמא דבכונה נסקיה דרגא ואם איתא דבכונה מיתסר אפילו בהנאה שלא בכונה הוה מיתסר בשתיה במגעו ולפי זה הא דאמרינן לקמן [דף ס.] עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא [חמרא] אסור בשתיה קאמר ולא בהנאה ואע"פ שכתב בפירושי רש"י ז"ל בהנאה נראה ממה שכתב כאן שהוא בטעות ידי סופר דהא לא מיתסר אלא משום דאוריק אוריקי ולדבריו לא מיתסר בהנאה ואע"ג דניסוך נמי כי האי גוונא הוא ששופכין יין או מים [לפני] עבודת כוכבים כדאמרי' בריש פרק כל שעה (דף כב.) ואימא כמים הנשפכים לפני עבודת כוכבים הנ"מ היכא דשמעינן ליה דנסך אבל היכא דלא שמעינן לא חיישינן ליה מדינא בין במגע בין בכחו אלא דאחמירו רבנן משום בנותיהן אפילו היכא דלא שמעיניה דנסך ועיקר אסורא דידהו במגען דשייך ביה תקלה דבנותיהן אבל כאן גזרה בעלמא הוא ולפיכך הקלו בו לענין הנאה בכוונה כמו שהקלו אפילו לשתיה שלא בכוונה והרב בעל התרומה פירש בשם רבינו יצחק ז"ל דטעמא דמאן דאסר משום דקסבר דכוחו של עובד כוכבים בכוונת יין אוסרת בהנאה לפי שכן דרכן לנסך בשפיכה לפני עבודת כוכבים כדמשמע בריש כל שעה. ועל דרך זה פירש ג"כ ההיא דלקמן דעובד כוכבים אדנא וישראל אכובא אסור אפילו בהנאה וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל ותמהני מאי טעמא דמאן דאסר בהנאה והא אפילו נגע ה"ל מגעו שלא בכוונת ניסוך שהרי למזוג להנאתן היה מתכוין ונפשוט מיהא דלא קי"ל כת"ק דמדדו וכדברי הרב אלפסי ז"ל וכ"ת כיון דבליליא הוה חיישינן שמא עשה מעשה מוכיח על הניסוך ואנן לא חזינן מדדו ביד נמי ניחוש שמא שכשך בידו ואנן לא חזינן דהא ביין מרובה ליכא למיקם עלה דמילתא אלא ודאי משמע דמסתמא לא חיישינן וה"נ לא ניחוש ואפשר לומר דכל שהוא לפנינו ביממא מירתת ולא עבד אבל האי דהוה מחזקי ליה בישראל בליליא הוה איכא למיחש דעביד כדבעי אבל מכל מקום צריך לפרש לפי שיטה זו דאי אמרי' בעובד כוכבים אדנא דחמרא אסור בהנאה דבשופך לצורך עצמו עסקינן דאי לא לא עדיף מוריק איריקי ממגעו ממש אלא אם כן נדחה מהלכה ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל וכדברי הרב אלפסי ז"ל:

יין שמזגו עובד כוכבים. שנתן בו מים לתקנו בשתיה:

אסור משום לך לך אמרין נזירא. משל הוא שאומרים לנזיר שלא יקרב סביב לכרם שלא יכשל לאכול מפירותיו וה"נ אסרו כדי שלא יבא לידי נגיעה אבל מדינא שרי משום דבטעה שמוזג מקטף קטופי זריקה היא ואינו נעשה יי"נ בכך כדאמרי' לקמן דזריקה בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך ואפילו בשהקלוח מחובר מן הכלי שמוזג בו ליין לא חשבינן ליה מגעו על ידי ד"א דלא מיקרי מגעו על ידי ד"א אלא בקנה וכיוצא בו אבל בדבר לח לא הלכך בכל ענין אינו אלא כזורק דאינו עושה יי"נ ולא אסרינן ליה אלא משום לך לך אמרין נזירא וכיון דמשום הא בלחוד נאסר לא מיתסרו אלא בשתי' וכ"כ רש"י ז"ל אלא שמה שכתב דמשום כחו מיתסר אינו מחוור דכי האי [גוונא] לאו כחו הוא אלא כעין זריקה וכמו שכתבנו ולפיכך יש מי שהורה דכיון דלא מיתסר אלא משום הרחקה דוקא במזיגה ראויה אבל אם שפך עובד כוכבים מעט מים בחבית גדולה או ששפך בה הרבה יותר מכדי מזיגה אין היין נאסר שלא אסרוה אלא משו' לך לך אמרין נזירא כלומר שלא יהא העובד כוכבי' מוזג יינו של ישראל ויהא רגיל אצלו ואתי למיגע בי' אבל כי האי מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן והביא הרמב"ן ז"ל ראיה לזה מן הירושל' דגרסי' התם רבי ירמי' בשם ר' חייא בר אבא יין שמזג בחמין אסור בצונן מותר יבא עלי שלא עשיתי מימי ר' יוסי אזל לצור חמתין שתו חמר בחמימין וארמאי מזג אמר לון מאן שרו לכון ובודאי דהא דמפליגינן בין צונן לחמין היינו משום דיין שמזגו עובד כוכבים לא מיתסר אלא בשתקנו לשתיה ומש"ה אסרו בחמין והתירו בצונן [שלא היה דרכן למזוג אלא בחמין] ואע"ג דאנן לא סמכינן אהא משום דלא מסיימינן בגמרא הכי אלא מזגו סתם אמרי' ועוד דהתם נמי אמרינן יבא עלי שלא עשית מימי וכ"ש דהאידנא רגילי רובא דאינשי למזוג את הכוס בצונן מכ"מ גמרינן מיניה דחבית גדולה דאין דרך בני אדם למזגה שאם זרק שם מעט מים שהיא מותרת ואפשר שאפילו נתן בה מים כדי מזיגה כראוי לשתיה שריא לפי שאין דרך מזיגה למזוג חבית בבת אחת אבל בכוס נראין הדברים שאפילו לא שפך אלא מעט מים או יותר מדאי שאסור שכיון שדרכן של בני אדם חלוק במזיגה בין מרובה בין מעט מזיגה מיקרי ועוד שאם אתה אומר כן נתת דבריך לשיעורין ומיהו דוקא במתכוין למזוג אבל שלא בכוונה לא גרע מכחו שלא בכוונה שמותרת אפילו לשתיה ויש שמקילין עוד לומר דיין שמזגו עובד כוכבים דיעבד מותר דכיון דאינו נאסר אלא משום לך לך אמרין נזירא לא מיתסר אלא לכתחלה מידי דהוה אמוליך ענבים לגת דאסרינן נמי ע"י עובד כוכבים בסמוך מהאי טעמא ואסיקנא דיעבד מותר לאו מילתא היא דההיא איתמר לכתחלה כדאמרי' מהו שיוליך ענבים אבל הכא שמזגו קאמרי דמשמע דיעבד ועלה מהדר ר' יוחנן דאסור אלמא דיעבד נמי אסור והיינו נמי דאמרי' לקמן [דף נט.] בחמרא דמזיגה עובד כוכבים צא והכריז על יינן משום יי"נ דאלמא אפילו דיעבד נמי אסור ואע"ג דההיא דמוליך ענבים לגת לא אסרו אלא לכתחלה לא כל הסוגיין שוין דמשום דהכא שייך למיגזר טפי אסרינן ליה משום לך לך אמרין נזירא אפילו דיעבד:

עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת וכו' ופשט לה לאיסורא משום לך לך אמרין נזירא. ופירש הראב"ד ז"ל דטעמא דמילתא מפני שבאותן דרדורין דהיינו גיגיות קטנות [שמוליך בהן] יש בהן יין שזב מן הענבים וכשהעובד כוכבים שופך מן הענבים נשפך גם כן היין על ידו ואף ע"פ שאינו יין גמור מפני שעדיין לא נמשך בגת אסרינן לכתחלה משום לך לך אמרין נזירא אטו שפיכת יין גמור אבל דיעבד שרי ולפי שיטה זו הורה הרב ז"ל שאם סייע ישראל את העובד כוכבים בשפיכת הדרדורין מותר ואפילו לכתחלה דכיון דביין הגמור הנשפך על ידי ישראל ועובד כוכבים שרינן בדיעבד בפרק השוכר (דף עב:) ואף ע"ג דלכתחלה אסרינן התם משום דלמא משתלי ישראל ושדי עילויה דעובד כוכבים וה"ל כח עובד כוכבים גרידא הכא לא גזרינן דהויא לה גזירה לגזירה דאפילו כי שדי עובד כוכבים לחודיה לא מיתסר אלא משום גזירה דיין גמור ולפי פירוש זה צ"ל דסלין דקאמר במזופפין דומיא דדרדורין שהיין מתעכב בהן שאילו בסלין מנוקבין אין לחוש לדבר שהרי אין היין מתעכב בהן ואחרים פירשו דמאי דאסרינן בעובד כוכבים שיוליך ענבים לגת היינו טעמא משום דבגת שיש בו יין שכבר נמשך עסקינן וגזרינן שמא יגע ביין שבגת והא דתניא ואע"פ שהיין מזלף עליהן לאחר ששפכן בגת קאמר והכי משמע בתוספתא דגרסינן התם עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אף ע"פ שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר ולזה מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות מאכלות אסורות ולפי שטה זו בגתות שלנו שלעולם אין היין צף בהן על גבי הענבים אין לחוש לעובד כוכבים שמוליך ענבים לגת אבל לשטת הראב"ד ז"ל צריך ליזהר בדבר:

גרסינן בגמרא [דף נט:] ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדא ההוא עובד כוכבים ידיה וקא שקיל ליה. כלומר קפץ עובד כוכבים ואחזה בתוך היין שלא תשקע:

אמר ליה רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לשכשך ביה. כלומר וליתסר בהנאה שאין מנסכין אלא על ידי שכשוך:

וברצוה לחביתא עד דשפייה. כלומר כפה החבית לצד אחד עד שישפך יינה כדי שימשך היין מיד העובד כוכבים ואח"כ תהא מותרת חבית בהנאה דכ"ז שידו תחובה ביין אם יוציאנה א"א לשמרו שלא ישכשך ואע"פ שאנו אוחזין את ידו כך פרש"י ז"ל וכן פירש בהא דתניא [דף נז.] מדדו בין ביד בין ברגל ימכר דטעמא דמילתא משום דנסוך לא הוי אלא ע"י שכשוך שהרי כתב לקמן [ריש דף ס:] בעובדא דחביתא דאיסתדיק לארכה דהיינו טעמא דשריוה לאיזדבוני לעובד כוכבים משום דלא שכשך שאף ע"פ שקרב החצאין זו בזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי כנוגע בקנה דהתם שכשך בקנה והכא ליכא שיכשוך והוי האי עובדא מגעו ע"י ד"א שלא בכונת נסוך הוא ואפ"ה אם שכשך אסור בהנאה לפי דבריו ז"ל:

ואיכא למידק עליה דא"כ הא דתנן [דף ס:] נפל לבור ומדדו בקנה והתיז את הצרעה בקנה כולה בשלא שכשך והיאך אפשר למתיז את הצרעה בקנה שלא ישכשך וכ"ת שכשוך גדול בעינן והלא הוא ז"ל כתב כאן שאם יוציא את ידו א"א לשמרו שלא ישכשך אלמא שכשוך בכל דהו הוי א"ו לא חיישינן להכי כלל וכולה מילתא תליא אי מחזי כמכוין לנסך או לאו והכא שהכניס ידו למנקטיה לאתרוגא ה"ל מגעו שלא בכונה ושרי כל שאינו נוגע לצורך עצמו וכמו שכתבתי למעלה ומש"ה אמר להו דלנקטוה לידיה כדי שלא יעשה מעשה מוכיח שהוא מתכוין לנסך דכל דלא עביד הכי הוו להו כמדדו בין ביד בין ברגל דשרי לת"ק בהנאה ולפיכך השמיט הרב אלפסי ז"ל האי עובדא דאתרוגא מפני שהוא סובר דמגע עצמו אע"פ שהוא שלא בכוונת נסוך אסור בהנאה מההוא עובדא דהוה במחוזא דלעיל [דף נז:] ודוחה מהלכה ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וכמו שכתבתי למעלה אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאין צריך לדחות האי עובדא אפילו לפי סברתו ז"ל דאפשר דהאי עובד כוכבים היה סבור למנקטיה לאתרוגא קודם שיפול לתוך היין ונמצא שכשנגע עובד כוכבים ביין ה"ל מגעו שלא בכונה ומש"ה אמר להו רב [אשי] דלנקטוה לידיה כי היכי דלשתרי לזבוני לעובד כוכבים והראב"ד מיקל עוד שפירש דהאי עובדא דאתרוגא להתירו בשתיה קאמר לפי שרובן אין מנסכין אלא בשכשוך וכדרך שיטת רש"י והוא ז"ל הקשה על דבריו מדאמרי' [לקמן [דף ס:] בסמוך] בההוא עובד כוכבים דאשתכח בי מעצרתא דאי ליכא טופח ע"מ להטפיח בהדחה בעלמא סגי אלמא הדחה מיהא בעינן ואמאי והא הכא שרינן ליה אפילו בשתיה משום דליכא שכשוך איכא למימר דהתם היינו טעמא משום דהוי מגעו (שלא) בכונה הלכך חיישינן למיעוטא דמנסכין בלא שכשוך אבל הכא דליכא כונה לא חיישי' ואין פירש זה מחוור דכל היכא דאיכא מגע עצמו ליכא למשרי בשתיה דלא גרע מנפל לבור ועלה מת דאמרי' ימכר:

האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דלזבוניה ישראל לעובד כוכבים אחר אסור משקל דמי מההוא עובד כוכבים שרי. דלאו מכר הוא ואינו נהנה מדמי יי"נ אלא אומר לו שפכת את ייני ואבדתו הימני ודמי יין כשר קא שקיל ואע"ג דעובד כוכבים לא יהיב ליה דמי אא"כ יהיב ליה ישראל חמרא לא מיתסר מש"ה דמ"מ הרי הוא מחוייב ליה דמי נזקו ומשום תשלומי נזק שקיל להו לדמים ולא משום תורת מכר ואמרי' עלה בגמרא אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים אסור ר' יהודה בן בבא ור' יהודה בן בתירא מתירין אותו מפני ב' דברים א' שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ואחד שאומרים לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי וכתב רש"י ז"ל ואע"ג דלא סבירא לן כותייהו להתירו למוכרו לעובד כוכבים אחר מההוא עובד כוכבים מיהא שרי לאיפרועי נזקיו משום טעמא דלא כל הימנך:

ואיכא למידק עליה מנא ליה לרב אשי דרבנן דפליגי עלייהו דר' יהודה בן בבא ור' יהודה בן בתירא מודו דמשקל דמי מההוא עובד כוכבים שרי דלמא לרבנן כי היכי דלזבוני לאחר אסור ה"נ למשקל דמי מההוא עובד כוכבים אסור והיכי נשמע מדר' יהודה לרבנן בהא מילתא ואי מסברא פשיטא ליה לרב אשי דשרי משום דמקלא קליא מאי מנא אמינא לה ונ"ל דרב אשי ה"ק מנא אמינא לה דשרי משום דמקלא קליא דלמא רבנן משום גזרת בנותיהן רמו עליה נמי איסור הנאה ונמצא דעובד כוכבים לא קלייה אלא הרי הוא מותר מן הדין וחכמים הוא שהחמירו עליו לאוסרו אף בהנאה משום דאיכא יין נסך ודאי דמיתסר בהנאה מן התורה וכמו שכתבתי בפרק אין מעמידין ומוכח לה מפלוגתייהו דרבנן ור' יהודה בן בבא דהא לר' יהודה בן בבא משום דלית ליה למיחש לנסוך גמור שרי ליה בהנאה אלמא משום בנותיהן גרידא לא מיתסר בהנאה ומינה נשמע לרבנן דלא אסרי ליה בהנאה אלא משום דמחמירי וחיישינן שמא נסך אותו לעובד כוכבים וכיון דמהאי טעמא מיתסר פשיטא דשרי למשקל דמי חמרא מיניה דאי לא נסכי הא שרי ואי נסכי מקלא קלי ומתוך פלפולו של הרמב"ן ז"ל למדתיה ולא כדבריו ובחדושי כתבתי לשון אחר דרב אשי לא שרי אלא היכא דנסכיה ודאי לעבודת כוכבים ומה שכתבתי עכשיו נראה נכון וברור דבין בסתם בין במפרש שרי למשקל דמי חמרא מיניה ור"י בן בבא ור"י בן בתירא [אאיסור הנאה הוא] דפליגי אבל [לא] מגע עובד כוכבים בשל ישראל דמכילתין דלדידהו לא אסר אלא בשתיה: