Rif Bava Batra 52 רי״ף בבא בתרא נ״ב

מנחילין:

גמ' האב את הבנים מנא לן דתניא (דף קט.) את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי (במדבר כ״ז:ח׳) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין:

(דף קי.) והבנים את האב מנ"ל דכתיב (במדבר כ״ז:ח׳) איש כי ימות וגו' טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם (דף קי:) ואי בעית אימא מהכא (ויקרא כ״ה:מ״ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם והאחין מן האב נוחלין ומנחילין מנ"ל דא"ק (במדבר) ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה ומשפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם והאיש את אמו נוחלין ולא מנחילין מנ"ל דת"ר (במדבר ל״ו:ח׳) וכל (דף קיא.) בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל היאך בת יורשת שני מטות אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתם ואין לי אלא בת בן מנין אמרת ק"ו ומה בת שהורע כחה בנכסי האב יפה כחה בנכסי האם בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם וממקום שבאת מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם לבת

בעא מיניה ^*בגמ' איתא רבי יהודה נשיאה ע"ש (ג"א)רב יהודה מר' ינאי מנין לבן שיקדם לבת בנכסי האם דכתיב למטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת אי מה מטה האב בכור נוטל פי שנים אף מטה האם בכור נוטל פי שנים (דף קיא:) אמר קרא (דברים כא) לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ואין משפט הבכורה לאשה:

והאיש את אשתו נוחלין ולא מנחילין מנ"ל דת"ר שארו זו אשתו מלמד שהאיש יורש את אשתו יכול אף היא תירשנו תלמוד לומר וירש אותה הוא יורש אותה והיא אינה יורשת אותו:

(דף קיג.) תניא אידך (במדבר ל״ו:ט׳) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא אומר ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה הרי הסבת הבן אמור אלא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר דבן לאו אחר הוא:

ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין תניא בני אחיות ולא בנות אחיות (דף קיג:) למאי הלכתא אמר רב ששת לקדם דכל היכא דכי הדדי נינהו קדמי בנים לבנות תני רב שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא וירש אותה מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה מה ירושה ראשונה בן קודם לבת אף ירושה שניה בן קודם לבת

^*בגמ' איתא תני רבה בר חנינא קמיה דר"נ והיה ביום הנחילו כו' (ג"א)תניא (דברים כ״א:ט״ז) והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה ותניא אחריתא נמי (במדבר כו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכדרב יהודה דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין (דף קיד.) מאי טעמא דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין א"ר חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין איתמר קנין אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ורב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין (דף קיד:) והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה קנין ומחצה.

שדה בפרק השותפין (דף יב:) תרוייהו אחד ניגרא אמר רב יוסף כגון דא ודאי כופין על מדת סדום.

קנין הא דאמרן. מחצה בפרק מי שמת (דף קמג.) ההוא דאמר לה לדביתהו נכסאי ליך ולבניך אמר רב יוסף