Rif Berakhot 7 רי״ף ברכות ז׳

האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא:

הדרן עלך מאימתי

היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר"מ ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם:

גמ' ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו ורבנן מ"ט דאמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע אבל והיו שלא יקרא למפרע הוא דאתא וקי"ל כרבנן חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם לן תנא דמתני' כוותייהו דתנן (סוטה דף לב.) ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וק"ש ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקיי"ל דסתם מתני' ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם מתני' והא דקתני תפלה בכל לשון ה"מ בצבור אבל ביחיד לא (שבת דף יב.) דאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית:

(מכילתין יג:) ת"ר (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כוונת הלב דברי ר"מ אמר רבא הלכה כר"מ:

תניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדלית מאריך א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחית ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דהוה קא מאריך טובא א"ל למה לך כולי האי א"ל ואלא עד כמה א"ל כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם:

אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה עד על לבבך בעמידה שאם היה מהלך והתחיל בק"ש צריך שיעמוד עד על לבבך ואח"כ מהלך ומפרש בירושלמי רב חונא ורב אידי בר יוסף בשם שמואל אמרי צריך לקבל עליו עול מלכות שמים מעומד לא שאם היה יושב עומד אלא אם היה מהלך עומד ור' יוחנן אומר כל הפרשה כולה בעמידה ולית הלכתא לא כרב נתן ולא כר"י דקי"ל כרבא דהוא בתרא דפסק הלכתא כר"מ דלא צריך כונה אלא בפסוק ראשון בלבד הלכך א"צ לעמוד אלא בפסוק ראשון בלבד וכבר ראינו מי שדחה דברי ר' יוחנן מדפסק רבא הלכה כר"מ ופסק כרב נתן דאמר עד על לבבך בעמידה והדין פסקא לאו מעליא הוא דכי היכי דדחו דברי רבא דברי ר' יוחנן ה"נ דחו דברי ר' נתן:

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא א"ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן מכאן ואילך לא תצערן א"ל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך היכי הוה עביד א"ל בפסוקא קמא מצער נפשיה מכאן ואילך לא מצער נפשיה:

אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא ק"ש ק"ש הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא ריב"ל לייט אמאן דגני אפרקיד מגנא כי מצלי פורתא שפיר דמי מיקרי אע"ג דמצלי אסור והא ר' יוחנן מצלי וקרי שאני ר' יוחנן דבעל בשר הוה:

בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב: ת"ר היה (דף יד.) קורא ק"ש ופגע בו רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה בפרקים שואל מפני הכבוד וא"צ לומר שהוא משיב ובאמצע שואל מפני היראה ואין צ"ל שהוא משיב דברי ר"מ ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכן הלכתא בעא מיניה אחאי תנא דרבי חייא מר' חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק מי אמרינן ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף א"ל פוסק ואין בכך כלום אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק והלכתא כרבא:

ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל כתבנום בענין חנוכה:

אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה שנא' (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא