Rif Eruvin 4 רי״ף עירובין ד׳

מעשרה ועקמימותה למטה מעשרה רואין כל שאילו תנטל עקמימותה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

מתני' (דף יד:) לחיים שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועביין כל שהוא רבי יוסי אומר רחבן ג' טפחים.

(דף טו.) בכל עושים לחיים אפי' בדבר שיש בו רוח חיים ור"מ אוסר ומטמא משום גולל ור"מ מטהר וכותבין עליו גיטי נשים ורבי יוסי הגלילי פוסל:

גמ' ורחבן ועביין כל שהוא: (דף יד:) וכמה כל שהוא תאני ר' חייא אפי' כחוט הסרבל:

תנא עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פי' אם בא לחצי מבוי הפנימי ועשה בו לחי והניח החצי החיצון בלא לחי יש לו להשתמש באותו החצי הפנימי מן הלחי ולפנים ומן הלחי ולחוץ אסור להשתמש דכמבוי בפני עצמו דמי אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' טפחים או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה ולא כלום ואפי' לרשב"ג דאמר אמרי' לבוד הני מילי למעלה אבל למטה כיון דהויא לה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא:

ר' יוסי אומר רחבן ג' טפחים: א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי לא בהלמי ולא בלחיים א"ל רב הונא בר חיננא בהלמי אמרת לן בלחיים לא אמרת לן רב רחומי מתני הכי אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים אמרי ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט הדר ביה משום דרבי יוסי נמוקו עמו א"ל רבא בר רב חנין לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר כלומר כרבנן נהוג עלמא ולא כר' יוסי:

(דף טו.) איתמר לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי היכא דלא סמכי עליה מאתמול כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי כי פליגי היכא דסמכי עליה מאתמול אביי אמר הוי לחי דהא סמיכי עליה מאתמול ורבא אמר לא הוי לחי דאע"ג דסמיכי (עליה) מאתמול כיון דלאו אדעתא דהכי עבדיה לא הוי לחי והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו.

ובלחי בלחוד הוא דפליגי אבל מחיצה העומדת מאיליה דברי הכל הוה מחיצה:

מתני' (דף טו:) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה י' טפחים ולא יהיו פרצות יתירות על הבנין וכל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור:

גמ' איתמר פרוץ כעומד

רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור רב פפא אמר מותר הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובה (דף טז:) והלכתא כרב פפא דדייקא מתני' כוותי' דקתני ובלבד שלא יהו פרצות יתידות על הבנין הא כהדדי נינהו שרי:

מתני' מקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים עביין יתר על טפח כדי שיהא הבל עשרה טפחים מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה.

כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי ברבי יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים.

(דף יז.) וארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:

גמ' (דף טז:) דרש רב נחמן משום רבינו שמואל חצר שתשמישה לאויר ואינה מוקפת שתי וערב אלא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי יחיד נותנין לו בית סאתים שהן מאה אמה על חמשים אמה כי בית סאה חמשים על חמשים בית סאתים מאה על חמשים שהם שבעים אמה ושירים על ע' אמה ושירים כחצר המשכן כדכתי' (שמות כ״ז:י״ח) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ונקראת חצר והיא של עמודים ועליהם קלעים כדרך הולכי מדברות וכל מילי דשבת ממשכן ילפינן להו הלכך יחיד נותנין לו בית סאתים שלשה נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן ואע"פ שהוא שתי בלא ערב וכן הלכה:

(דף יז. ע"ש נ"א) אמר רב גידל אמר רב שלשה מותרין בשבע ואסורין בחמש ופירשה רב אשי הכי הוצרכו לשש כלומר לבית