Rif Rosh Hashanah 4 רי״ף ראש השנה ד׳

לאלתר לחיי העולם הבא ורשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנא' (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בינונים שעונותיהם וזכיותיהם שקולין יורדין לגיהנם (דף יז.) ומצפצפין ועולים שנאמר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב׳:ו׳) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

ובה"א ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד (תהלים קיז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ועליהן נאמרה כל הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע בינונים דקאמרי ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד דוקא שאין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן ומאי ניהו קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם אבל אם בכלל מחצה עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בו י"ב חדש לאחר י"ב חדש מצפצפין ועולין כדכתיב והבאתי את השלישית באש וגו' ועליהן אמרה חנה ה' ממית ומחיה וגו' אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן והן עוברי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנא' (מלאכי ב) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם אבל המינים והמומרים והמסורות ואפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ החיים והן הפרנסין המטילין אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורות שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'

אמר רב יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן ת"ח שנאמ' (איוב ל״ז:כ״ד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב:

(מיכה ז׳:י״ח) נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא לידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מתחלה כדכתי' (איוב ל״ג:כ״ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשיב בהדיהו:

פ"א לגאון וששאלתם הא דתנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק הא דרבי ישמעאל קיימא באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת צדיקים הוא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן העונות הרי עברו עונותיו ראשון ראשון ואינן חשובין עליו ודומה כאילו לא עשאן אבל אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כולן כשמצטרפי ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל א' וא' נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי ה' וזהו פירוש מדה ששית של י"ג מדות שבפרשת ויעבור.

ורב חסד בה"א מטה כלפי חסד ופי' רבי ^*נ"א ישמעאל יוחנן מעביר וקי"ל דה"מ כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה אין מזכירין לו שום דבר מעונותיו שנאמר (יחזקאל ל״ג:י״ב) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא הקב"ה מוחל על כל עונותיו ונותנו במחיצתן של צדיקים

אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמ' (מיכה ז׳:י״ח) נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע

(דף יז:) (שמות לד) ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה למשה בסיני ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם אמר רב יהודה אמר רב ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם שנאמר (שמות) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך וגו'

ואמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר (ישעיה ז) ושב ורפא לו איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין של אדם מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו לא קשיא הא ביחיד הא בצבור גזר דין דיחיד לא מיקרע אבל גזר דין דצבור מיקרע (דף יח.) וגזר דין דצבור מי מיקרע כתוב אחד אומר (ירמיהו ד׳:י״ד) כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי וכתוב אחד אומר (ירמיה) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית מאי לאו כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד לא אידי ואידי לאחר גז"ד ולא קשיא כאן בגז"ד שיש עמו שבועה כאן בגז"ד שאין עמו שבועה כדאמר רשב"נ א"ר יונתן מנין לגז"ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר (שמואל א ג׳:י״ד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בדבר תורה ר' יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין כתוב אחד אומר (דברים ד) כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתוב אחד אומר (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו וגו' התם ביחיד ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים:

בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון:

מאי כבני מרון הכא תרגומו כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אמר כמעלות בית חורון:

מתני' על ששה חדשים השלוחים יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסליו מפני החנוכה ועל אדר מפני הפורים וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן: