Rif Shabbat 67 רי״ף שבת ס״ז

אשכחיה ^*בגמ' לרבהלרבא דהוה קא משפשף ליה לבריה ע"ג חמרא א"ל והא קא משתמש מר בבעלי חיים אמר ליה צדדין נינהו וצדדין לא גזרו בהו רבנן ואסיקנא (דף קנה.) דהלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין:

מתני' מתירין פקיעי עמיר בשבת לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה:

גמ' אמר רב יהודה הן הן פקיעין הן הן זירין קסבר פקיעין תרי זירין תלתא כיפין דארזי וה"ק מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה אבל פספוסי לא וכיפין פספוסי נמי מפספסינן אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר מ"ט דרב יהודה אמר ^*בגמ' איתא רבארבה קסבר שוויי אוכלא משוינן מיטרח באוכלא לא טרחינן:

מתני' (דף קנה:) אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין את התרנגולים ונותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יוני שובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הדרסיאות:

גמ' מאי אין אובסין אמר רב יהודה אין עושין לה אבוס בתוך מעיה אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אי זו היא המראה ואי זו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותן לה מים בפני עצמן וכרשינין בפני עצמן

תנו רבנן מהלקטין לתרנגולין פירוש דספי ליה בידים ובולע בפני עצמו אבל אינו נותן בפיו עד מקום שאינו יכול להחזיר ואין צריך לומר שמלקיטין פירוש שנותן לפניו והוא לוקט מאיליו ואין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה ואין צריך לומר שאין מהלקטין מ"ט אווזין ותרנגולין מזונותן עליך יוני שובך ויוני עלייה אין מזונותן עליך כיוצא בו נותנין מזונות לפני הכלב ואין נותנין מזונות לפני החזיר ומה הפרש בין זה לזה זה מזונותיו עליך וזה אין מזונותיו עליך

ת"ר אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין מאן יש אומרים אמר רב חסדא (דף קנו.) ר' יוסי בר' יהודה היא והני

מילי דמשני והיכי משני יד על יד פירוש מעט מעט ומדקמתרצי' אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה ש"מ דהלכתא כוותיה:

ושוין שבוחשין את השתית בשבת ושותין זיתום המצרי ודוקא ברכה אבל בעבה לא ורכה נמי לא אמרן אלא דמשני היכי משני א"ר יוסף בחול נותן את החומץ ואח"כ נותן את השתית ובשבת נותן את השתית ואח"כ נותן את החומץ לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחי' לגבלא דבי נשא דקא גביל וספי להו לתורי פירוש מגבל המורסן בטש ביה אתא אבוה אשכחיה וא"ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב ומנו רבי ירמיה בר אבא גובלין ולא מספין ואי לא לקיט בלישניה מהלקטין יתיה וה"מ דמשני היכי משני אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי שתי וערב והא לא מערב שפיר א"ר יהודה מנערו לכלי אחר כלומר מוליך התרווד שתי וערב אבל אינו ממרס בידו ולא מסבב התרווד ואי לא מערב שפיר מנערו בכלי אחר:

כתיב אפנקסיה דזעירי אמרי' קמיה דרבי ומנו רבי חנינא מהו לגבל ואמר לי אסור מהו לפרק ואמר לי מותר אמר רב מנשיא חד קמי חד תרי קמי תרי ש"ד תלתא קמי תרי אסור רב יוסף אמר אפי' קביים עולא אמר אפילו כור ואפילו כוריים והלכתא כעולא:

מתני' (דף קנו:) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא נתנבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן:

גמ' אמר עולא הלכה כרבי יהודה ואף רב סבר הלכה כר"י מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי ושמואל אמר הלכה כר"ש ואף זעירי סבר הלכה כר"ש ואף רבי יוחנן סבר הלכה כר"ש והלכתא בר"ש דקא אמרי' (דף קנז.) איפלגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור מאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפי' רבי שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד המחרישה וקיי"ל דכל היכא דפליג רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל:

מתני' מפירין נדרים בשבת ונשאלין ^*בגמ' ובס"י לנדריםאת הנדרים שהן לצורך השבת ופוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה מעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור