Ritva on Chullin 108 ריטב״א על חולין ק״ח

מתני' טיפת חלב שנפלה וכו' ה"פ שאם היו חתיכות הרבה של היתר בקדירה והעליונה לא היתה משקעת ברוטב ונפלה עליו טיפת חלב אם יש בה בחתיכה העליונה בנ"ט כלומר שאין ס' בחתיכה נגד טיפת חלב והרי היא אסורה דכל בקדרה לא סגי' ליה בקליפה ואע"פ שלא ניער דלא נאמרה קליפה אלא בחום דצלי או דמליח אבל כל שבקדרה נבלע האיסור ואחר שנאסרה ניער אח"כ הקדרה אם יש בקדירה בנ"ט שאין בה כדי לבטל החתיכה כולה הרי כל הקדירה אסורה דחתיכה עליונה כבר נעשית נבלה וצריכה ביטול כנגד כולה: ואף על פי שקיי"ל כל שאיסור מחמת ד"א לא אמרו חנ"נ ה"מ בשאר איסורים ואפי' באיסור ע"א. אבל בשר וחלב כגופה איסור דמיא כיון שתערובתן אוסרתן בין לענין זה ובין לענין חתיכה הראויה להתכבד לפני אורחים וביטול חתיכה זו כלומר טעם שלה לרבנן אפילו בחתיכת של בשר שהן מינה: ולרבי יהודה דוקא ברוטב רכה שבקדירה כדאית ליה בגמ' וכן לעיל בפ' גיד הנשה דכל מין ומינו ושאינו מינו סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה ומבטלו בס' והלכתא כרבנן:

גמ' אמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו וכו' מבשר וחלב מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא. פרש"י ז"ל דחידוש הוא שהרי היתר בהיתר הוא ותערובתן אוסרתן ועוד דאי שרו ליה כולי יומא בחלבא שרי ובבישול נאסר ע"כ: וטעמא בתרא עיקר דאלו טעמא קמא הא אידחי בפ' כל שעה ובפ' ג' מינין משום דכלאים נמי כך הם אי חידוש הוא אע"ג דליכא טעמא פי' ע"כ חדוש יש בו כדאמרינן אלא ה"ק שאין חדושו מועיל בו בענין זה להפרישו משאר איסורין שלא ילמדנו ממנו: שאלו היה נוהג בו חידוש כזה היה לנו לומר שיהא אוסר במשהו ואע"ג בדליכא טעמא נמי ולא ליגמור איהו משאר אסורי דהא אתערובות קפיד רחמנא ולא אטעמיה. ואי משום דכתיב לא תבשל קסבר אביי דהא לא מוכח דבעינ' טעמא אדרבה אבישול כל דהו קפיד רחמנא ואפי' בישל חלב מועט ביורה גדולה של בשר דליכא טעמא כלל: וכיון דחזינן דבהא לא חדית רחמנא מידי וגמיר משאר איסורין וכיון דכן אין לנו לדון לחצאין בזה ואילו היה טעם כעיקר בשאר איסורין מדרבנן אף בזה הוי כן. וכיון דהכא חזינא דטעם כעיקר מן התורה ה"ה דגמרי מיניה לשאר איסורין והיינו דאמר רבא לעולם מבשר וחלב לא גמרי' דחידוש הוא והא דבעי טעמא לאו משום דגמר משאר איסורין אלא משום דכתיב לא תבשל דרך בישול אסרה תורה וסתם בישול יש בו טעם: ומלשונו של רבא אנו למידין דאביי הוי סבר דמאי דבעי טעמא בבשר וחלב היינו משום דגמרי' משאר איסורים דכן פרש"י ז"ל ומיהו מה דפרש"י ז"ל בדברי אביי דש"מ דלאו חידוש הוא דאהכי קפיד רחמנ' דומיא דכלאי הכרם דמיתסר נמי משום כלאים אין זה נכון דאפי' תימא דהא לא חשיב חידוש כיון דאית בכלאים הא איכא חידוש דכי תרו ליה בחלבא שרי וכי מבשלה ליה אסור כדכתיבנ' לעיל ומה שפרשתי הוא העיקר.

כיון שנתן טעם בחתיכה פי' טעם הניכר לחיך דהא בשר בחלב מין בשאינו מינו ואפי' לר"י בעינ' טעמא וחתיכה עצמה נעשית נבל' פי' שאף הבשר נעשית חתיכה דאסורא כאלו הוא בשר נבלה ממש ואין דנין בו כדין החלב האוסרו ולכך חוזר ואוסר שאר החתיכות לר' יהודה במשהו דחשיב מין במינו וקסבר אפשר לסוחטו אסור כדלקמן ומיירי בשלא ניער תחלה וניעור בסוף כדלקמן שאלו ניער בתחלה או כסה קודם שנתנה טעם בחתיכה הרי נתבטל בתוך הקדרה ככל מין בשאינו מינו ואפי' לר' יהודה. והיינו מתני' דקתני ניער את הקדירה אם יש בו בנותן טעם ולא מיתסר במשהו דאיירי דניער מתחלה דעל כרחיך לא פליגא מתני' עליה דרב חדא דלישנא דידיה מוכח דאמתני' קאי מדקאמר כיון שנתן טעם וכו' ועוד מדלא פרכי' עליה ממתני' ונימא דאיהו סבר מתני' דלא כר"י אלא ודאי כדאמרן. והשתא נמי דלא ניער בתחלה אומר ר"י ז"ל שאלו לא ניער בסוף לא היו נאסרים האחרות מחמתה מכיון שאינה נוגעת ובקליפה סגי להו. שכל חתיכה שנאסרה מחמת בליעות איסור אינה אוסרת לחברתה אלא אם כן יש בו רוטב שאין פליטת החתיכה הזאת שנאסרה יכולה להוליך האיסור שבלעה אלא למקום שהיה האיסור הראשון יכול לילך ולהתפשט בעצמו אלו היה מרובה אלא בשיש שם רוטב שהרוטב מוליכו ומבליעו ולפי' זה הא דאמרי' לקמן שניער בסוף ולא ניער בתחלה דוקא הוא וזה בודאי דבר של חידוש דכיון דס"ל דאפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נעשית נבלה הרי כל מה שפולט' אפי' מגופה פליטת נבלה היא וכיון דשתיהן בתוך הקדרה הרי הם כלח ואוסרת כל אחת חברתה במשהו אליבא דר"י. ולדידן נמי אוסר אותם בס' וכולה נאסרות ומאי דאמרי' לקמן שניער בסוף לרבות' אמרי' לה כי אע"פ שניער בסוף לא יועיל כיון שלא ניער בתחילה שהרי נאסר ראשונה כשלא ניער בתחלה ואוסרת לכולם וכן דעת רבי' הגדול ז"ל וכן עיקר והקשו בתו ומה קמ"ל דהא אשמועינן הכי בפ' גיד הנשה ותירצו דההיא דפ' גיד הנשה מיירי שבלע חתיכה זו מחתיכה נבלה והיה ראוי האיסור עצמו לאסור שאר חתיכות במשהו דהא מין במינו הוא ולפיכך אף חתיכה זו אוסרת במשהו לשאר חתיכות: אבל כל חתיכה שנאסרה משאינה מינה אין לה לאסור שאר החתיכות שאין מינה במשהו ואפי שאנו דנין כחתיכות נבלה מ"מ לא עדיפי' מן האוסרה וכיוצא בו י"ל אוסרך לא אסרנו ואתה תאסרנו וכן אתה אומר במלח ותבלין שנאסרה מחמת שומן חזיר ונפלו בקדרה הם בטלים בששים דכי אמרי' מלח ותבלין אין להם שיעור דטעמ' לא בטיל אלא כשאיסורן מחמת עצמן אבל אלו דינ' כדין שומן חזיר שאסר שאפי' תאמר שנעשו חתיכה דאיסור אין דינם אלא כחתיכה של חזיר ולהכי אשמועי' רב בבשר וחלב אין לומר כן דכיון דהיתר והיתרא הוא ותערובתן אוסרן כשנאסר הבשר מטעם חלב של היתר אם אתה אומר חנ"נ אין דנין את הבשר כדין חלב האוסרו אלא הוא כחתיכת נבלה כיון שדבר של היתר היה האוסרו אין זה אלא גזירת הכתוב שנעשה כנבלה כל בשר שקבל טעם חלב בבישול וזה טעם נכון עד מאוד מדברי ר"י זקן ז"ל:

גירסת רש"י ז"ל לימא פליגא דרב אדרבה דאמר רבא וכו' ופי' ז"ל לימא פליגי אדרב' דאמר בפ' גיד הנשה וכו' וכו' והקשו עליו האיך אפשר דפליג רב אההיא דהא ההיא אליבא דרב אמרה רבא וה"ל לאקשויי דרב אדרב ומסתברא דלאו קושיא הוא משום דאביי עביד התם אוקימתא אחריתי אליבא דרב ואמרי' הכי לימא פליגי הא דרב אפירושא דרבא דפי' התם מימרא דרב ותהוי מימר' דאמר רב התם כדפי' אביי ולא כדפי' רבא. ובתוס' גרסי' כגירסא מקצת הספרים שגורסין כאן רבה ופי' ר"י ז"ל דהא דרב' איתא במנחות פ' הקומץ גבי נתערב קומצא בחברתה ר"י אומר נתערב מנחת כהנים במנחת כהן משיח וכו' דאמרי' בגמ' וכי נוגעין זו בזו מאי הוי מין במינו הוא ואמרי אמר רבה קסבר ר"י כל מין ומינו וד"א וכו' ומיהו עדיין קשה לכולהו נוסחי למאי דקס"ד השתא אמאי לא למקשי' לרב' או לרבה ממתנית' דלקמן דתנינה אליב' דר"י בהדיא מאי דאמר רב הכ' וי"ל דדילמא לא שמיע ליה ברייתא דלקמן ותדע דרב נמי לא שמיע לי' דאי לא לימא הלכה כר"י וגנובי למה ליה. ועוד י"ל דברייתא דלקמן משמע שאין בה רוטב לבטל החתיכה מדקתני סיפה וח"א עד שתתן טעם ברוטב ובחתיכות ובקיפה מכלל דליכא ברוטב כדי לבטל.

אי קסבר אפשר לסוחטו מותר פרש"י ז"ל איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו ואפשר האיסור הנבלע בו לסחוט ממנו וליחלוק לעצמו כגון שנפל הנאסר בהיתר אחר מרובה ונסחט ונחלק שם כל האיסור שבלע ואין בו כשיעור לאסו' זה ההית' האחרון אם נאמר שהות' הנאס' מפני שנפלט ממנו כל האיסור: ונהי דאסור לעשות כן לכתחלה לפי שאין מבטלין איסור לכתחלה מיהו דיעבד שפיר דמי ושרינן לאוכל את הראשון ע"כ וכן כתבו תו' ודברי ת"מ הוא האיך אפשר לומר שיהא שום דבר שנבלע איסור ונאסור חוזר ונסחט ממנו כל האיסור והטעם שבו ויחזיר שיהא מותר באכילה. ומורי ז"ל אומר בשם רבינו הגדול ז"ל דאפי' למ"ד אפשר לסוחט. מותר לא נאמר להתיר באכילה הדבר שנאסר בתחלה אלא שנדון בו מיהת להקל שלא יהיה אותו הדבר הנאסר חוזר כחתיכת נבילה. שאם נפל במינו שיאסור כמין במינו אע"פ שנבלע מדבר שאינו מינו או דנבעי ששים כנגד כולו וכדאמרי' הכא דאי קסבר אפשר לסוחטו מותר חתיכה עצמה אמאי נעשית נבלה לאסור שאר חתיכות כלל שהרי החלב שנבלע בחתיכ' כבר נסחט כאן ואין בו כדי לאסור דהא איכא ס' וכל מין בשאינו מינו בס' בטיל לר' יהודה ואי משום גופ' של בשר שנאסר בתחלה הא אמרת דאפשר לסוחטו חוזר להתירו לענין שאינו אוסר כלום מחמת עצמו. ואין לדון בו כדין עצמו אלא כדין דבר האוסרו וכדפי' רש"י ז"ל גופי' וכן עיקר. ומיהו קי"ל דאפשר לסוחטו אסור כלומר שאפי' אתה דן שנסחט ויצא ממנו כל האיסור שבלע אינו חוזר לכמות שהיה. אלא הרי הוא כאלו חתיכה דאיסורא ודינו לאסור תערובתו כאלו הוא אסור מתחלת ברייתו הן לענין איסור מין במינו הן לענין דניבעי ס' כנגד כולו לעולם ואפי' נפל באלף קדירות בזו אחר זו ונראין דברי האומרים דמאן דסביר ליה אפשר לסוחטו מותר לא אמר אלא בבשר וחלב לפי שתערובתן אוסרן וכיון שחזרו ונפרדו ונסחט טעם זה מזה חזרו להתיר ככלאי בגדים דעלמא אבל באיסור גמור שנתערב בהיתר ואסרו שאפי' נסחט ונפרד ממנו האוסרו יש כאן איסור לפנינו באותו שאסרו מיהת אין לדון בו שיהא אותו שנתערב בו חוזר להתירו וכ"ש לדברי רש"י ז"ל.

בשר אסור וחלב מותר. פי' בשר אסור שאין בו ס' כדי לבטל טעם החלב וחלב מותר שהרי יש בו ס' לבטל טעם הבשר. ואי אמרת אפ' לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא פי' שהרי החלב המועט שנבלע בבשר הכל טעם בשר ונאסר משום בשר בחלב ואפי' תאמר שאותו טעם הבשר שקבל נסחט ממנו ונתבטל בחלב שביור' הא אמרת אפשר לסוחטו אסור והחלב שנבלע בבשר דינו כחלב נבלה גמור וחוזר ואוסר את החלב שביורה במשהו אליבא דרב דמין במננו הוא. אלא ע"כ ה"ט דהחלב מותר משום דס"ל אפשר לסוחטו מותר וכשנפלט טעם הבשר מן החלב שנבלע בבשר חזר החלב ההוא להתירו ואינו אוסר החלב שביורה:

ומהדרי' לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ושאני הכא דגדי אסר רחמנא ולא חלב כלומר שהך דהכתוב תלה העיקר האיסור של בשר וחלב בבשר הוא וכאלו הוא האיסור והחלב הוא הנאסר ולפיכך כל שהחלב נתן טעם בבשר אז יש לנו לומר שהבשר נעשה נבלה ואע"פ שאפשר לסוחטו אסור: אבל כל שהבשר נתן טעם בחלב אין דנין את החלב אלא כדין הבשר האוסרו ואפשר לסוחטו מותר. ואסקינא דלעולם אפשר לסוחטו אסור. ולא אמרי' נמי גדי אסר רחמנא ולא חלב. והא דאמר רב חלב מותר כשנפל בתוך קדרה רותחת דמבלע בלע מפליט לא פליט עד דנייח וכדאי' בסמוך דמכאן היו מדקדקין ר"ש ור"ת אחיו ז"ל דלמ"ד מין במינו לא בטיל. או באיסורי ע"א ודכותיהו דלכ"ע לא בטלי מין במינו חתיכה אסורה שנפלה בקדרה שיש בה רוטב ויש בה חתיכות דהתיר' ושהתה שם כדי שתבלע ותחזור ותפלוט צריך שיהא בקדירה רוטב ס' כדי כל החתיכה כדי שיבטל הרוטב את טעם החתיכה שאינו מינ' הפולט בקדרה וצריך שיהא בו עוד ס' חתיכו' כנגדה לבטל הרוטב שבלעה עד שתהא הרוטב ההוא כשחוזר ופולט בקדרה בטיל בס' בחתיכו' שאינם ממינו שהרי החתיכה כשבלע רוטב חזר רוטב ההוא כחתיכות נבלה עצמה שנבלע' בו כמו דאמרי' בשמעתינו החלב שנבלע בבשר חלב נבלה כדין הבשר. ולפי שלא בבשר שאינו מינו ס' כנגדו חזר ואסר את החלב במשהו מפני שהוא מינו הכי נמי אם אין בחתיכ' הבשר שאינ' ממין הרוטב ס' כנגד הרוטב הזה הבלוע בחתיכ' הרי הרוטב ההוא כשחוזר תפלוט בקדרה ואסר את כל הרוטב שבקדרה במשהו הילכך צריך בקדר' שני ס' א' מרוטב כנגד החתיכה האסורה שנפלו שם וס' א' בחתיכ' הבשר כנגד הרוטב הבלוע בחתיכה הנבלע שמשערי' בו כנגד כל החתיכה והקש' עליהם ר"י ז"ל דא"כ מאי האי דמתרצינן גדי אסר רחמנא ולא חלב דהא מ"מ לא גרע האי חלב מרוטב שבקדרה הנבלע בבשר נבלע שחוזר כמותה ואם אין שם בשר של היתר שאינה מינה לבטלו שחוזר הרוטב ההוא כנבלה עצמה ואוסר שאר הרוט' כמין במינו אלא ודאי מדברים אלו אנו למדין שאפי' לדברי האומר בכל איסורין דעלמא חתיכ' עצמה נעשית נבלה אין דנין אותה אלא כדין האוסרה וכיון שהאוסרה לא תאסר הקדירה לפי שאינה מינה אף היא לא תאסר: ולא אמר הספר כשהחתיכה נ"נ משום דאפשר לסוחטו אסור שיהא הנאסר נידון כאילו הוא אסור מעצמו אלא בבשר וחלב בלבד מן הטעם שאמרנו למעלה ולפיכך כשאמר הספר גדי אסר' רחמנא ולא חלב שאין אומרי' בחלב אפשר לסוחטו אסור אע"ג דע"כ נאסר החלב הנבלע בבשר דלא סגי' בלאו הכא מ"מ כשחוזר ונפלט בשאר החלב אינו אוסרו במשהו ואפי' לר"י לפי שאין דינו אלא כדין הבשר שאסרו וכן אתה דן בכל איסורין שבעולם אע"פ שנאמר בהם חתיכה עצמה נ"נ שאין ההיתר שנאסר חוזר ואוסר אלא כדין האיסור שבלעו וזהו ההפרש שיש בין הלשון שאמרו בשמעתתינו אפשר לסוחטו אסור ללשון האמור בעלמא חתיכה עצמה נעשית נבלה. כי לשם קראוהו שנעשה כשם האיסור שאסרו ובכאן אמרו אפשר לסוחטו אסור שנידון הוא כאיסור גמור כאלו נאסר מתחילת ברייתו וזה נ"ל כפתור ופרח לפי שיטת ר"י ז"ל:

על אכילתו אמאי חייב פי' דהא אין כאן אלא חצי שיעור דאיסורא כי החלב אינו נידון איסור אלא היתר שנשלע באיסור ואי משום הית' מנטרף לאיסור הא קיי"לן דאין היתר מצטרף לאיסור אלא בקדשים ובאיסורי נזיר.

כגון שנפל ליורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פליט. לפי פשטא נר' דה"ק מבלע בלע מה שבחוץ ומיפלט לא פליט כלום בעוד שהיורה רותחת עד דניח מרתיחתו כדמפר' ואזיל. ולפ"ז כשמגעילין כלים הי' צריך להשהוותן במים עד שיניחו המים מרתיחתן שהרי אין פולטין כלום עד שיניחו המים מרתיחתן והקשה ר"ת ז"ל שהרי דבר הנראה לעיני' הו' שאם נותנין ירק בתוך קדירה רותחת אז משתנה מראית המים ומוריק וכן משתנה מראית מים שבקדר' כשנפל שם בשר שמן ועוד שאין אנו נוהגין להניח הכלי' הנגעל במים הרותחים עד שינוחו ומנהגם של ישראל תורה. לכך פירשו ז"ל דה"ק מפליט לא פליט בעוד שבולע והיינו דפרכי' סוף סוף כי נח מבליעתו הדר פליט כי כשיה' שבע מלבלוע חוזר ופולט והכי דייק לישנא דאמרי' כי נייח ולא אמרי' כי ניחא כלומר כי ניחא היור' מרתיחת ומשני כשקדם וסלקו לאיסור קודם שיניח מבליעתו וכן פי' ה"ר שמעיה ז"ל ולפ"ז היה אומר ר"ש ז"ל כי כשמגעילין כלים אסורים צריך להשוותן במים שעה גדולה עד כדי שיהא להם שהות לגמו' בליעתן ולחזור ולפלוט אח"כ והקשה ר"ת ז"ל שזה דברי תימא הוא כי מי יוכל להיות בקי שידע שיעור זה לכך פי' ר"ת ז"ל מבלע בלע מפליט לא פליט מה שבלע עד דניח' רתיחת המים אבל מה שיש בו מעצמו מיד הוא פלטו. ואפשר להלום לשון רש"י ז"ל כפי' הזה שכ' לשונו הא דאמר רב לעיל בשר אסור חלב מותר בשנפל אותו זית לתוך קדירה רותחת דמה שבלעו אינה פולט שכ"ז שאינו נח מרתיחתו אינו פולט עכ"ל ומדקאמר מרן ז"ל דמה שבולע אינו פולט. יש לדון דהא דהדר אמר ז"ל שכל זמן שאינו נח מרתיחתו אינו פולט היינו שאינו פולט מה שבלע ואף לפירושו של ר"ת ז"ל י"ל שאין להגעיל כלים במי' אלא כשיש במי' ס' כנגד הכלי שמגעילין בו ומגעילן אותם בזה אחר זה שאם לא כן הרי הכלים הללו פולטין לחוך המים איסור שבהן ואוסרין אותה והכלים עצמן שנגעלים שם חוזרין ובולעין מן המים. וכ"ת דכי היכי דאמרינן מבלע בלע מפלט לא פליט מה שבלע ה"נ אמרינן דמבלע לא בלע מה שפלט עוד המים רותחים זו מנין לנו. וכי מפני שחידש לנו התלמוד חידוש אחד נחזור ונחדש בו חידוש אחר מעצמינו אדרבה הבו דלא לוסף עלה הוא. ועוד שאפי' תאמר שהכלי הראשון אינה נאסר הרי הכלי השני שמגעיל בהם נאסר וכ"ת שהמים עצמה מבליע בלעי האיסור שבכלי מפלט לא פלט ליה לתוך הכלי אין ראוי לומר כן במים הצלולים שהאיסור בהן אין דבר נבלע דשייכי בי' לשון פליטה אלא תערובות בעלמא שנתערב במים. הלכך אם אין ס' במים של כלי הנגעל הרי המים נאסרין מיד. והיורה עצמה שמגעילן בתוכה נאסרת וה"ה לכלים שמגעילין בהם אחרי כן והי' צריך יורה אחת לכל כלי וכלי אלא ודאי אין להגעיל כלים אלא כשיהא במים ס' כנגד הכלי הנגעל. וכגון שהיורה שמגעילן בה גדולה והכלים שמגעילן בה הם כלים קטנים. אבל אין הכשר הגעלה לכלים גדולים וכ"ש ליורה עצמה אם היא אסורה דע"כ אין במימה ס' כנגד כולה. ויורה דרב עוקבא דפרק בתרא דע"א לא היתה בת יומא כך העלו בתוספו' ועוד אמרו שאין זה אלא בכלים בני יומן אבל כלי שאינו בן יומא דצריך הכשר מדרבנן אין לו בזה כי אע"פ שפולט איסורו במים הרי האיסור ההוא פוגם ואע"פ שנבלע בכלי' או ביורה אין בכך כלום שלא אסרו חכמים קדרה הפגומה אלא כשבלעה מן המינה. ועוד אמרו בתו' שאין דיננו אלא בכלי שבלעו איסור כגון כלי מדין והיוצא בהם אבל כלים שאנו מגעילן לפסח אין לחוש לכל זה שהרי אנו מגעילין אותן קודם זמן איסור חמץ דכי נמי פלטי כלים חמץ הבלוע בהם במימי הגעלה אין בכך כלום דהא ה"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא שהוא מותר כדגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאכלן בכותח: כל זה מיסוד רבותי' הצרפתי' ז"ל. והקשה רבינו הגדול ז"ל ע"ז האיך אפשר שלא ניתנה תורה הכשר לכלי מדין הגדולים ולא יורה עצמה כשהיא אסורה והכתוב צווח ואומר כל דבר אשר יבא במים תעבירו במים לטהר. וזו ודאי קושי' גדולה שאין למעלה ממנו. אבל י"ל לפי שיטת תו' דהרי יש להם הכשר ע"י קפילא דסמכי' אקפילא. ועוד דבלאו קפילא נמי דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפי' ביורה גדולה שיש בחללה כפל שיעור היורה ואין כל דברי רבות' ז"ל בעלי התוספות אמורין אלא לדינא דרבנן ובדליכא קפילא ארמאה:

ורבינו הגדול ז"ל פי' להתיר קשרים אלו ואמר כי מותר להגעיל כלים גדולים בתוך היורה שאין במים ס', וכן היורה עצמה מגעילין אותה בעצמה אף על פי שהיא בת יומא ואף על פי שאין המים ס' שכן הוא כחן של מים שמפליטן איסור ואין מבליעין אותה לתוך הכלי מפכי שהפליטה הנפלטת בהם הורע כחה מאוד והמים מתישין כחה שאינה חוזרת ונבלעת בתוך כלי שהוא דבר קשה הילכך אף על פי שהמים הם נאסרים ואלו נפל בהם דבר רך היה נאסר. אפ"ה הכלי אינה נאסר ומיהו צריך שתהא היורה והכלים הנגעלי' מקנחים יפה קודם הגעלה. שאם לא כן הרי האיסו' הוא בעין מתערב במים ואין כח במים להתיש כחו. שאם אין אתה אומר כן נבלה שנפלה בקדרה של מים שאין במים ס' אף על פי שהמים אסורים יהיה הקדרה עצמה מותרת. וזה לא נאמר מעולם. ורבינו הגדול ז"ל מביא ראיה לדבריו ממה שאמרו בזבחים פ' דם חטאת גבי הגעלה במים ולא ביין ולא במזוג ולא בשאר משקין ע"כ. ואין לומר שזה הלכה בלא טעם וגזירת הכתוב אלא הטעם מפני שטבען של מים הוא כמו שאמרנו שמפליטין איסור ואין מבליעין אותה פליטה בשום כלי וא"ת והא בספרי דרשינן ליה נמי לענין מריקה ושטיפה וי"ל דההוא כמ"ד שטיפ' בחמין ומאי דפליג אביי בזבחים ואמר במים ואפילו ביין ובשאר משקין התם לענין מריקה ושטיפה לחוד הוא דפליג ומשום דסבר מריקה ושטיפה בצונן. ובההיא נמי פליג עליה רבא משום דס"ל מריקה ושטיפה בחמין ע"כ והפי' נכון. אבל אין ערב לסמוך עליו לעשות מעשה להתיר להגעיל כלים גדולים בתוך היורה וכ"ש להגעיל בתוך היורה אסור' ואע"פ שגדול כחו של רבינו ז"ל שהיה סומך ע"ז למעשה.

עוד פי' רבינו ז"ל בשמועתיו דאפי' לפי' ר"ת ז"ל שפי' לעיל. דהא דאמרינן שנפל לתוך יורה רותחת לאו ליורה שע"ג האור דהתם ודאי כל שעתא בלעה ופלטת אפילו מאי דבלעה ע"י חום האור. אלא שנפל לתוך יורה רותחת שהעבירוה מעל גבי האש והיא עדיין כלי ראשון כדאיתא בפ' כירה. ולפיכך כשנפל שם בשר צונן מבלע בלע מפלט לא פלט דבשר צונן הוא ולא מיבעי' למ"ד עילאה גבר שאינו פולט כלום ובדין הוא שלא יבלע כלום אלא שעל ידי מיעוטו שאין בו אלא כזית הוא נבלע והולך כולו בשיעו' קליפה. אלא אפילו למ"ד תתאה גבר מ"מ לא פליט עילאה עד דחיי ליה תתאה שהוא חם. והיינו דאמרי' הכ' מבלע בלע מפלט לא פליט. ופרכי' סוף סוף כי נוח מלבלוע הדר פליט מאותו חלב שנבלע לפי שכבר נתמלא כולו חלב ונתחמם קצת וא"א שלא יסחט מעט ויפלוט ממנו כל שהוא בעוד שהיורה רותחת. ומפרקינן כגון שקדם וסילקו לבשר ההוא קודם שיתחמם בכדי שיוכל לפלוט. ואפי בזה אין לנו כח לומר כן אלא בבשר וחלב שהבשר דבר קשה והחלב דבר רכה ודרכו כן לבלוע תחלה הקודם שיפלוט אבל לא בדברים אחרים הילכך אין לנו לדון כן להקל אלא בבשר עם חלב כמו שאמרוה בשמעתתינו וביורה שאינו ע"ג האור ובשלא נשתהה שם.

לעולם לא מצרפינן ובבא מיורה גדולה פי' לעולם לא מיצטרפי' לעשות איסור א' אא"כ הי' בכל א' מהם בתחילה כשיעור וכי אמר רב לוקה על אכילתו בבא מיורה גדולה שנתבשל בה בשר וחלב שהיה בכל א' מהם כשיעור והא דרב לצדדין אמרה וה"ק חצי זית חלב שבא מיורה גדולה לוקה על אכילתו אבל כשאינ' בא מיורה גדולה אפי' על בישולו אינה לוקה דלא אמרי' בישול כל דהו אמר רחמנ' וכיון דכן פשיט' דאינו לוקה על אכילתו דכל דלית בי' משום בישול לית ביה משום אכיל' דלהכי אפקי רחמנא לאכילה בלשון בישול דכתיב לא תבשל ג"פ:

שאחרים אוכלין אות' פרש"י ז"ל א"ה אוכלין אותו שנתבשל כל צורכו ע"כ ומסתברא דכל צרכי' היינו כמאכל בן דרוסאי שדרך א"ה לאכול כן וה"מ לענין איסור תורה דאלו לדינ' דרבנן אפי צונן בצונן אסור.

ואפשר לסוחטו תנאי הוא דתני' וכו' א"ר נר' דברי ר"י בשלא ניער ולא כיסה מאי לא ניער אלימא לא ניער כלל למה נאסרה האחרת פרש"י מבלע בלעה ההיא חתיכה חלב מפלט לא פליט באחרת את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הי' ע"כ. ובתוס' פי הטעם כמו שאמרנו למעלה לפי שטתם דכל שאין בו רוטב אין הדבר הנאסר מפליט איסור שבלע חוץ ממנו ואינו מוליכו אלא למקום שהי' האיסור הולך מעצמו וכיון שאינ' פולט' מן האיסור שבלעה אינה אוסרת ואפי' למ"ד חתיכה עצמו נ"נ והביאו ראיה לדבריה דהא ר' יוחנן דאמ הכא אפשר לסוחטו אסור אמר לעיל בפ' גיד הנשה צלי שנצלה בו חלב כחוש שאינו מפעפע בקליפ' סגי ליה ואמאי והלא כדי קליפ' נעשה חד"א ויש בו טעם חלב שהוא אסור דאפי' חד בתרי לא בטיל ולמה אין הקליפה ההיא אוסרת את הסמוך לה וכן השני לשלישי עד שיאסור הכל אלא ודאי שאין מקום הקליפה פולט לחוץ שום דבר מן האיסור שבלע ואין האיסור עובר חוץ לקליפה ואין הנדון דומ' לראיה דבצלי הוא שאפשר לדון כן שהוא אינו פולט כלום אלא שנבלע וכיון שנבלע בכדי קליפ' שוב אינו עובר אבל בבשר שהוא בתוך הקדיר' שלעולם הוא פולט רוטב כמו שנר לעין האיך אפשר כי מה שפולטת החתיכה לא יהיה מעורב בין איסור והיתר ועוד כיון דסבירא לן הכא אפש' לסוחטו אסור והבשר עצמו חזר כנבילה גמור' אין כאן שום היתר וכל מה שפולט בשר וחלב גמור הוא: והנכון כמו שפי' רבינו הגדול ז"ל דהשתא בהאי שקלא וטרי' לא קמת לן דלר' יהוד' אפשר לסוחטו אסור והיינו מאי דבעינן לברורי והכי אמרי אילימא לא ניער כלל מבלע בלע מפליט לא פליט מן האיסור כדי לאסור אפי' אותה חתיכה שהי' מונחת עלי' וכ"ש אחרת כי אע"פ שאותה חתיכה שהיא מונחת עליה אין בה ס' מ"מ הכא איירי בשנוגעת זו החתיכ' השני' ברוטב וכל מה שנבלע בה מתפשט בכל הקדירה בתחלה וכיון דלא סבירא לן אפשר לסוחטו אסור. אין החתיכה הראשונה נידונית עם שאר החתיכות מין במינו ואע"פ שאין ברוטב ס' לבטלה: ואין דינה אלא כדין האיסור שבלעה וכל מה שפולטת כדין חלב הוא נידון:

ואלא לא ניער בתחלה אלא בסוף ולא כסה בתחלה אלא בסוף וכו' כלומר שלא ניער ולא כסה אלא לאחר שנתן החלב טעם בחתיכ' העליונה: כלומר כי אע"פ שנבלע בחתיכה העליונה איסור בתחלה קודם שניער ונאסרה הרי חזרה עכשיו ופלטה בנעור זה כל האיסור שבלעה ואפי היא עצמה חוזרת להתירה לפרש"י ז"ל ואין צריך לומר שאחרות מותרת לגמרי שהרי אין באיסור הנפלט כדי לאסור כל היכא סבר לן אפשר לסוחטו אסו' והיינו דמהדרי' קסב' ר' אפשר לסוחטו אסור הילכך בין שלא ניער כלל ובין שלא ניער בתחלה אלא בסוף דין שיאסרו כולם שהרי החתיכ' העליונה נאסרה מכיון שנתן בו טעם והיא אי אפש' שלא תחזור ותפלוט וכיון דאפשר לסחטו אסור כל מה שפולטת היא נבילה גמורה ואוסר כל השאר לר' יהודה מפני שהיא מינה כיון שאין בהרוטב ס' כדי לבטלו שאלו היה שם רוטב היינו אומרים סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטל':