Ritva on Kiddushin 28 ריטב״א על קידושין כ״ח

מתניתין כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה (זה) נתחייב זה בחליפין. פי' מתני' איירי בדין קנין חליפין בין חליפי סודר בין חליפין ממש ואיתיה בין במקרקעי בין במטלטלי והיינו דנקט כללא כל הנעשה דמים וכללא הוא לכל הנשום בדמים ואע"ג דלא פריש בסופה אלא החליף שור בפרה דהיינו מטלטלין חדא מנייהו נקט וה"ה בקרקע ונקיט מטלטלין דחליפין שכיחי בהו טפי שאם אתה אומר שלא נשנית משנתינו אלא במטלטלין א"כ תיקשו היכי לא קתני תנא דין קנין חליפין בקרקעות אלא ודאי כדאמרן. ובתוספתא אמרו החליף קרקעות בקרקעות ומטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין ומטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין:

ואי קשיא לך הא דאמרינן בשמעתא קמייתא דהשותפין וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא ולהדרי בהו ופרקי' שקנו מידם ברוחות אי נמי כגון שהלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו והתם חליפין הוא שמחליף כל א' בחלקו זכות שיש לו בחלק חברו ובעי' כיון שהחזיק כל א' בחלקו ואמאי לא סגי בחזקה דחד ונימא כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. תי' רבינו הגדול ז"ל דההיא לאו מדין חליפין היא דהא קאמר מעיקרא וחליפין שקנו מידי ומה לי חליפי סודר או חליפין דעלמא דקאמר בתר הכי אי נמי. אלא ודאי דההוא מדין. מכירה היא וקנין חזקה ומעיקרא קאמר שזכה בחליפין ובתר הכי קאמר אי נמי בלאו חליפין אלא שזכה כל אחד בחלקו בחזקה דקאמר ליה חבריה לך חזק וקני. והא דקתני נתחייב זה בחליפין ולא קתני זכה זה בחליפיו חדא דאית בה תרתי נקיט דלא תימא אע"ג דזכה ביה הלה בכל מקום שהוא הרי הוא באחריות בעלים ראשונים לענין גניבה ואבדה כעין שומר שכר עד דעתי לרשותיה דאידך דבההיא הנאה דמחליף אהדדי נעשה עליו ש"ש קמ"ל דזכה הלה ונתחייב בחליפיו לגמרי ואין בעלים ראשונים שומר עליו כלל מסתמא ואפי' ש"ח כיון שכבר נטל הוא שלו לא נעשה לו שומר כלל:

רשות הגבוה בכסף כו'. בגמרא מפרש לה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכן הדין בהקדש לעניים בזמן הזה והאי כמסירתו דקאמר לאו מסירה ממש דא"כ דברים שאין נקנין במסירה להדיוט אי נמי קרקעות לא זכי בהו גבוה באמירה והא ליתא שהאומר בית זה הקדש קנה כדאיתא בגמרא בפירוש מתניתן אלא מסירתו פירושו בהקנאתו כל חד וחד בהקנאה דיליה ובשטרות הוי ככתיבה וכמסירה ובקרקעות בחזקה הלכך האומר שטר זה וכל שעבודו יהא לעניים זכו לגמרי והוא דקאמר וכל שעבודו דניהו דהקנאה דהדיוט לא בעי אמירה דהדיוט בעי מפי מורי נר"ו:

גמרא כל הנעשה דמים באחר מאי ניהו מטבע. פי' דקס"ד דהכי פי' כל דבר שנוהגין ליתנו בתורת דמים דהיינו מטבע שמעת מינה מטבע נעשה חליפין אמר רבי יהודה הכי קאמר כל הנשום בדמים באחר פירוש כל דבר ששמין אותו כשנותן אותו בדבר אחר והיינו מטלטלין שאין דמיו ידועין ולאפוקי מטבע שאינו נעשה חליפין. ומכאן הוה מדקדק ר"ת ז"ל דחליפין צריכי שומא ואי לא מצי טעין סבור הייתי שהיה שוה יותר ומקח טעות הוא ליה ולא גמר ומקרה מעיקרא ולא נהירא דהא אפילו בקדושין דחמירי קי"ל דשיראי לא צריכי שומא וכל שכן בממון הקל תדע דחליפין מחליפי סודר נפקא לן וחליפי סודר לא צריכי שומא דהא איתנהו מפחות מש"פ ומילתא דליתא בחליפי סודר ליתא בחליפין דעלמא אלא הכא לאו דינא נקט אלא אורחא דמילתא שדרכן של בני אדם לשום אותם ומ"מ איכא אונאה וביטול מקח בחליפין דומיא דמכירה דעלמא שאם לא כי אין אונאה בדבר הנקנה בסודר והא לא אשכחן אלא ודאי כדאמרן וכן מוכח בפר' הזהב ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל:

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא מטבע מאי כיצד. פי' דבשלמא לדידן אע"ג דרישא אפילו בקרקעות נקט פרטא במטלטלין דנקט חדא פרטא מכללא אלא למאי דס"ד מעיקרא שאין בכלל כל הנעשה דמים אלא מטבע בלחוד היכי פתח במטבע וסיים במטלטלין ופרקינן דלמאי דס"ד מעיקרא מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כך גרסת כל הספרים ודייק מינה רש"י ז"ל דשור ופרה וכל בעלי חיים פירי נינהו לענין חליפין דלא הוה דומיא דבעל שהוא כלי. והא ליתא דהא תנן המחליף פרה בחמור וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה פי' לפי שלא משך בעל החמור את הפרה לפיכך אין הדבר נודע ברשות מי ילדה ואעפ"כ כיון שמשך בהחמור זכה הלה בפרה בכל מקום שהיא ואם איתא דבעלי חיים פירי נינהו היכי מקניא בחליפין דהא קי"ל דפירי לא עבדי חליפין. ותו בירושלמי אמרי' עלה במתניתן הדא דתימא בשור וחמור אבל צבור בצבור לא פי' צבור של תבואה דפרי לא עבדי חליפין ואפילו הכי שור וחמור עבדי חליפין אלמא שור וחמור לאו פרי נינהו ועבדי חליפין. וכ"ת והא לא הוה דומיא דנעל שהוא כלי הא לא קשיא דאנן לאו דומיא דנעל ממש בעינן דאם כן חליפין בקרקעות מנא לן אלא דאנן אבעינן דבר המתקיים דומיא דנעל והכי גמירא לה ולאפוקי פירות שמרקיבין ואינם דבר המתקיים ולאפוקי מטבע שאינו דבר המתקיים דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה כדאיתא התם והא דאמרינן הכא ופירי רמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה לאו שור ופרה חיים נינהו אלא שור ופרה שחוטים דהשתא לא הוה דבר המתקיים והוי פירי:

ונוסחאות יש דגרסינן החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור. אי נמי לעולם שור חיים והא אתיא למאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע ופרי עבדי חליפין וכל מידי עבדי חליפין וכיון דכן קרי לשור וחמור פירי ולא קפיד כיוק שדינם שוה בחליפין אבל למאי דקיימא לן דפירי לא עבדי חליפין ומתניתין כל הנישום בדמים קתני שיר וחמור חיים לאו פירי נינהו ולהכי עבדינן חליפין וזה נכון:

ואקשינן ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד אליבא דרש"י ז"ל אתיא האי פירכא בין למאי דסלקא דעתין מעיקרא בין לאוקימתא דרב יהודה דהא דכולי עלמא בהדיא קתני מתני' דשור וחמור עבדי חליפין ואע"ג דהוה פירי מיהו האי פירושא ליתא דאם כן לא הוה ליה לתלמודא למימרא בהאי לישנא אדרבא לא הוה ניה לאותביה ממתניתין לרב נחמן דהא לכולי עלמא הוה תיובתא. אבל הנכון דכולה סוגיא בתר פירכא דפרכינן ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא מאי כיצד גרירא ומשום דפרקינן לה ופירי עברי חליפין אמרינן דהא תירוצא דתריצנא למאי דס"ד מעיקרא אתי שפיר למאן דסבר דפירי עבדי חליפין אבל לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין אכתי תקשי לן למאי דסליק אדעתין מעיקרא מאי כיצד אלא אליבא דרב יהודה לא תקשי לן מידי דשפיר קתני כיצד דהא שור וחמור בעלי חיים לאי פירי נינהו ושפיר עבדי חליפין ופרקינן דמתני' לרב נחמן למאי דסליק אדעתין מעיקרא הכי קתני ויש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור. ומתניתן הכי פירושא כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנוהו בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין דמטבע נעשה חליפין וקונה אפילו במטלטלין אבל אם נתנוהו בתורת דמים אינו קונה במטלטלין דמעות אינן קונות ופעמים שנתן בתורת דמים וקונה כיצד החליף דמי שור בפרה כדרבי יוחנן משום דהוה מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן כדמפרש ואזיל והאי דמי שור בפרה דאמרינן דהוה מילתא דלא שכיחא הפירוש הנכון כמו שאמרו בירושלמי היה תפוס פרתו ואמר לו פרתך בכמה במאתים זוז משך את הפרה ואמחייה לטרפיזא פירש המחוהו מן המעות אצל השולחני שהיה ללוקח מעות בידו ונתחייב לו במעמד שלשתן למחר אשכחיה אמר ליה מאי את עבוד אמר ליה בעינא כיסב דינראי ומה את עביד בהון לחמור אני צריך חמור יש לי שאני מוכר לך הדרי איהו אמחייה לטרפוזא פיר' ונתחייב לו השולחני במעמד שלשתן היינו הוא דאמרי' דכיון שזכה זה במעות שנתחייב לי השולחני זכה הלה בחמור בכל מקום שהוא במעות אלו דהא מילתא דלא שכיחא הוא שיהא הלוקח ראשון נמחה מתחלה אצל השולחני ויניחם אצלו עד שיחזור ויקח הוא מן הלוקח שלו והוא יחזור וימחהו אצל אותו שולחני. מיהו בירושלמי התם אמרו דבכי האי גוונא נמי אין מעות קונות ולא קנה ולא תיקשה לגמרא דילן דקאמרינן הכא דקנה דהא פרישנא דהאי אוקימתא לא אתיא בהלכתא אלא למאי דסליק אדעתין מעיקרא דאליבא דר' יהודא אף בזו לא קנה כלל במעות כדברי הירושלמי. והן נמי מאי דהדר שקלינן וטרינן אליבא דריש לקיש ואסקינן דעל כרחן כרב ששת סבירא ליה היינו למאי דסליק אדעתין מעיקרא אבל למאי דאוקים רב יהודא דהלכתא כוותיה ריש לקיש כרב נחמן סבירא ליה דפירי לא עבדי חליפין והכי אשכחן ליה התם והלכתא דאין מטבע נעשה חליפין ולא נקנה בחליפין אבל פירי נהי דלא עבדי חליפין אקנויי מיקנו בחליפין וכבר כתבתיה לזו בפרק הזהב מפי רבינו נר"ו:

תנו רבנן כיצד אמרו רשות גבוה בכסף גזבר שנתן מעות בבהמה אפילו היה בסוף העולם קנה. תמיה לי מילתא למה לי כסף בלא כסף נמי קונה דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וכיון שקצץ דמים עם המוכר קנה וכדאמרי' בב"ב בענין יוסף בן יועזר אמטייה לגבי גזבר ולא תישיימו את דלא מצית הדרת בך דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. תירצו בתוס' דהתם היא כשנשתנה השער דאייקר דאלו הדר ביה הוה פסידא להקדש בחזרתו ולפום הכי לא מצי הדר ביה אבל כל היכא דלא אייקר דליכא פסידא בהקדש בחזרתו יכול הוא לחזור בו עד שיתן הגזבר דמים או עד שימשוך. ולא נהירא מהא דתניא בסמוך פדאו במאתיים ולא הספיק למשכה עד שעמד במנה נותן מאתים דוקא פדאו שנתן דמיו הא לאו הכי אינו נותן אלא מנה ויכול לחזור בו אע"ג דאיכא פסידא להקדש בחזרתו:

והנכון דמדינא קציצת דמים שהמוכר או הלוקח קוצץ עם הגזבר לא חשיבא אמירה לגבוה ולא נחית להכי דאם כן בין דאית דאית ליה פסידא במלתא בין דלית ליה פסידא במילתא לא מצי הדר ביה אלא דרבנן הוא שגזרו שיקיים דברו שקצץ משום דדמי כאמירה לגבוה וכי אמור רבנן היכא דלית ליה פסידא אבל היכא דאית ליה פסידא לא אחמור עליה לחיוביה דלא למיהדר ביה והיינו הא דהכא וההיא דבסמוך דכיון שנשתנה השער מצי הדר ביה עד דאיכא כסף או משיכה. וההיא דב"ב בשלא נשתנה השער:

תנו רבנן משכו במאתים כו'. עד אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי. וכיון דגזבר לאו בר קבולי מי שפרע הוא קנה בדמים שאף הדיוט כל זמן שלא קבל מי שפרע אינו חוזר בו.

וקשיא לן מהא דאמרינן בגיטין יהיב זוזי ליתמי אפירי דידהו אייקר פירי לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש וכיון שלא משכו הלקוחות יכולין יתומים לחזור בהם ואמאי נימא כדאמרינן הכא אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי וכיון דלא בני קבולי מי שפרע נינהו להדרו בהו דאמאי עדיפא מגזבר ואיכא למימר דאנן הכי קאמרינן דכל היכא דאיכא מעות בלא משיכה אז מקבל מי שפרע בהדיוט או חוזר כדינו דלא מרכבינן ליה אתרי ריכשי שיחזור בו כדין הדיוט ובלא מי שפרע הלכך גזבר כיון דלא מקבל מי שפרע הדר לדינא דנפשיה דקני בכסף והתם ביתומים נמי כיון דלא מרווחי במאי דיהבינן להו דינא דהקדש הדרי לדינייהו וקנו במשיכה שלא תקנו מי שפרע אלא בגדול שיש לו לעמוד בדיבורו וכ"ש בגזבר אבל קטן לאו בר הכי הוא ודינו שלא לקנו אחרים ממנו בכסף ושלא יקבל מי שפרע וזה אמת ויציב: