Ritva on Kiddushin 29 ריטב״א על קידושין כ״ט

מתניתין כל מצות הבן על האב כו'. בגמ' מפרש לה למתניתין כולי והא דקתני לה רבי להא מתני' הכא מסתבר לי משום דבמצות המוטלות על האב לעשות לבנו דקתני רישא חדא מינייהו להשיאו אשה כדמפרש במתניתא ואיידי דתנא הא תנא אידך:

גמרא תנינא להא דתנו רבנן. פי' השתא בהאי אוקימתא דאוקי' רב יהודא למתניתין אשכחן דתנן במתני' מאי דתנו רבנן במתניתא ובלאו הכי לא אשכחן לה סמך במשנה ולא הוה לה עיקר כההיא דאמרינן בכתובות אילפא תלי נפשיה באיסקרא אמר כל מתניתא דמתני ביה רבי חייא ורבי אושעיא ולא פשיטנא להו ממתני' נפילנא מאיסקריא לארעא. והכי מתפרש האי לישנא בכל דוכתא:

ואיהי מנא לן דלא מיחייבא למול את בנה וכי תימא למה לי קרא תיפוק ליה דהא מצות עשה שהזמן גרמא היא דמילה ביום ולא בלילה ונשים פטורות. איכא למימר דהתם הוא במצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה ה"א דמחייבא דלא גרעה מב"ד דמחייבי למימהליה להכי איצטריך קרא למיפטרה דכתיב אותו ולא אותה. ומי שמכניסו לברית זה מחייב לברוכי אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א כדאי' במס' שבת. הלכך אי אבוה מהיל ליה מברך לה אבוה ואי ב"ד מהלי לי' מברכי לה ב"ד ואי איהו מהיל נפשיה איהו מברך לה וזה פשוט:

תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ור' יהודה אומר בנו קודמו והלכתא כרבנן א"ר ירמיה הכל מודים היכא דליכא חמש סלעים הוא קודם לבנו דמצוה דגופיה עדיף כי פליגי היכא דאיכא חמש סלעים משועבדים פי' שמכר אחר שנתחייב בפדיון עצמו ואישתעבדו נכסי למכירי כהונה של בית אביו בפדיון עצמו. ואח"כ נתחייב בפדיון בנו שנולד לו ולא נשתעבדו לפדיון בנו דלא מצי כהן למיטרפינהו בשביל פדיון בנו דלא אישתעבדו ליה אבל בפדיון עצמו מצי טריף להו דאישתעבדו ליה ואיכא חמש בני חורין פי' מטלטלין אי נמי קרקע שקנה אחר שמכר אביו החמש סלעים הראשונים ונתחייב בפדיון בנו דהשתא כי אזיל כהן למטרף ממשועבדים בפדיון עצמו ולא מצו לקוחות למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו אי נמי אי מטלטלי נינהו הוה ליה לדידיה גופיה ההיא שעתא אין אומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו במטלטלין:

רבי יהודה לטעמיה דאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא כלומר וטרפה ממשעבדי דמקרקעי אבל לא מטלטלי אלא א"כ שעבדינהו בפירש מטלטלי אגב מקרקעי והא ליכא למימר במלוה הכתובה בתורה שישתעבדו לה המטלטלין כדין אגב אלא הכא הני משועבדי מקרקעי נינהו דמלוה בשטר גובה מהם ואע"ג דאין פודין בקרקעות ולא בעבדים ושטרות מכל מקום כולהו נכסי משעבדי לחמש סלעים לזבוני מינה שוה חמש סלעים לפדיון. והא דאמרינן הכא דרבי יהודא סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ואלו במס' בכורות אסיקנא דכולי עלמא לאו ככתובה בשטר דמיא לא תקשי לן דההוא דהתם מסקנא דרבא והא מסקנא דהכא דר' ירמיה דאמר התם נמי הכי דלר' יהודה מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ודכולי עלמא כרבנן קי"ל דלאו ככתובה בשטר דמיא וכן הלכתא. שיעור חמש סלעים של פדיון הבן בדקדוק היא משקל שתים עשרה ארגינ"ץ של כסף חסר רביע ארגינ"ץ:

תנו רבנן מניין שאם היו לו חמשה בנים מחמשה נשים בתולות וכלם פטרי רחם שחייב לפדות את כלם אע"ג דחד מינייהו בלחוד ראשית אונו דכתיב וכל בכור בניך תפדה דאע"ג דבפטר רחם תלה רחמנא הוה אמינא דבעינן תרווייהו פטר רחם וראשית אונו קמ"ל:

ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה וכו'. אמר רבי יהודה אמר שמואל לעולם ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה א"ר יוחנן רחים בצוארו ועוסק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו. פירש"י ז"ל דשמואל דהוה מבבל איירי בבני בבל שנושא אשה ואח"כ לומד תורה דכיון שהם הולכין לארץ ישראל ללמוד תורה אין צרכי הבית מוטלים עליהם ורבי יוחנן שהוא מארץ ישראל איירי בבני ארץ ישראל שלומדין במקומם וצרכי הבית מוטלים עליהם ולפיכך ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה:

והקשה עליו ר"ת דבני בבל אחר שנושא אשה האיך יש לו רשות ללכת ללמוד תורה ולהניח ביתו ריקן דהא אמרינן בפ' דגטין שלח להו רבי אביתר לחכמים שבבבל בני אדם הבאים משם לכאן הם קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרוה ביין וישתו. פי' לפי שמניחם ביתם ריקן וצריכין בני ביתם להתמשכן ולמכור עצמם במזונתם וביין משתיהם:

ולפיכך. פירש ר"ת ז"ל דשמואל דאמר נושא אשה ואח"כ לומד תורה איירי בבני ארץ ישראל שלומדים במקומם ויש להם ספק ללמוד אחר שישאו כי עשירים היו ולא היה צריכין לטרוח בתר מזונם ורבי יוחנן מיירי בבני בבל שהיו עניים ומכיון שנשא אשה אינם יכולים ללמוד בעירם שצריכין לטרוח אחר פרנסתן ואינם יכולים גם כן ללכת ללמוד תורה בארץ ישראל ולהניח ביתם מההיא דרבי אביתר ואל תתמה משום דשמואל דהוא מבבל איירי לבני ארץ ישראל ור"א דהוא מארץ ישראל איירי לבני בבל דהא אשכחן דכוותיה במס' סוכה דתנן מן המנחה ולמעלה מוריד כליו מן הסוכה ואמרי' עלה אין לו מקום להוריד כליו מהו רב אמר פוחת בה ארבעה ורבי יוחנן אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו דרב מיירי בבני ארץ ישראל דלא עבדי אלא חד יומא ויכולין לפחות הסוכה דחול הוא ורבי יהושע בן לוי איירי לבני בבל דעבדי שני ימים ואי אפשר להם לפחות אותה ביום שני דיום טוב הוא הלכך מדליק בה את הנר ובהכי מבטלי סוכה קטנה שהרי בזמן מצותה אין מדליקין בה את הנר כדאיתא התם והא התם דרב הוה מבבל איירי בבני ארץ ישראל ורבי יהושע בן לוי דהוה מא"י איירי בבני בבל. וטעמא דמילתא לפי שתלמידים של בבל הולכים לארץ ישראל ללמוד לפני רבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן והיינו דאמר רבי יוחנן התם בפרק לולב וערבה גבי ערבה דילכון אמרי דילהון היא כלומר אחד מן התלמידים שלמד בפני דהיינו רב כהנא כדאיתא בגיטין אומר לי שהערבה מדבריהם היא. וכמו כן היו לומדים לפני רב בבבל תלמידים מארץ ישראל ונכון הוא:

ויש מפרשים דשמואל איירי בבני בבל שהיו נשיהם עמלות וטורחות אחר מזונותיהם ורבי יוחנן לבני ארץ ישראל שהיו נשיהם מעונגות והיו בעליהם צריכין לטרוח בתר מזונותיהם ולא נהירא מההיא דרבי אביתר דאמר וימכרו את הילד בזונה אלמא צריכות היו לבעליהן להספיק להן מזונותיהן. והנכון כדברי ר"ת ז"ל:

עד דאגמריה לבריה מוספא כלומר שמוסיף לו על מה שקרא אתמול: