Commentaries
Ritva on Kiddushin 34 ריטב״א על קידושין ל״ד
Reading: Quotes in Hebrew and EnglishQuotes in Hebrew and EnglishQuotes in Hebrew and EnglishQuotes in Hebrew and EnglishQuotes in Hebrew and EnglishQuotes in Hebrew and EnglishQuotes in EnglishQuotes in English
תמיהא מילתא ל"ל לחיובינהו בהו מהאי טעמא תיפוק ליה דאית בכל חד מינייהו לא תעשה ונשים חייבות בכל לא תעשה באבידה כתיב לא תוכל להתעלם ובמעקה כתיב לא תשים דמים בביתך ובשלוח הקן כתיב לא תקח האם על הבנים:
תירצו בתוספות דאיצטרך דזימנין דלית בהו לא תעשה ומשכחת לה באבדה כשנטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ואחר יאוש נמלך עליה שלא להחזירה דהשתא ליכא לאו דלא תוכל להתעלם כדאיתא בפרק אלו מציאות ואיכא משום השב תשיבם ומשכחת לה במעקה שבנה ביתו על דעת לעשות לה מעקה ואח"כ נמלך שלא לעשות בו מעקה ואיכא עשה דועשית וליכא לאו דלא תשים דמים בביתך ובשלוח הקן נמי משכחת לה כשנטל האם על דעת לשלח' ונמלך שלא לשלח' דאיכא עשה דשלח תשלח וליכא לאו דלא תקח האם על הבנים ובכי האי גוונא דליכא לא תעשה ואיכא עשה איצטרך לחיוביה נשים בהו משום דהוו מצות עשה שלא הזמן גרמא ונכון היא. ורבינו הגדול ז"ל תירץ דבהני אע"ג דאיתנהו לא תעשה אין העיקר אלא בעשה שבהם ולא אתי לא תעשה אלא לקיומיה לעשה דבמעקה כתיב ועשית מעקה לגגך ובו הרצון והכוונה ואחר כך ולא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב מלעשות מצוה זו וכן בשלוח הקן לא תקח האם לעצמך רק שלח תשלח וכיון דעשה היא עיקר אלו היו נשים פטורות מן העשה היו פטורות מלאו שבו שאין הלאו אלא קיום עשה שבו וגם זה נכון:
הא דחשבינן תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא דאפילו למאן דאמר מצוותן בלילה הא איכא שבתות דמים טובים שאין נוהגין בהן:
הא דאמרינן האזרח להוציא את הנשים כבר פרישנא בדוכתיה דכל היכא דלישנא בלא ה"א משמע מיעוטא אתי ה"א לרבות וכל היכא דבלא ה"א משמע ריבוייא אתי ה"א למעט כי הכא דאזרח משמע אפילו נשים אתי ה"א למעט וכן כתבו בתוס'. ודכותה בפ"ק דמגילה גבי מזובו דוק ותשכח וכיוצא בו בפרק מרובה:
סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות קמ"ל. פי' והאי ג"ש דרשינן לה לחייב לאכול כזית פת בסוכה לילה הראשון מדין סוכה דומיא דחיוב לילה הראשון של פסח לאכול כזית מצה וכדכתיבנא בדוכתא וכיון דאיכא למדר' הא תו לא דרשינן ליה לחיובינהו בסוכה שהיא מעש"ג דאע"ג דג"ש דעלמא דרשי' לה בכל מידי דאפשר הכא לא דרשינן ליה לסתור הכלל שבידינו הכתוב שממעט נשים וכדכתיבנא לעיל:
ואדילפינן תפילין לפטורא לילף משמחה לחיובא. פירוש דהא ק"ל דכל היכא דאיכא למידרש לקולא ולחומרא לחומרא דרשי' לקולא ל"ד:
ומהדרינן אשה בעלה משמחה. פירש"י ז"ל אין אשה חייבת בשמחה אלא שחייב בעלה לשמחה. ולא נהירא דהא מנינן לה לעיל בהדי מצות דנשים חייבות ותו דאביי גופא אמר במסכת חגיגה דאשה חייב' בשמחה דאמרינן גבי קטן ועד האידנא מאן אתייה אמר אביי עד האידנא דאימיה מחייב בשמחה אייתיתיה אימיה ונראה לפרש דה"ק דמשמחה ליכא למגמר דשאני שמחה שלא חייבה תורה בה הנשים אלא ע"י בעלה משא"כ באידך דלא תלו בבעל כלל. כנ"ל. והאי שמחה דאמרינן בכל דוכתא בזמן שב"ה קיים הוא בבשר כלומר בשנמי שמחה שאין נאכלין אלא בירושלים וכדמוכח בההיא דלעיל גבי קטן דבעי לאתוי' בירושלים ובזמן שאין ב"ה קיים בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן המגוהצין כדאיתא התם וכן עיקר. א"ה תפילין וראיה נמי להוי להו שכה"כ פירוש בשלמא לדידי לא הוה שכה"כ דתפילין לא גמרו מראי' דה"א דאיתקש למזוזה לחיובא וראיה לא גמר מתפילין דה"א ניליף ראיה ראיה מהקהל אלא לדידך לכתוב תפילין ונגמר מינה ראיה לפטורה דהא לא דרשת את ראיה ראיה מהקהל לחיובא דאלו סבירא לך דדרשינן ראיה ראיה לג"ש היכא אמרת דהוה מצה והקהל שכה"כ דהא לא גמר הקהל ממצה משום דדרשי' ראיה ראיה מעולת ראיה ומדלא חיישת להא שמעינן דלית לך ג"ש דראיה ראיה והיינו דמהדרינן דלעולם הוה דרשינן ראיה ראיה ואי לאו דכ' רחמנא ראיה הוה גמר מהקהל ואפילו הכי לא איצטרך למיכתב חיובא דנשים בהקהל דממצה גמרינן ולא דיינינן ג"ש בראיה ראייה בהא מיהת דאתי ק"ו ומפיק לן מינה דכיון דטפלי' חייבין בהקהל כ"ש נשים וכיון דלא הוה צריך לחיוביה נשים בהקהל ואכתביה הוה להו שכה"כ ואין מלמדין:
ונילף מת"ת וכי תימא והיכי שבקינן למגמר ממורא לחומרא וגמרינן מת"ת לקולא דהא כל היכא דאיכא למידרש לקולא לחומרא לחומרא דרשינן ולקולא לא דרשינן ואיכא למימר דקסבר דממורא ליכא למגמר דשאני מורא דחמיר טובא שהוקש כבודו לכבודו המקום דהא מה"ט הוה ס"ד דלידחי עשה דמורא עשה ול"ת דאבדה אי לאו משום דכתיב אני ה' כלכם חייבין בכבודי כדאיתא בפרק אלו מציאות מה שאין כן בעשה דעלמא דלא דחי עשה ולא תעשה וכיון דחמיר כולי האי לא גמרינן מיניה לחומרא לאידך דלא חמירי כוותיה וגמרינן מתלמוד תורה כל היכא דאפשר: