Ritva on Nedarim 53 ריטב״א על נדרים נ״ג

מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות. פי' סתוניות ענבים שאינם מתבשלים עד הסתיו ואינם ראויים לאכילה והמשקה היוצא מהם חומץ ר' יהודה אומר כל ששם תולדתו קרוייה עליו פי' כדבש התמרים שמכונה על שם התמרים אביו וכן חומץ סתוניות ונדר מן האב אסור אף ביוצא ממנו וחכמים מתירין:

גמ' חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו הא דתניא כלל אמר רשב"א כל שדרכו ליאכל והיוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור אף ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור אף בו וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהם ליאכל כגון סתוניות נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכוין זה אלא ליוצא ממנו ת"ק דמתני' לית ליה דרשב"א דהא בין תמרים שהן והיוצא מהן נאכל בין בסתוניות שאינם נאכלים והיוצא מהם נאכל קתני שאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ודלא כרשב"א ורבנן בתראי אית להו דרשב"א באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל:

והא דקתני וחכמים מתירין אסתוניות קאי דקאמר ר' יהודה שאסור בהם וביוצא מהם ואתו רבנן ושרו בגופייהו דלא מתסרי אלא ביוצא מהם כרשב"א והלכתא כרשב"א בהא דקאי כרבנן:

גרסינן בירו' [ה"ו] תני רשב"א אמר קונם כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מאי אית לך למימר כגון זיתים וענבים וכל שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מאי אית לך למימר כגון אלין תותיא וכל דבר שאין דרכו ליאכל והיוצא ממנו דרכו ליאכל נדר בו לא נתכוין אלא ליוצא ממנו מאי אית לך למימר כגון זרעוני גנה שאינם נאכלים פי' כגון זרע החציר והבצלים וכיוצא בהן הנודר מהן לא נתכוין אלא לפירות שבהן שהן נאכלין וכן הלכה:

מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין. פירוש דסתם יין ושמן לא משמע אלא יין ענבים ושמן זיתים:

מן הדבש מותר בדבש תמרים. פי' דלא קרו אינשי דבש סתם אלא לדבש של דבורים ובנדרים הלך אחר לשון ב"א:

מן החומץ מותר בחומץ סתוניות מן הכרישין מותר בקפלוטות. פי' שהן מין כרישין ואינם נקראים בלשון ב"ת אלא קפלוטות ובכל אלו אם אמר לא נתכוונתי אלא לכך שהוא בכלל הלשון הרי הוא כפירושו כאותה ששנינו [דף יח:] סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל:

מן הירק מותר בירקות שדה שלא קרו אינשי ירק סתם אלא לירק של גנה:

(שם) תניא הנודר מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית. (נ"ל) פי' שבארץ ישראל רגילין בשמן זית: ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית. שסתם שמן של בבל של שומשמין הוא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם במקומו ובשעתו ובאותו לשון שהוא רגיל לדבר בו אם אינו מדבר כלשון מקומו:

מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בשניהם. פי' מן הסתם אלא אם כן אמר לא נתכוונתי אלא לזה: פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא ניזיל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא:

ולענין דיני ממונות הא קיימא לן שאין הולכין בממון אחר הרוב ואם נתחייב או מכר לו שמן סתם נותן לו גרוע שבהן וכדאיתא בריש פרק שור שנגח [דף מו:] ובפרק המוכר דנזיקין [דף צב:]:

מתני' מן הכרוב אסור באספרגוס. פי' מין כרוב הוא: מן האספרגוס מותר בכרוב בגריסין אסור במקפה והוא תבשיל של גריסין עבה ור' יוסי מתיר דקסבר גריסין כשהן חיין משמע דאידך מקפה מקרי וכן נקרא מקפה כל מאכל עבה של ירקות וכיוצא בו ולהכי אמרינן בירושלמי [הלכה ט] דלא אסר ת"ק אלא בדהוי רובא גריסין דהוי להו גריסין עיקר:

מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום. פי' שאף ראשי שומים שנותנין בקדרה שלמקפה בכלל מקפה: ור' יוסי מתיר בשומין שבה. דבשומין בעלמא אפילו רבנן מודו שהוא מותר: מן השום מותר במקפה אע"פ שנוהגין לתת בה ראשי שומים אין אסור אלא בשומין שבה בלחוד כשאר שומין דעלמא:

מן העדשים אסור באשישין. והוא נזיד של עדשין ורבי יוסי מתיר:

מן (ב) העדשין מותר באשישין כשהן חיין:

ירושלמי ר' יוסי אזל לגבי (דוסא) [ר' יסא] וכו' על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון:

חטה חטין שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת. פי' (א) כדאמרינן להו תרוייהו אבל הנודר מן החטים אסור לאפות ומותר לכוס כדלקמן וכדפרישנא גבי דג דגים וכן גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיים בין מבושלים כדאמר תרוייהו אבל גריס לחוד אסיר לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיין פי' ולא בא רבי יהודה אלא לפרש:

תניא רשב"א אומר חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות. פי' ומותר לאכול בפת אפויה: חטה שאני טועם מותר לכוס ואסור לאפות פי' מותר בחטה וקמח של חטים לכוס ואסור בפת אפויה שלו:

חטה חטים שאני טועם וכו'. והלכתא כרשב"א דלפרושי דברי חכמים אתא:

ירושלמי [הלכה יא] חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס ואת אמרת הכין פירוש דחטה זרע חטין משמע ולא פת אפויה אמר ר' יוסי כן ארחיה דבר נשא מחמי פתא נקיה ומימר בריך דברא הדא חטתא. ובהכי סליק פירקא ברחמי שמיא ותו לא מידי: