Ritva on Nedarim 54 ריטב״א על נדרים נ״ד

הנודר מן הירק מותר בדלועין. פי' דלאו מין ירק נינהו אלא פרי ור"ע אוסר ומפרש ואזיל תנא טעמא דפלוגתייהו אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין פי' וכיון שאינו לוקח מהן עד שבא ונמלך בבעל הבית מכלל שאינם ירק:

אמר להם כן הדבר. פי' שאינו לוקח אלא בהמלכה אבל משם ראיה שהם ירק שאלמלא כן היכי שייך המלכה במה שאינו ממין שאמר לו בעל הבית אילו הלך ולא מצא אלא קטניות שמא הוא אומר לו לא מצאתי אלא קטניות אלא ודאי שהדלועין בכלל ירק:

ואסור בפול המצרי הלח ומותר ביבש. שאין היבש בכלל ירק אבל בשאר ירקות אסור אפילו הן יבשים וכן פירשו שלא חלקו בין לח ויבש אלא בירק שיש לו גורן אבל בירק שאין לו גורן כגון כרוב ותרדין ודכוותייהו אין חלוק בין לח ויבש ואסור בשניהם:

(שם) והא מן ירק נדר. פירוש וסתם ירק לא משמע אלא ירק הנאכל כמות שהוא חי ולא דלועין ודכוותייהו שאין נאכלין חיין ומאי טעמיה דר' עקיבא דאסר בדלועין:

אמר עולא באומר ירקי קדרה עלי. פי' דאתי לרבויי אפילו דלועין ופרכינן ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פי' דלא משמע אלא ירק שהוא נאכל אף בקדרה כגון כרוב וחזרת והבצלים והשומים שנאכלין חיין ומבושלין ואין בכלל מה שאין נאכל כמות שהוא חי (ב) דלועין ולא מה (ג) שהוא נאכל כמות שהוא מבושל כגון צנון ושומר ודכוותייהו ופרקינן באומר ירק המתבשל בקדרה עלי פי' דכיון דלא אמר ירקי קדרה ולא ירק הנאכל בקדרה ודאי לרבויי אתא כל שהוא ראוי לקדרה אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי מיהו ודאי לא הוי צנון ושומר ודכוותייהו בכלל כיון דלא מבשלי בקדרה ואמרינן במאי קא מפלגי כלומר דכיון דבין לרבנן בין לרבי עקיבא באומר ירק המתבשל בקדרה משמע אפילו ירק שאינו נאכל כמות שהוא חי וא"כ במאי קא מפלגי בדלועין ואמרינן רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עליה לאו מיניה הוא פי' אין דעתו של נודר עליו ור' עקיבא סבר כל מילתא דמימליך עליה שליחא מיניה הוא פי' דאי לא הוה מיניה היה אומר לא מצאתי כלום ולא היה אומר לא מצאתי אלא זה ואע"ג דהאי פלוגתא מפורש במתני' משום דאוקימנא באומר ירק המתבשל בקדרה עלי אתינן למימר השתא דלא במשמעות האי לישנא הוא דתליא טעמא דמתני' אלא ה"ה בכל דכוותא דהוה מידי דמימליך שליחא פליגי נמי ונפקא מינה לנודר מן הבשר וכדמפרש ואזיל:

אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה. פי' דלר"ע לא משוי ליה מיניה בברי למלקי עליה אלא ספוקי מספקא ליה וחייש לחומרא לכתחלה ומיהו הוא הדין דלר' עקיבא אם אמר לא נתכוונתי לדלועין אינו צריך שאלה ואפילו בעם הארץ דהא איסור רופף הוא משום הא לא ינהגו קלות ראש בנדרים ולא החמירו בעם הארץ אלא במפרש דברים רחוקים כגון [לעיל דף כ.] חרמו של ים וקרבן של מלכים וכיוצא מהם כנ"ל:

ומאן תנא דפליג עליה דר"ע רשב"ג היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות פי' דהא מימליך עלייהו שליחא ומותר בבשר דגים וחגבים ואע"ג דהני נמי מימליך עלייהו שליחא אוקימנא בגמ' כגון שהקיז דם בשעה שנדר דדגים לא מעלי ליה ההיא שעתא וכיון דלא חזו ליה אינם בכלל לשונו ולאו מנייהו נדר אי נמי דכייבן ליה עיניה בתחלת אוכלא דלא מעלי ליה אבל בסוף אוכלא דמעלו כדאמר שמואל נונא סמא דעינא וסימנך נו"ן סמ"ך עי"ן הא ודאי בכלל לשונו הוי ואסור בהם כיון דמימליך עלייהו שליח וסתמא כר"ע:

רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר אבל מותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות דכיון דמימליך עלייהו שליח לאו מיניה הוא:

ואצ"ל דגים. אע"פ שלא הקיז דם או כייבן ליה עיניה או חגבים אפילו ר"ע מודה בהו ומשום חגבים הוא דנקט לישנא דאין צריך לומר דאילו לרשב"ג דגים שוים הם עם השאר דבכלהו ממליך שליחא וכן היה רשב"ג אומר קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו אינש:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כר"ע דסתם לן תנא כוותיה דתנן פרק כל הבשר הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא בעוף אסור וה"ה לקרביים ובני מעיים דחד טעמא אית להו פי' ואתיא כרבי עקיבא וכי קתני מותר בבשר דגים וחגבים בשהקיז דם או דכייבן ליה עיניה כאידך מתני' והכי קאמר לית ליה היתרא בהכי דזימנין דמשתרי בדגים נמי ואע"פ דלא קיימא לן דיהא סדר המשנה בתרי מסכתי פי' כי היכי דנימא דההיא סתמא דאחריתא והוי מחלוקת הכא ואח"כ סתם התם והלכה כסתם תו דילמא הא דהכא דאחריתא וסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם פי' וסתם מתניתא דהכא לאו ראיה היא לרשב"ג כיון דאיכא סתם אחריתא כר' עקיבא הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא ועוד דכיון דלא אתברר הי מינייהו דאחריתא הדרינן לכללא ונקטינן הלכה כר' עקיבא מחבירו והכא יחיד הוא דפליג עליה במתניתא וסתמא לאו כמר מכרעי ולאו כמר מכרעי פי' דהא איכא סתמא ככל חד מינייהו כדאמרינן סתם מתני' דהכא כר' שמעון בן גמליאל וסתם מתני' דהתם כר' עקיבא: הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים. שמותר בהם לעולם דבדידהו לאו מימליך שליחא אבל בבשר דגים אסור משום דמימליך עלייהו שליחא: והא דקתני ומותר בבשר דגים אוקימנא בשהקיז דם או דכייבן ליה עיניה בתחלת אוכלא [כו'] ושמעינן מיניה. פי' דמדשרינן ליה בבשר דגים כשהקיז דם או דכייבן עיניה בשעת נדרו דלא חזו ליה. דכל כי האי גוונא אזלינן בתר דעתיה דעידן נדריה דנודר ולא הוי בכלל נדר סתם אלא מידי דחזי ליה אבל מידי דלא חזי ליה לפום שעתיה ליתיה בכלל סתם נדריה עד דמפרש לה בהדיא או דמשתמע מנדריה להדיא אבל מכללא לא אתי שאין לנודר אלא מקומו ושעתו ע"כ:

ולענין הנודר מן הירק לפום סוגיח דשמעתא אם נדר מן הירק סתם אינו אסור אלא בירק שנאכל כמות שהוא חי ואם אמר ירקי קדרה או ירק הנאכל בקדרה אינו אסור אלא בירק שנאכל כמות שהוא חי וראוי ג"כ לקדרה לאפוקי צנון ושומר ודכוותייהו וחי אמר ירק המתבשל בקדרה אסור בכל הראוי לקדרה אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי כגון דלועין ועדיין (ד) (אסור) בצנון ושומר וכיוצא בהם ואסור בדלועין כר' עקיבא ויש אומרים דכי אמר ירק המתבשל בקדרה עלי כל ירק משמע ואפי' צנון ושומר ולא נהירא לי: