Ritva on Niddah 40 ריטב״א על נדה מ׳

פרק חמישי יוצא דופן
מ״ט דרבנן. קשה לי דהשתא בעי׳ מ״ט דרבנן דלמא משמע לן דסתם לידה משמעא פי׳ יוצא דרך דופן כל היכא דליכא קרא דממעיט ליה ואלו לקמן בסמוך בתר דתריצא לר׳ שמעון קרא דנקטי רבנן שיילינן מ״ט דר׳ שמעון דלמא סתם לידה דרך רחם משמע כל היכא דליכא קרא דמרבי לה וי״ל דלעולם סתם לידה דרך רחם ור׳ מני בר פטיש אדלקמן סמוך דאיכא קרא יתירא לרבות יוצא דופן וקאמר מ״ט דרבנן דלא דרשי ליה וכי פריש טעמייהו דרבנן ותריצנא ליה אליבא דר׳ שמעון אתינא לברורי מילתא מ״ט דר״ש דאפי׳ נימא דליכא קרא כרבנן מ״מ סתם לידה דרך רחם משמע ופרישנא דטעמא דפלוגתייהו היינו משום תלד יתירה דר׳ שמעון דריש ליה לרבות דרך דופן ורבנן דרשי ליה למילתא אחריתי שלא לסתור דרשא דכי תזריע ודרך התלמוד כן במקומות הרבה.

לרבות טומטום ואנדרוגינוס סד״א זכר ונקבה ודאית. פי׳ וממעטים אפילו טומטום כיון שאין דינו ברור משעת לידתו לטומאה ודאי קמ״ל דמרבה להו לטומאה ונר׳ דמשום אנדרוגינוס בא עיקר הכתוב דלדין ברור רבייה רחמנא דהא ליכא ספיקא קמיה שלא נתברר לחכמים דינו היאך נאמרה הלכה ולפיכך אמרו שתשב לזכר ולנקבה וממילא נפקא לן ספק טומטום אפי׳ לדין תורה דהא א״א לדעת אם זכר או נקבה עד שיהא נקרע ואף מתחלת דינו בהר סיני נדון לספק לשבת עליו לזכר או לנקבה וזה נראה ברור.

והא דאמרינן סד״א זכר ודאי נקבה ודאית ק״ל דהא אמרינן בפ׳ המפלת דליכא למימר הכי כל היכא דמצטריך קרא לחלק בין זכר ונקבה כההיא דאמרינן התם גבי ערכין וי״ל דאפ״ה הוה ס״ד דחדוש גדול הוא זה ואין לנו בו אלא מקום חדושו בלבד כנ״ל.

אבל בחד עבורה וכו' פי׳ דכל היכא דלא כתיב אלא חדא לא הוה מוקמינן אלא בתרי עבורי להכי אצטריכו תרי קראי.

שאינו קדוש. פרש״י ז״ל שאינו קדוש כלל בשום קדושת הגוף ואינו אלא כקדושת עצם בעלמא לדמיו וכשהוא נפדה נפדה אפי׳ בלא מום ויוצא לחולין לגזז ולעבד ובמקום דיש בהמה שקדם מומה להקדשה הנך נפישין ונראה דמאן דקרי לה סבר דנותר ופיגול וטמא כחדא חשיבי וכיון דכן אמרינן אדרבה משום דסברא הוא למילף מאדם דרבייה קרא בהדיא זאת היא העולה. הרי אלו ג׳ מעוטין. פי׳ דה״א דהעולה מיעוטא דרשי ליה ודאי לרבות לשתוק קרא מניה דהכין מתברר בפ׳ מרובה ור׳ יהודה כיון דמשכח מיעוטא לכל חד וחד לא שייך כאן טעמא דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ועוד דהא לרבות לא אצטריך קרא וכדאמרן ואפשר דר׳ שמעון דרש להני מיעוטי במיעוט אחר מיעוט לרבות שלא לסתור.

כלל שאמר בסוף הבריתא פרט לשנשחטה אבל הלן והיוצא וכו׳. אידך מודה כדר׳ יהודה להכשירה וטעמא מפרש בפ׳ המזבח מקדש משום דאשכחן להו דכשר במקום אחר כדמפרש התם להדיא בכל חד מנייהו מה שאין כן באלו ומשום דהני ג׳ יצאו מכלל אותן שפסולין בקדש שהם כשרים דמודה בהו ר׳ יהודה להכי אצטריך מיעוטא לכל חד וחד מה שאין כן בדר׳ שמעון דסגי ליה בחד מיעוטא לא תנן ומחיר וחבריהם מפני שכולן שם אחד שאין פסולן בקדש וק״ל דהני מלת נמי יש להם שם אחד דלית להו הכשר במקום אחר א״כ ליסגיא להו בחדא מיעוטא ויש לי לומר דכיון שהיו בכלל פסולן בקדש להכשר חדוש הם וכל חד בעי קרא והקשו בתוס׳ דבריש מעילה סבר ר׳ יהודה דקדשי קדשים ששחטן בדרום עם עלו ירדו וא״כ מהיכא ממעיט להו ותרצו דכיון דלאו דידהו נפיק מכל דבר רע סברא הוא דירדו דכתיב לא יגורך רע. ועוד תרצו דהתם אמרינן דבשחיטת חוץ חשיבי דאפילו ר׳ שמעון מודה בה משום דחשיב כמאן דחנקינהו.

שקבלו פסולין וזרקו את דמן. פרש״י ז״ל כגון בעל מום ושאר פסולין ונ״ל דאשתמיטתיה למרן ז״ל הא דאוקימנא בפ׳ המזבח בהנך פסולין דחזו לעבודת צבור כגון טמא דבהא אית להו הכשרה במקום אחר וי״ל דההיא אליבא דר׳ יהודה אמרי לה לומר דבכי ההוא גוונא מודה אבל לר׳ שמעון דמכשיר אף בראשונות אתיא בכל הפסולין כפשוטה אלא דק״ל מהיכא ממעט ר׳ יהודה אם זרקוהו פסולין דאלמא דאעפ״י שעלו ירדו וי״ל דכל כי האי גוונא דנשפך דמה או גריע מניה.

ומה ראית לרבות את אלו למעט את אלו בלבד ולא נמעט גם הג׳ הראשונים שהם חמורים וכדברי ר׳ יהודה ומהדרין דמאחר שרבה הכתוב סתם ומיעט סתם ראוי לנו לתפוס בזה כלל שוה לרבות להכשר כל שפסולין בקדש ולמעט לאסור אותם שהם פסולין בקדש בלבר וזהו מה שפרש״י ז״ל הואיל וכתוב א׳ ריבה וכתוב א׳ מיעט יש לנו לילך אחר אומד הדעת ולשון אחר שריבה הכתוב מיעט זר במקום הזה וכך יש להלום ומה ראית והלא אחר שריבה הכתוב מיעט ויש לך למעט כל מאי דאפשר ומהדרין אמרת וכו'.