Ritva on Niddah 41 ריטב״א על נדה מ״א

שהיה פסולן בקדש. פרש״י ז״ל שאירע פסולן אחר שבאו לעזרה וכן פי׳ שם בפ׳ המזבח ולפי פי׳ זה לשון בקדש י״ל שהיה פסולן במקום הקדש והקש׳ בתוס׳ שהרי מלק בסכין אירע פסולו בעזרה ולא חשיב פסילו בקדש כדאיתא בפ׳ קדשי הקדשים וכן מלק זר לר׳ יוחנן ואף שמואל דחשיב לי׳ להכשרא היינו משום דמשכח ליה הכשירא במקום אחר וכן שמאל ולילה אי לאו דאית להו הכשירה ביום הכפורים באברים ופדרים כדאי׳ התם לכך פי׳ בתוס׳ דפסול הבא ע״י עבודה שכיוצא בה יש לה הכשר במקום אחר וכן שמאל ולילה אי לאו דלית להו היכשרא ביום הכפורים באברים מקרי פסולי בקדש כלומר שפסולו בדבר שהוא קדש במקום אחר וכן כל שנשחטה בהכשר ואירע לו פסול אחרי כן כלומר שנפסל בקדושתו ולאפוקי מלק בסכין לדברי הכל ומלק זר לר׳ יוחנן.

מאמו אמו נפקא פי׳ רש״י ז״ל מאמו נפקא דלא קדיש וכיון דחולין הוא פשיט׳ דאם עלה ירד ואיכ׳ דקשיא ליה ואמאי לא נחתא ליה קדושה כלל והא אמר שמואל המקדיש את העריפה צריכה מום קבוע לפדות עלה ואינה יוצאה לגזז ולעבד וכדאיתא בפ״ב דתמורה וכיון דכן בההיא דאסורא באכילה כ״ש בזו דשריא באכילה וי״א דההיא לא נחתא לה קדושה בגוף אלא ע״י תמורה דומיא דבעל מום קבוע דאתמר בההיא שמעתא והנכון יותר דהכא כיון שפסולו מתחלתו לא היתה לו שעת הכושר מעולם דנפל חשיב ליה רחמנא וכחתיכת בשר בעלמא ולהם לא קדיש אלא כאבנים ועצים כלל מה שאין כן בעריפה ולהכי אמרי דלא צריך ומיהו אף בעריפה אמעיט להורידו אם עלה מכיון שלא היה פסולו בקדש כדאמעיטו אידך מזאת כנ״ל.

וחד לבהמת קדשים וילוד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין. ורש״י ז״ל מוחק אותו דהא כ״ש דאצטריך מיעוטא למ״ד ממעי אמן קדושין ובתוס׳ קיימו הגירסא דלרבותא נקטיה דאפי׳ ס״ל כהוייתן הן קדושין אצטריך קרא לומר אם עלו ירדו והני מהכא נפקי מהתם נפקי וכו׳ לשון הגמרא מוכיח שזה בא לפרש מאי דקאמר הכי נמי מסתברא דעל כרחין אצטריכו תרי קראי כדאמרן דאי לא תימא הכי הרובע והנרבע וחבריו היכי אצטריך תנא למעוטי מהכא והלא אמעיטו להו מקרא דמן הבהמה מן הבקר ולמה לי למעוטינהו מוזאת אלא על כרחין חד לבהמה דחולין וחד לבהמה דקדשים הכא נמי אצטריכו תרי קראי מן הבהמה למעוטי רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד במס׳ תמורה יהיב להו רמיזה דגבי רביעה כתיב אשר יתן שכבתו בבהמה וגבי ע״ז כתיב כתבנית שור ואע״ג דבנוגח כתיב שור מסתברא לרבוי מעיקרא ע״ז דחמירא ומפ׳ התם דלית ליה ההיא דתנא דבי ר׳ ישמעאל דכי משחתם בהם דלר׳ ישמעאל מהתם נפקי נרבע ונעבד ומוקצה לע״ז דאמרי׳ לא שיחדו לע״ז בלבד כדפרש״י ז״ל דהא אין הקדש לע״ז אלא שנתנו לכומרי ע״ז והאכילוהו כרשיני ע״ז כדאיתא התם ואצטריכו תרי מיעוטי בנעבד ומוקצה דאי לא כתיב אלא חדא בנעבד הוה מוקמינן ליה וכל הני ממיעטי לרש״י ז״ל מדכתיב מן אבל רבי׳ מאיר ז״ל כתב במ׳ הוריות דכוליה קרא יתיר׳ הוא דהא לבתר הכי פריש בקר וצאן בעיקר הקרבן ולא מצטריך להאי ומהו כתיב מן הבהמה ולא כל הבהמה וכן בכולן והא דאוקימנא חד בבהמת קדשים פרישנא בבהמת שלמים דאליבא דר׳ יוסי הגלילי דאמר מעוט הוא ולפיכך יכול לאסרו באתנן ומחיר ונעבד כדפרש״י ז״ל ורובע ונרבע ונוגח כשהוא על פי הבעלים דאי לא בר קטלא הוא ואפילו להדיוט אסיר וכדאיתא התם וכדפרש״י ז״ל הכא.

תנו רבנן המקשה ג״י ויצא ולד דרך דופן הרי זה יולדת בזוב. פי׳ המקשה וראתה דם ג׳ ימים בימי זיבה ואח״כ יצא ולד דרך דופן בלא שופי הרי זו יולדת בזוב כלו׳ הרי זו זבה גמורה דלא טהר רחמנא אלא קושי הסמוך ללידה והאי לאו לידה והא דנקט יולדת בזוב לאו דוקא ור׳ שמעון אמר אין זו יולדת בזוב ר׳ שמעון לטעמיה דמשיב לה לידה והוי קושי סמוך ללידה דטהריה רחמנא ודם היוצא משם טמא ור׳ שמעון מטהר.

אלא סיפא במאי פליגי. פי׳ דאנן משמע לן דקושטא דמילתא דלקמן דמשם היינו דרך דופן דמשתעי ברישא ומשמע לן דלכ״ע דם טהור הוא כיון שלא יצא דרך רחם וא״כ שפיר קשיא לן במאי פליגי ולא עוד דאם תמצא לומר דפליגי אם הוא חשוב דם או לא איפכא מבעי ליה דלר׳ שמעון דחשיב דופן כרחם לענין לידה דילמא הכי לענין דם ורבנן לא לחשבוה דם.

אמר רבינא כגון שיצא ולד דרך דופן ויצא וכו'. פי׳ ויצא בקושי ולא עוד אלא שאין קושי גדול מלידה ואזדא ר׳ שמעון לטעמיה דחשיב ליה קושי ורבנן לטעמייהו דלא חשבי ליה קושי לטהר אבל דם הבא דרך דופן דכ״ע טהור ובמקור מקומו קמפלגי פי׳ לענין טהרות שנגעו בדם אבל דכ״ע לא הוי דם נדה.

אמר ריש לקיש. אע״ג דריש לקיש פליגא אדרב יוסף לא אמרו ריש לקיש אמר משום דלאו עלה איתמרא דהא קדים ליה טובא ואמתני׳ הוא דאיתמרה.

לדברי המטמא בדם מטמא באשה. פי׳ ריש לקיש נמי על כרחין מוקים לה למתני׳ בדם דרך דופן וכדדייק לישנא דקתני משם ומיהו לית ליה דרב יוסף וס״ל דלר׳ שמעון דם הבא דרך דופן טמא וכשם שמטמא בדם כך מטמא בו את האשה ור׳ יוחנן אית ליה דרב יוסף וס״ל כמאן דמטמא בדם מטהר באשה ואין טומאה אלא משום מגע מקור.

ואזדא ר״י לטעמיה וכו' פי׳ ואיכא למידק מאי לטעמיה דהא בדר׳ שמעון אף ר״ל מודה וכדקאמר בהדיא לדברי המטהר בדם מטהר באשה תירצו בתוס׳ דמשמע לן דעד כאן לא מטהר ר׳ שמעון אליבא דריש לקיש אלא מפני שיצאת בשעת לידה דהוי דם קושי סמוך ללידה שהוא טהור וחכמים מטמאים שאינו חשוב קושי ואזדא כל חד וחד לטעמיה וא״ת א״כ הדרא קושיין דלעיל לדוכתא דהיינו רשיא וי״ל דלא משמע לן דהא תהוי קושיא מעיקר פירכא דלעיל היינו ועוד דדכותא בתלמוד אי נמי דלמאי דסבירא לן השתא קמ״ל סיפא דוקיא דידה דדם דרך דופן טמא מאי דלא שמעינן מרישא ונכון הוא ועוד י״ל דתלמודא משמע ליה דהא דר׳ שמעון בן יוחאי דברי הכל היא אליבא דר׳ יוחנן דהא קרא קאמר אלא משום דאמרה ר׳ שמעון בן יוחאי תלו לה בשמיה לומר דבר בשם אמרו והיינו דאמרי׳ ואזדא ר״י לטעמיה.

כאן בפולטת כאן במשמשת. וא״ת ולרבן תרי קראי בפולטת למה לי י״ל דאי כתב רחמנא יהיה ולא כתב ורחצו הוה אמינא דאשה פולטת טהורה לגמרי ואי משום יהיה מוקמינן לה במלתא אחריתא דנדה או זבה דפולטת מאן דכר שמיה אבל השתא דכתב רחמנא ורחצו משמע לן דיהיה לפולטת ואי כתב רחמנא ורחצו הוה מוקמי׳ לה כדין משמשת ואפי׳ בפנים ממש טמאה אבל השתא דכתב רחמנא יהיה משמע לן דיהיה אתא לפולטת לעשות כנדה לטמא בחוץ דוקא דהיינו בבית החיצון כן פי׳ בתוס'.

למימרא וכו׳ והאמר רבא וכו'. ואיכא למידק לרבנן נמי תקשי לרבא היכי בעי לפולטת בטומאת ערב ויש שהיו מפרשים דאה״נ אלא משום דקיימינן בדר׳ שמשון נקיט לה בשמשמשת ור׳ שמעון אבל בתוס׳ דבשלמא לרבנן לא קשיא דכיון דלדידהו פולטת ומשמשת בחדא מילתא מוקמינן ליה לטומאת ערב דקרא בשכבדה את הבית קודם טבילה כדינה וכדתנן בפ״ח דמקוואות האשה ששמשה את הבית וירד׳ וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה הא כבדה את הבית טהורה אבל לר׳ שמעון קשיא קראי דאי כבדה את הבית יפה יפה א״כ משמשת היינו פולטת ומשום נגיע׳ בחוץ ממש שא״א לכבוד בלי נגיעה בחוץ ועוד דהא ר׳ שמעון אמר דפולטת אינה טמאה עד שתצא טומאתה לחוץ וא״כ היכי משכחת לדר׳ שמעון אי בלא טבלה עדין או שטבלה ולא כבדה את הבית דהוי כמי שלא טבלה תיפוק לי משום משמשת ואפי׳ בפנים ממש מטמאה ואי בשטבלה ובדקה את הבית יפה א״כ שוב אינה פולטת ופרקי׳ דהכא במאי עסקי׳ כשהטבילה במטה פי׳ ובהכי טהורה לשמשה ואפי׳ לא כבדה כיון שלא ירדה לטבול ואח״כ עמדה ופלטה טומאתה לחוץ ממש ופרכי׳ מכלל דכי אמר רבא דאזלא בכרעא וטבלה והא הכי אפשר דכיון דאזלא בכרעא שריתיה וכ״ת דלמא אשתייה ולא שדיתיה כוליה אי הכי חיישי׳ שמא נשתייר מגעי ליה. יש שפי׳ דאנן ס״ל דכל היכא דאזלא ודאי שריתיה כוליה בלא שיור וכדנקטי׳ לי׳ להדיא אלא דאנן הכי אמרי׳ וכ״ת דרבא פליג אסברא דלן וסובר דאפשר דמשיירא אי הכי ס״ל לא הוה ליה למימר בלישניה א״א שלא תפליט אלא הוה ליה למימר חיישינן שמא תפליט אוקימ׳ לרבא נמי כשהטבילוה במט׳ ובמתהפכת שהיא פולטת תמיד ולפיכך אסורה כל ג׳ ימים שראויה טפה לטמא וקרא דמטהר לה בערב בשלא נתהפכה ורבא אקרא קאי הא אלו ירדה והלכה לדברי הכל טהורה לאלתר אם טבלה דודאי שרתיה והקשו על פי׳ זה דא״כ אמאי דחיק רבא לאוקומי קרא כשהטבילוה במטה ושלא נתהפכה לוקמה כשהלכה ואח״כ טבלה וי״ל דהא לא קשיא דא״כ דכ״ע נמי תקשי דלוקמה כשטבלה וכבדה את הבית כדינה אלא ודאי דניחא ליה לאשמועינן דכל שלא ירדה צריך שלא תתהפך שאם היא תתהפך פולטת היא בכל שעה ועוד דכיון דלר׳ שמעון קרא במשמשת שמטמאה בפנים ממש ליכא לאוקומא קרא ביולדת ולא במכבדת את הבית דח״כ תיפוק ליה משום פולטת ושהיא מטמאה בחוץ ממש להכי אוקמיה כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה כלל ואפילו לא יצא לחוץ כלל היא טמאה טומאת ערב וטובלת לערב וטהורה ומיהו קשה לפי׳ זה מתני׳ דפ״ח דמקואות דמייתינן לעיל דקתני שירדה לטבול ואפ״ה קתני שאם לא כבדה את הבית הוה כאלו לא טבלה. ויש מתרצים דההיא כשירדה במקום הסמוך למטה וכי אמרינן שריתיה ודאי היינו בדאזלא בכרעא פורתא וטבלה ואין זה מחוור חדא דסתמא קאמר ועוד כמה יש שיעור ההילוך ואחרים תירצו דמתני׳ דמקוואות אינו אלא לטהרות ומדין נגיעה דודאי כל שירדה מן המטה שריתיה לבית החיצון כוליה אלא שכותלי בית הרחם מעמידין ממנו בבית החיצון מקצת ומשום כך צריכה כבוד לטהרות משום נגיעה דשכבת זרע כשיצא לחוץ אבל אין לה דין פולטת לראיה ולטמא בפנים כבחוץ מכיון שכבר יצא לבית החיצון אלא שהיא ראשון לטומאה משום מגע שכבת זרע וגם זה אינו מחוור לכך נראין דברי רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל בודאי הילוך אינו מועיל וצריכא כיבוד והכא ה״פ מכלל דכי אמר רבא בדאזלא בכרעא וטבלה והא בהדי דאזלא שריתיה על הרוב וכי תימא דחייש רבא לחומרא דילמא נשתייר מיניה קצת הא ודאי מילתא דאפשר היא וראוי לחוש לו תוך ג׳ עד שתכבד ומיהו רבא לא איירי בהא דא״כ לא הוה ליה למנקט בלישניה א״א שלא תפלוט והוה ליה למימר חיישנו שמא תפלוט אלא לרבא נמי כשהטבילוה במטה וכן במתהפכת וכו'.