Ritva on Niddah 6 ריטב״א על נדה ו׳

ומקולקלת למנינא בפרש״י ז״ל מפורשת כהוגן ועוד נפרשינן במכלתין בס״ד אבל היכא דליכא דררא דטומאה לא הקשו בתו׳ דהא קתני התם חמש בבריתא דלית להו דררא דטומאה וכדאמר התם חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה דאורייתא גזרו בהו בין בקודש בין בחולין שנעשו על טהרות הקודש וחמש בתרייתא דררא לטומאה דקדש גזרו ולא דחולין ותירצו דהתם נהי דליכא בחמש בתרייתא דררא לטומאה דאורייתא דררא דטומאה דרבנן איכא משא״כ במעת לעת דליכא אלא משום סייג דעלמא ואחרים תירצו דכי קאמר רב הונא הכא שגזרו בהם בקדש היינו בין לקדש ובין לחולין שנעשו על טהרת הקדש והיינו דהתם אית בהו דררא דטומאה ואפי׳ מדאורייתא ואי דק״ל הא דפרכינן לקמן בסמוך קדש במי רבי מי הוה דהכי פרכי׳ דכיון דר׳ לאחר חורבן הבית הוה שלא היה שם קדש מקודש מסתמא אף חולין שנעשו על טהרת הקדש לא הוה דלעולם אין אוכלין חולין על טהרת הקדש אלא להיותן מורגלין בטהרת הקדש ממש וכן נר׳ מפי׳ ר״ח ז״ל לא נצרכה אלא לתקן שירים שלפניה פי׳ שהניחה לפניה לאחר אכילה שאם בדקה עצמה לאחר אכילה ומצאה טהור ואחר כך בערבית מצאה טמא שלא נטמא אותם למפרע ופרקי׳ דרב הונא מתני׳ לא נצרכ׳ לשרוף שבידיה כלו׳ שירים שהיו בידה ממה שאכלה כשבדקה אח״כ ומצאה טמא תוך שיעור ויתיאוס דהא כודאי הוא ושורפין עליו את התרומה.

חבריא מדכן דגלילא. פרש״י שהיו מטהרין יינם ושמנם לקדש ממש לפי שהיו מצפין [שמא יבנה] ב״ה בימיהם אבל ר״ח פיר׳ שהיו מרגילין עצמן לאכול חוליהן על טהרת הקדש כדי להרגיל עצמן בכך לכשיבנה ב״ה וזה עולה כפי הפירוש שני שכתבנו לעיל.

והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת. ואעפ״י שהיא לא פירשה לו כן כסבורה היא שהוא יודע כן מפני שהיא היתה תמיד רגילה בכך.

והא בעינן ארבעים. פירוש ואפילו מדאורייתא ונ״ל מדכתיב בהו מכל קרבן תרומה דהיינו תרומת מעשר שהיא א׳ מעשר ופרקינן למצוה פי׳ ואינו מעכב ולכך הוציאו הכתוב בלשון זה הסתום דאפרישינהו בלישייהו פי׳ דהא לא חשיב פרוס שהרי עושה ממנו ככר היינו דאצטריכא לשיולי פי׳ ומוקמי׳ דקמייתא בקדשים הוא והדרה נשלייה אתרומה.

תנן התם נולד לה ספק בעיסה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. פי׳ בטומאה ממש בכלים שהם ודאי טמאים וכדמפרש טעמא ואזיל דקודם גלגול עדין לא נתחייבה בחלה וחולין גרידי נינהו ומותר לגרום טומאה אפילו לחולין שבא״י והא דלא חיישינן דלבתר הכי תתגלגל ויהיו טבולין י״ל שיעשנה פחות פחות מכשיעור ולא חיישינן למאי דמפקע ליה מחלה דהא סוף סוף כי מפריש לה חלה טמאה היא ואין מתקיים בו מצות נתינה כראוי דרחמנא אמר תתן לו ולא לאורו וא״נ אפי לה כשיעור נמי אין לחוש לה כיון דבעודם חולין גמורים נטמאת העיסה ודאי שוב אין לחוש לטמאה כשתתגלגל שאין אנו מוזהרים בטומאת תרומ׳ ממש אלא בתרומה טהורה או תלויה כדנפקא לן בבכורות מדכתיב את משמרת תרומתי א׳ תרומה טהורה וא׳ תרומה תלויה ואע״ג דמאי דכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כתרומה טמאה היא וכדאי׳ בפ׳ במה מדליקין תרתי פרשי נינהו חדא נפקא מדכתיב משמרת וחדא מדכתיב לך ושבקיה לקרא והוא מפרש נפשיה ולא עוד דתרומה תלויה סוף סוף לטומאה אתיא שיניחנה במקום התורפה והיא נטמאת מאליה.

משגלגלה תיעשה בטהרה. פירוש לפי שכבר היא טבולה לחלה וא״א להפקיעה ממנה וס״ל דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו וכמפרש ואזיל וי״מ דלאו דוקא משגלגלה אלא משעת הטלת מים שהוא הכשר לגלגול ואע״ג שאינה חייבת בחלה עד שתגלגל בחטים מ״מ כבר נכנסה בזיקת חלה שאם הפריש ממנה חלה חלתה חלה משא״כ קודם לכן שהמפריש חלתו קמח אינה חלה והצריכה לפרש זה הא דתנן בפרק הנזיקין אשת חבר טוחנת עם אשת ע״ה ובוררת ומרקדת עמה ומשתטול מים לא תגע עמה והיינו משום טומאת ע״ה ושלא תהא מסייעת לעוברי עבירה וכמפר׳ התם אלמא משעת הטלת מים אסור לגרום טומאה בחולין וי״מ דדוקא קתני משגלגלה ושאני התם שעשו גזירה שאם היא עושה עמה משתטיל מים שהיא תחלת עיסה אף היא גומרת עמה בגלגול ואע״ג דהכא כיון שהתחיל בטומאה קודם גלגול יגמור בטומאה הא ל״ק ואפי׳ למאי דפריש׳ שתעשה בטומאה בכשיעור דשאני הכא שנטמאת ודאי קוד׳ גלגול וכדאמר׳ תעשה בטומאה אבל התם ספק טומאה ע״ה הוה כחלק תלויה שאין לנו לגרום לה שום טומאה ואפי׳ טומאת ספק וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו במקומה אפרשנה בס״ד.