Shemot 20:19-23 שמות כ׳:י״ט-כ״ג

כה תאמר. בלשון הזה:

This is what you must say. In this language (Hebrew).

אתם ראיתם. יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:

You have seen. There is a difference between what a person sees and what others tell him, for regarding what others tell him his heart is sometimes divided as to whether [or not] to believe it.

כי מן השמים דברתי. וכתוב אחר אומר, וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלֹו לְיַסְּרֶךָ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשֹּׁו הַגְּדֹולָה (דברים ד, לו), כבודו בשמים, ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר, הִרְכִּין השמים ושמי השמים, והציען על ההר, וכן הוא אומר וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (תהלים יח, ו. — מכילתא פ"ט):

That I have spoken from heaven. But another verse says: “And God descended upon Mount Sinai.” Therefore a third verse comes and balances between them: “From the heavens He made you hear His voice in order to reprimand you and upon the earth He showed you His great fire.” [The explanation being:] His glory in the heavens but His fire and power are upon the earth. An alternate explanation: He lowered the heavens and the heaven of heavens and spread them over the mountain. Similarly it is written: He spread out the heavens and descended.

לא תעשון אתי. לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום (מכילתא פ"י):

Do not make anything with Me. [Meaning:] Do not make a likeness of My servants who serve Me on high.

אלהי כסף. בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף, הרי הן לפני כאלהות:

Gods of silver. This comes as a prohibition regarding the Cherubim which you will make to stand with Me, that they not be of silver for if you will alter them to make them of silver they will be considered before Me as idols.

ואלהי זהב. בא להזהיר שלא יוסיף על ב', שאם עשית ד', הרי הן לפני כאלהי זהב:

Or Gods of Gold. This comes as a prohibition not to add to the number of two [Cherubim] for if you make four they will be considered before Me as gods of gold.

לא תעשו לכם. לא תאמר, הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:

You must not make for yourselves. Do not say: “I will make cherubim in the Synagogues and in the Houses of Study the same way that I do in the Eternal House.” It is for this reason that it states: “You must not make for yourselves.”

מזבח אדמה. מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפין (נ"א בסיס) (מכילתא פי"א). דבר אחר, שהיה ממלא את חלל מזבח הנחושת אדמה בשעת חנייתן (מכילתא שם):

An earthen altar. [I.e.,] attached to the earth [meaning:] that it must not be built on pillars or on a base. An alternate explanation: that they should fill the hollow of the copper altar with earth during their encampment.

תעשה לי. שתהא תחלת עשייתו לשמי:

Make for me. From its beginning it should be made for My Name.

וזבחת עליו. אצלו, כמו וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה (במדבר ב, כ), ו אינו אלא עליו ממש, תלמוד לומר הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֶלֹהֶיךָ (דברים יב, כז), ואין שחיטה בראש המזבח (מכילתא פי"א — זבחים נח.):

And slaughter near it. [עָלָיו here means:] near it, as in: “And near him was the tribe of Menasheh.” Or perhaps it means literally upon it. The Torah therefore says: “the flesh and the blood [of the korbon shall be put] upon the altar of Adonoy your God,” but the slaughtering is not upon the altar.

את עולתיך ואת שלמיך. אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך. ירוש לאת עולתיך ואת שלמיך:

Your burnt-offerings, your peace-offerings — that are from your sheep and your cattle. Hence אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְקָרֶךָ is an explanation of אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ .

בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך, אשרה שכינתי עליך, מכאן אתה למד, שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה, שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם:

Wherever I permit My Name to be mentioned. [Meaning:] wherever I will permit you to mention My Explicit Name there I will come to you and bless you, [meaning:] I will rest My Shechinah upon you.” From here you learn that permission was not given to pronounce the Explicit Name except in a place to which the Shechinah comes, which is the Beis Hamikdosh (lit. His chosen house). There the kohanim were permitted to pronounce the Explicit Name during nesias kappaim (raising the hands over the people) to bless the people.

ואם מזבח אבנים. רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מג', ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית, שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר אֲבָנִים שְׁלֵמֹות תִּבְנֶה (דברים כז, ו). וכן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (שמות כב, כד), חובה הוא, שנאמר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים טו, ח), ואף זה משמש בלשון כאשר. וכן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב, יד), זו מנחת העומר שהיא חובה (מכילתא פי"א), ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:

When [you build] a stone altar. Rabbi Yishmael says: Every אִם and וְאִם in Scripture is optional, except for three: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי (here). You see that this אִם is used in the sense of: “when,” i.e., “And when you make a stone altar do not build it out of hewn stone, for it is your obligation (not optional) to build a stone altar, as it is said: “You shall build [the altar] of whole stones.” Similarly: “אִם you will lend money” is obligatory, as it is said: “And you shall lend to him.” This [אִם] too has the meaning “when.” Similarly: “וְאִם you will offer the meal-offering of bikurim, ” which refers to the minchah of the omer which is obligatory. Hence you are forced to say that these cases of “אִם” are not conditional (“if”) but absolutes and they convey the meaning: “when.”

גזית. לשון גזיזה, שפוסלן ומכתתן בברזל:

Hewn stone. [גָזִית has] the same root as גְזִיזָה — “cutting stone” for they are cut and hewn with an iron [tool].

כי חרבך הנפת עליה. הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:

Lest you lift your sword on it. The word “כִּי” here is used in the sense of “lest” which means “perhaps” — “lest it may happen that you lift your sword on it.”

ותחללה. הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך (מדות פ"ג מ"ד). ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל, והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:

You will [therewith] have profaned it. Hence you learn that if you do lift iron on it you profane it, for the altar was created in order to lengthen the days of man whereas iron was created to shorten the days of man, it would not be right that the one that shortens [man’s life] should be lifted over the one that lengthens [man’s life]. Furthermore, the altar promotes peace between [the Bnei] Yisrael and their Father in Heaven. Therefore there should not come on it anything that cuts and destroys. You can derive from these things a fortiori: Just as [regarding] stones, which cannot see, nor hear, nor speak, [yet] since they promote peace, the Torah says: “Do not lift iron upon them;” then one who promotes peace between husband and wife, between one family and another, between man and his fellow-man, how much more so [does it follow] that no punishment will come to him.

ולא תעלה במעלות. כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות, אשקנו"ש בלע"ז (שטופען שטאפלען) אלא חלוק יהא ומשופע:

Do not go up with steps. When you will build a ramp for the altar do not make it as a row of steps, [which are called] eschelons in Old French, but rather it should be flat and sloping.

אשר לא תגלה ערותך. שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

So that your nakedness not be revealed. Because due to these steps you will have to broaden your strides. And though it would not be an actual uncovering of the nakedness for it is written: “Make for them (the kohanim) linen pants,” nevertheless the broadening of the strides comes near [enough] to uncovering one’s nakedness whereby you will be acting towards them (the stones) with disrespect. You can derive from these things a fortiori: Just as these stones that have no sense to take offense at their denigration [yet] the Torah stated that, since there is a need for them, do not act disrespectfully towards them, then your fellow-man, who is in the image of your Creator and takes offense at his denigration, how much more so [must you be careful not to show him disrespect].