Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 102 שולחן ערוך הרב, אורח חיים ק״ב

שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
אָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל, בֵּין מִלְּפָנָיו, בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, בֵּין מִן הַצְּדָדִים — צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּו‍ֹת, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַמִּתְפַּלֵּל עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, הוֹאִיל וּשְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ז, וְצָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בְּמָקוֹם זֶה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, וּמְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא ד' אַמּוֹת.
וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל שָׁם אֶלָּא עָסוּק בַּתּוֹרָה אוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת — מֻתָּר לֵישֵׁב, שֶׁכְּשֶׁעוֹסֵק שָׁם בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה — אֵין גְּנַאי בִּישִׁיבָתוֹ שָׁם. וְהוּא שֶׁמּוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּפִיו, אֲבָל הִרְהוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה — אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ נִרְאֶה וִישִׁיבָתוֹ נִרְאֵית גְּנַאי לְמָקוֹם קָדוֹשׁ:

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל הוּא חַלָּשׁ — מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב, שֶׁאֵין יְשִׁיבָתוֹ נִרְאֵית גְּנַאי, לְפִי שֶׁחֻלְשָׁתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ יוֹשֵׁב, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַל לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת וְלֵישֵׁב שָׁם:

אִם הַיּוֹשֵׁב יָשַׁב כְּבָר וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ לְהִתְפַּלֵּל — אֵין צָרִיךְ לָקוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. וְהוּא שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁלֹּא יִחֲדוּהוּ לִתְפִלָּה, אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיִּחֲדוּהוּ לִתְפִלָּה — צָרִיךְ לָקוּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָקוֹם הַמְיֻחָד לַכֹּל, וְלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ — מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לָקוּם, כְּדֵי לְהָרִים מִכְשׁוֹל מֵחֲבֵרוֹ שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל הַיּוֹשֵׁב כְּבָר בְּהֶתֵּר וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לָקוּם מִפָּנָיו, וִישִׁיבָתוֹ הִיא גְּנַאי לְמָקוֹם קָדוֹשׁ:

אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם, שֶׁמָּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתָם. אֲבָל בְּצִדֵּיהֶם מֻתָּר לַעֲבֹר וְלַעֲמֹד שָׁם, וְלֹא יֵלֵךְ לְהָלְאָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּנֶגֶד פְּנֵיהֶם, שֶׁכָּל שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ. וְחַכְמֵי הַזֹּהַר אוֹסְרִים אֲפִלּוּ בְּצִדֵּיהֶם תּוֹךְ ד' אַמּוֹת:

אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְהָיָה אָדָם אֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו — אָסוּר לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר מִי שֶׁאַחֲרָיו אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאִם יִפְסַע קֹדֶם לָכֵן — הֲרֵי הוּא עוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה אֲפִלּוּ אִם הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל: