Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 103 שולחן ערוך הרב, אורח חיים ק״ג

מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ רוּחַ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ עִטּוּשׁ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְיָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה — מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה (הָרוּחַ) [הָרֵיחַ] וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק:

בִּקֵּשׁ לָצֵאת מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ — הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו ד' אַמּוֹת וּמוֹצִיא הָרוּחַ. וְלֹא יֵלֵךְ לִצְדָדִים, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּפוֹסֵק לְגַמְרֵי וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לַחֲזֹר לִתְפִלָּתוֹ. וּמַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ וְאוֹמֵר: "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ, רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתֵנוּ", וְאֵין אֲמִירָה זוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, הוֹאִיל וּכְבָר מֻפְסֶקֶת תְּפִלָּתוֹ עַל יְדֵי הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְלֹא יִגְמֹר תְּפִלָּתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַחֵק שָׁם, הוֹאִיל וּכְבָר הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כָּאן וְקָבְעָה הַשְּׁכִינָה מָקוֹם כָּאן, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְעַטֵּשׁ נִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַשְּׁכִינָה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁקָּבַע לַשְּׁכִינָה.
וְעַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ אֲפִלּוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת וְלוֹמַר "רִבּוֹן וְכו'". וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ זְכוּת לוֹמַר שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לְהַרְחִיק אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁזֶּה לוֹ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל בָּשְׁתּוֹ וּכְלִמָּתוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְכֵיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק, אֵין לוֹמַר גַּם כֵּן "רִבּוֹן כו'", כֵּיוָן שֶׁאֵין חֶרְפָּתוֹ וּכְלִמָּתוֹ נִכֶּרֶת, רַק מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ.
וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ, אֲבָל אִם יָכוֹל — חַיָּב לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהָפִיחַ בַּתְּפִלָּה, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ". וַאֲפִלּוּ אִם נִצְרָךְ לִנְקָבָיו — יַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ב:

הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ מִלְּמַטָּה, אֲפִלּוּ הֲפָחָה מוּעֶטֶת שֶׁאֵינָהּ מַשְׁמַעַת קוֹל — סִימָן רַע לוֹ, מִלְמַעְלָה — סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַטָּה שֶׁהָעִטּוּשׁ הוּא נוֹחַ לָאָדָם — כָּךְ עוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְמַעְלָה לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ: