Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 402 שולחן ערוך הרב, אורח חיים ת״ב

דִּין חָרִיץ מַיִם שֶׁבֵּין ב' תְּחוּמִין וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
חָרִיץ מָלֵא מַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהוּא בֵּין ב' תְּחוּמֵי שַׁבָּת, מִקְצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר זוֹ וּמִקְצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר אַחֶרֶת — שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת אֲסוּרוֹת לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד מְמַלֵּא מִתּוֹךְ תְּחוּמוֹ, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר אֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ, אֶלָּא אַחַר הָעִיר הוּא נִגְרָר וְקוֹנֶה שְׁבִיתָה בָּעִיר, וְאִם הוּא בְּסוֹף תְּחוּמָהּ — אֵין יָכוֹל לָזוּז מִשָּׁם וּלְחוּץ. וְאִם כֵּן מַיִם אֵלּוּ, חֶצְיָם קָנוּ שְׁבִיתָה בְּעִיר זוֹ וְחֶצְיָם בְּזוֹ, וְהֵם מִתְעָרְבִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ. וְאֵין דִּין מַיִם אֵלּוּ כְּדִין חֶפְצֵי הֶפְקֵר שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה כְּלָל, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם סְמוּכִים לָעִיר, דַּעַת אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי הֵם כִּגְשָׁמִים הַסְּמוּכִים לָעִיר שֶׁהֵם כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ז; וְאֵין בְּנֵי תְּחוּם זֶה יְכוֹלִים לְמַלֹּאת מִתּוֹךְ תְּחוּמָן, מִפְּנֵי עֵרוּב מַיִם שֶׁל תְּחוּם אַחֵר.
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים בְּסוֹף הַתְּחוּמִין שֶׁבֶּחָרִיץ, לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם. וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל קָנִים סְמוּכִים זֶה לְזֶה פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִים בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ; וַאֲפִלּוּ הִיא תְּלוּיָה, שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת עַד קַרְקָעִית הֶחָרִיץ, שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִים מִתַּחְתֶּיהָ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁקַּל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּמַיִם, שֶׁאֵין צָרִיךְ רַק שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּמֻבְדָּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ה וְשע"ו. וְאִם הַמַּיִם מוֹשְׁכִים אוֹ נוֹבְעִים — אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן, שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה כְּלָל, וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ז:

בּוֹר שֶׁל תֶּבֶן הָעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין — אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכַּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכַּאן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא אֵלּוּ יִקְחוּ מִתְּחוּם שֶׁל אֵלּוּ: