Shulchan Aruch, Even HaEzer 108 שולחן ערוך, אבן העזר ק״ח

שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר אוֹ בָּרִיא שֶׁקָּנוּ מִמֶּנּוּ (רַשְׁבַּ"ם פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין) תִּטֹּל אִשְׁתִּי כְּאֶחָד מִן הַבָּנִים, נוֹטֶלֶת כְּאֶחָד מִבָּנָיו יָתֵר עַל כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם נוֹלְדוּ לוֹ בָּנִים אַחַר הַצַּוָּאָה, מִצְטָרְפִים עִם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה וְנוֹטֶלֶת חֵלֶק עִם כֻּלָּם. כֵּיצַד, הָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה, וּלְאַחַר זְמַן נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנַיִם, נוֹטֶלֶת כְּאֶחָד מֵחֲמִשָּׁה שֶׁהוּא שְׁתוּת כָּל הַמָּמוֹן, וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת עִמָּהֶן אֶלָּא בִּנְכָסִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת הַצַוָּאָה, אֲבָל נְכָסִים שֶׁבָּאוּ לוֹ אַחַר זְמַן הַצַּוָּאָה, אֵין לָהּ בָּהֶם חֵלֶק, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ. הַגָּה: הָיָה סָפֵק בַּנְּכָסִים אִם הָיוּ בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה אוֹ לֹא, עַל הָאִשָּׁה לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ לֹא תִּטֹּל חֵלֶק בָּהֶם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין):

אִם הָיוּ הַבָּנִים מְרֻבִּים, וְנִתְמַעֲטוּ, נוֹטֶלֶת חֵלֶק כְּאֶחָד מֵהַבָּנִים שֶׁבִּשְׁעַת מִיתָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק בָּזֶה:

אִם מֵתוּ כָּל הַבָּנִים, רוֹאִים כַּמָּה הָיוּ בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה, וְנוֹטֶלֶת חֵלֶק הָרָאוּי לְאֶחָד מֵהֶם, וְהַשְּׁאָר לְיוֹרְשָׁיו. הַגָּה: הַכּוֹתֵב לְבִתּוֹ וְלַחֲתָנוֹ שֶׁיִּטְּלוּ חֵלֶק כְּאֶחָד מִבָּנָיו, הָוֵי כְּאִלּוּ כָּתַב כָּךְ לְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא בַּנְּכָסִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת הַכְּתִיבָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין). וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּשְׁטַר חֲצִי זָכָר שֶׁכּוֹתְבִים עַכְשָׁו לַבָּנוֹת שֶׁנּוֹטְלִין בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כְּמוֹ הַזְּכָרִים, מִשּׁוּם דְּכוֹתֵב לָהֶם דֶּרֶךְ הוֹדָאָה שֶׁחַיָּב לָהֶם סַךְ מָה, וְלֹא יִפָּטֵר אֶלָּא כְּשֶׁנּוֹתֵן לָהֶם כְּמוֹ הַזְּכָרִים, וּבְדֶרֶךְ זֶה יָכוֹל לְהַקְנוֹת אַף מַה שֶּׁלֹּא בִּרְשׁוּתוֹ, הֵן רָאוּי הֵן מֻחְזָק (דַּעַת עַצְמוֹ). הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ אוֹ לִבְנוֹתָיו, אָסוּר לְהַעֲרִים אַחַר כָּךְ וְלִתֵּן מִנְּכָסָיו לְבָנָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי לְהַפְקִיעַ מִמְקַבֵּל מַתָּנָה מַה שֶׁרָאוּי לוֹ (כֵּן נִרְאֶה מִתְּשׁוּבַת מַהֲרִי"ל סִימָן פ"ח):