Shulchan Aruch, Even HaEzer 109 שולחן ערוך, אבן העזר ק״ט

שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לְאִשְׁתִּי כָּרָאוּי לָהּ, נוֹטַלְתָּן לְבַד מִכְּתֻבָּתָהּ. וְאִם אָמַר: תִּטֹּל מָאתַיִם זוּז בִּכְתֻבָּתָהּ, לֹא תִּטֹּל שְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא יָדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה; אִם מָאתַיִם זוּז יוֹתֵר, נוֹטַלְתָּן; וְאִם כְּתֻבָּתָהּ יוֹתֵר, נוֹטַלְתָּן:

הָא דְּאָמְרִינָן דְּכִי אָמַר "בִּכְתֻבָּתָהּ" יָדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה, בְּשֶׁלֹּא חִלֵּק נְכָסָיו. אֲבָל אִם חִלֵּק נְכָסָיו, נִתְבָּאֵר מִשְׁפָּטוֹ בְּסִימָן ק"ו:

אִם אָמַר: תְּנוּ מָנֶה לְאִשְׁתִּי, סְתָם, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּיָדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָוֵי מַתָּנָה לְבַד מִכְּתֻבָּתָהּ. וְאִם אָמַר בְּפֵרוּשׁ: תְּנוּ לָהּ בְּמַתָּנָה, נוֹטַלְתָּן לְכֻלֵּי עָלְמָא לְבַד מִכְּתֻבָּתָהּ (רִיבָ"שׁ סִימָן ת"פ):

שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה שֶׁיִּתְּנוּ לְאִשְׁתּוֹ בְּגָדִים, נוֹטֶלֶת כָּל בְּגָדֶיהָ בֵּין שֶׁל חֹל בֵּין שֶׁל שַׁבָּת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נָתַן לָהּ בְּמַתָּנָה בִּשְׁעַת מוֹתוֹ, אַף צְמִידִים שֶׁבִּבְגָדֶיהָ בִּכְלָל. אֲבָל אִם כָּתַב לָהּ כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁנְּשָׂאָהּ, אֵין צְמִידִים בִּכְלָל (מהרי"ו סִימָן קמ"ד). וְאִם אָמַר: "מַלְבּוּשִׁים", גַּם הַסַרְבָּל וְאוּנְקְלִי וּמִטְפָּחוֹת וְסוּדָר בִּכְלָל, דִּבְכָל דָּבָר שֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ וּמִתְעַטֵּף, נִקְרָא מַלְבּוּשׁ: