Shulchan Aruch, Even HaEzer 123 שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ג

הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִכְתֹּב הַגֵּט, חוּץ מֵחֲמִשָּׁה: גּוֹי וְעֶבֶד וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אֲפִלּוּ הָאִשָּׁה בְּעַצְמָהּ, אִם אָמַר לָהּ הַבַּעַל לְכָתְבוֹ, יְכוֹלָה לְכָתְבוֹ וְתַקְנֶה אוֹתוֹ לַבַּעֲלָהּ וְחוֹזֵר וְנוֹתְנוֹ לָהּ. הַגָּה: וְהַבַּעַל לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְתֹּב הַגֵּט בְּעַצְמוֹ, גַּם לֹא יְצַוֶּה לַסוֹפֵר כֵּיצַד יִכְתֹּב, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, סְתָם, לִכְתֹּב (מָצָא בַּקוּנְטְרֵסִים). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁגַּם קָרוֹב לֹא יִכְתֹּב לְכַתְּחִלָּה, הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר בְּאַחֵר (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ ק"ו). וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב הַסוֹפֵר בְּיָדוֹ הַיְמָנִית; וְאִם הוּא אִטֵּר יָד, יִכְתֹּב בִּשְׂמֹאלוֹ (מ"כ בְּתִקוּן יָשָׁן):

יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר, אוֹ שֶׁהוּא מְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְכָל דָבָר:

כָּתַב הַגֵּט אֶחָד מֵאֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה, אֵינוֹ גֵּט אַף עַל פִּי שֶׁחָתְמוּ בּוֹ עֵדִים כְּשֵׁרִים וְנִמְסַר לָהּ בִּכְשֵׁרִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁכָּתַב הַתֹּרֶף; אֲבָל אִם לֹא כָּתַב אֶלָּא הַטֹּפֶס, וְהִנִּיחַ מְקוֹם הַתֹּרֶף שֶׁהוּא מְקוֹם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן וַ"הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם", וּכְתָבוֹ הַפִּקֵּחַ הַגָּדוֹל הַיִּשְׂרְאֵלִי לִשְׁמוֹ, הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּכִי הַאי גַּוְנָא פָּסוּל מִדְּרַבָּנָן (טוּר בְּשֵׁם ר"י):

מֻתָּר לְהַנִּיחַ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן לִכְתֹּב טֹפֶס הַגֵּט לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל הַפִּקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּן. אֲבָל הַגּוֹי וְהָעֶבֶד אֵין כּוֹתְבִין טֹפֶס לְכַתְּחִלָּה וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּן:

הַכּוֹתֵב גֵּט בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּשׁוֹגֵג, וּנְתָנוֹ לָהּ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּזָדוֹן בּוֹ בַּיּוֹם אוֹ בְּיוֹם טוֹב, וּנְתָנוֹ לָהּ, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים פְּסוּלִים מִן הַתּוֹרָה. כְּתָבוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּזָדוֹן, וְנִמְסַר לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים, הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. הַגָּה: אֲבָל כְּתָבוֹ בְּזָדוֹן בְּיוֹם כִּפּוּרִים וְשַׁבָּת, הֲרֵי זֶה בָּטֵל מִדְּאוֹרָיְתָא, (כֵּן דִּקְדֵּק הַבֵּית יוֹסֵף). וְאֵין לְגָרֵשׁ בַּלַּיְלָה, וְאִם גֵּרַשׁ בַּלַּיְלָה יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי גֵּט פָּסוּל (ר"י מִינְץ). וְלָכֵן לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַקָּהָל עַרְבִית אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַיּוֹם גָּדוֹל, אֵין לְגָרֵשׁ (בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רמ"ח). וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן קנ"ד סָעִיף פ"ח וּפ"ט: