Shulchan Aruch, Even HaEzer 57 שולחן ערוך, אבן העזר נ״ז

הַבַּעַל קוֹדֵם לְכָל אָדָם בִּירֻשַּׁת אִשְׁתּוֹ. וּמֵאֵימָתַי יִזְכֶּה בִּירֻשָּׁתָהּ, מִשֶּׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת הָאָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה לָחֻפָּה, הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית בִּרְשׁוּת בַּעֲלָהּ, יִירָשֶׁנָּה. כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאָרְסָה וּמְסָרָהּ אָבִיהָ לְבַעֲלָהּ, אוֹ לִשְׁלוּחֵי בַּעֲלָהּ, אוֹ מְסָרוּהָ שְׁלוּחֵי הָאָב לְבַעֲלָהּ אוֹ לִשְׁלוּחָיו, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס לָחֻפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּדוּנְיָא עֲדַיִן בְּבֵית אָבִיהָ, בַּעֲלָהּ יוֹרְשָׁהּ. וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן נ"ג וּלְקַמָּן סִימָן קי"ח. וְיֵשׁ חוֹלְקִין אִם הַנְּדוּנְיָא לֹא הִגִּיעַ לְיָדָהּ (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם). וְכֵן אִם הָלַךְ הָאָב אוֹ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם הַבַּעַל, וְנִכְנַס עִמָּהּ בַּדֶּרֶךְ לְחָצֵר וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ שָׁם לְשֵׁם נִשּׂוּאִין, וּמֵתָה, הֲרֵי זֶה יִירָשֶׁנָּה בַּעֲלָהּ. אֲבָל אִם עֲדַיִן הָאָב עִם הַבַּעַל לְהוֹלִיכָהּ לְבֵית בַּעֲלָהּ, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ עִם הַבַּעַל, אֲפִלּוּ נִכְנַס הַבַּעַל עִמָּהּ לְחָצֵר לָלוּן כְּדֶרֶךְ שֶׁלָּנִין עוֹבְרֵי דְּרָכִים בְּפֻנְדָּק אֶחָד, הוֹאִיל וְהָאָב אוֹ שְׁלוּחָיו עִמָּהּ, וַעֲדַיִן לֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ לְשֵׁם נִשּׂוּאִין, אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה אָבִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּדוּנְיָתָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ. וְכֵן אִם הָיְתָה בּוֹגֶרֶת אוֹ יְתוֹמָה אוֹ אַלְמָנָה, וְהָלְכָה הִיא בְּעַצְמָהּ מִבֵּית אָבִיהָ לְבֵית בַּעֲלָהּ, וְאֵין עִמָּהּ לֹא בַּעֲלָהּ וְלֹא שְׁלוּחָיו, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ, אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְחָצֵר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, סְתָם יִחוּד הָוֵי לְשֵׁם נִשּׂוּאִין (הָרַ"ן פֶּרֶק נַעֲרָה); וּבְחָצֵר שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, סְתָם יִחוּד הָוֵי לָלוּן (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א):