Shulchan Aruch, Orach Chaim 400 שולחן ערוך, אורח חיים ת׳

מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ לִכָּנֵס לָעִיר וְיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ, וְחָשְׁכָה לוֹ, וְלֹא יָדַע שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר וְאַחַר כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ בִּתְחוּמָהּ, קָנָה שְׁבִיתָה בָּעִיר, וְנִכְנָס לְתוֹכָהּ בְּשַׁבָּת, וּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אֲבָל אִם לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִכָּנֵס לִמְדִינָה זוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, וּמִשָּׁם יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם כָּלִים אַלְפַּיִם אַמָּה מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר, אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בָּעִיר יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִכָּנֵס לָעִיר וְאָמַר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי, נָמֵי דִּינָא הָכֵי. (הַמַּגִּיד פֶּרֶק כ"ז).