Shulchan Aruch, Orach Chaim 401 שולחן ערוך, אורח חיים ת״א

מִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְדַוְקָא בְּאָדָם, מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וְאִם הָיָה נֵעוֹר הָיָה קוֹנֶה יָשֵׁן נָמֵי קוֹנֶה; אֲבָל חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וְהֵם כְּרַגְלֵי הַזּוֹכֶה בָּהֶם תְּחִלָּה שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכָן לַמָּקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ הוּא. אֲבָל חֶפְצֵי הָעַכּוּ"ם, קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲלֵיהֶם לָאו בְּנֵי שְׁבִיתָה נִינְהוּ, גְּזֵרָה חֶפְצֵי עַכּוּ"ם אָטוּ חֶפְצֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הוֹצִיאָן עַכּוּ"ם חוּץ לִתְחוּמָן וֶהֱבִיאָן לָעִיר, יְכוֹלִים לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ, שֶׁכֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת לַדִּירָה. וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לַדִּירָה, שֶׁבּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִים אוֹתָם; אֲבָל סְתָם מִבְצָרִים אֵינָם מֻקָּפִים לַדִּירָה. הַגָּה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁאִיל כֵּלָיו לְעַכּוּ"ם וְהֶחֱזִירָן בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָן חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אִם אֵין הָעִיר מֻקָּף מְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי הַכֵּלִים קָנוּ שְׁבִיתָה אֵצֶל עַכּוּ"ם (אוֹר זָרוּעַ).