במדבר כ׳:א׳-ו׳

כל העדה. עֵדָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פֵרְשׁוּ לַחַיִּים:

The entire community. The entire, perfect community. Those who were to die in the desert had already perished, and these were set apart to live.

ותמת שם מרים. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ, מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת (מועד קטן כ"ח):

Miriam died there. Why is the portion concerning Miriam’s death adjacent to the portion of the parah adumah? To teach you that, just as the sacrifices bring atonement, so do the deaths of the righteous bring atonement.

ותמת שם מרים. אַף הִיא בִנְשִׁיקָה מֵתָה, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּאֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר ל"ג):

Miriam died there. She, too, died by the Divine kiss. Why, then, is it not said, concerning her, “by the mouth of God”? Because this would be lacking in reverence toward the Supreme Being. Concerning Aharon, however, it is said, “by the mouth of God,” in “these are the journeys.”

ולא היה מים לעדה. מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט'):

The community had no water. From here [we derive] that all forty years they had the well in Miriam’s merit.

ולו גוענו. הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ:

Would that we had died. We wish that we had died.

בגוע אחינו. בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר, לִמֵּד שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה:

By our brothers’ death. By our brothers’ death from the plague, as death from thirst is more dreadful.

בגוע. שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ בְּמִיתַת אַחֵינוּ, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד בִּגְוֹעַ:

By . . . death. This is a noun, like בְּמִיתַת אַחֵינוּ, “by our brother’s death.” But it is incorrect to interpret this as “when our brothers died,” for, if so, the vocalization should have been בִּגְו‍ֹעַ .