במדבר כ״ז:ו׳-י״א

כן בנות צלפחד דברת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָאוּת" — כָּךְ כְּתוּבָה פָרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם, מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה (תנחומא):

Tzelofchad’s daughters speak justly. As Targum renders, יָאוּת, “correctly.” This chapter is just so inscribed before Me on high. This teaches that their eye discerned what Moshe’s did not.

כן בנות צלפחד דברת. יָפֶה תָּבְעוּ, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּבָּ"ה מוֹדֶה לִדְבָרָיו (ספרי):

Tzelofchad’s daughters speak justly. Their claim was proper. Fortunate is the person with whom the Holy One, Blessed is He, concurs with his words.

נתן תתן. שְׁנֵי חֲלָקִים, חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (בבא בתרא קי"ח):

Give [lit. Give, you shall give]. Two portions. The portion of their father, who was among those who left Egypt, and his portion with his brothers, in the property of Cheifer.

והעברת. לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ. דָּ"אַ — עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ — שֶׁ"לֹא תִסֹּב נַחֲלָה" (במדבר ל"ו) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבַד (בבא בתרא ק"כ) — וְכֵן וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם":

Transfer. The word הַעֲבַרְתָּ denotes transference (anger), when someone does not leave a son to inherit him. Another interpretation: Because a daughter transfers the inheritance from tribe to tribe, as her son or husband inherit her. The prohibition against transferring an inheritance was placed only on that generation. Similarly, “his hereditary property shall be transferred to his daughter.” With all of them, it says “give,” but with the daughter, it says “transfer.”

לשארו הקרב אליו ממשפחתו. וְאֵין מִשְׁפָּחָה קְרוּיָה אֶלָּא מִצַּד הָאָב (שם ק"ט):

The the relative closest to him in his family. Nothing constitutes family except from the father’s side.