במדבר ו׳:א׳-כ״א

כי יפלא. יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):

If . . . sets apart. Sets [himself] apart. Why is the chapter of the nazirite placed next to the chapter of the sotah? To tell you that whoever observes a sotah in her decadence should take the nazirite vow against wine, which leads to promiscuity.

נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

A nazirite vow. נְזִירָה always indicates abstinence. Here, too, he abstains from wine.

להזיר לה'. לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:

To set [himself] apart for Adonoy. To separate himself from wine for the sake of heaven.

מיין ושכר. כְּתַרְגּוּמוֹ "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק", שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן:

From new or old [intoxicating] wine. As Targum [Onkelos] translates; “from new wine or old”: Wine intoxicates when aged.

וכל משרת. לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם וְכָל מַשְׁקֶה; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים (שבת י"ז), נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִתּוֹ (נזיר ל"ד):

Anything steeped in grapes. The word [מִשְׁרַת] denotes adding color to water, or any beverage. In the Mishnaic idiom, there are many [examples]: ‘One does not steep ink or dye’, ‘If a nazirite steeped his bread in wine’.

חרצנים. הֵם הַגַּרְעִינִין:

Seeds. These are the kernels.

זג. הֵם קְלִפוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כְּעִנְבָּל בְּזוּג:

Skin. These are the outer shells in which the seeds are [held] like the tongue of a bell.

קדש יהיה. הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, לְגַדֵּל הַפֶּרַע שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ (ספרי; תענית י"א):

He shall be sacred. His hair, for growing the growth of hair on his head.

פרע. נָקוּד פַּתָּח קָטָן אַף שֶׁהוּא דָּבוּק לִשְׂעַר רֹאשׁוֹ — פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר, וּפֵרוּשׁ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר, וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כ"א), וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי; סנהדרין כ"ב):

Long. This is vocalized with a small patach (segol), even though it is attached to “the hair of his head” — the growth of hair. The meaning of פֶּרַע is “growth of hair.” Similarly, “He (the kohein gadol) shall not permit the growth of hair on his head.” It is not considered a פֶּרַע (growth) [if uncut] less than thirty days.

כל ימי נזרו קדש הוא. זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, מִלִּטַּמֵּא לְמֵתִים (ספרי):

All the days of his separation, he is sacred. This refers to personal sanctity, from defilement [by contact] with the dead.

בפתע. זֶה אֹנֶס:

Suddenly. This refers to the unavoidable.

פתאום. זֶה שׁוֹגֵג, וְיֵ"א פֶּתַע פִּתְאֹם דָּבָר אֶחָד הוּא – מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאוֹם:

[Or] unexpectedly. This refers to the unintentional. Some say פֶּתַע פִּתְאוֹם is a single statement, [meaning] ”a sudden incident.”

וכי ימות מת עליו. בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בוֹ:

If someone died near him. In the tent where he was.

ביום טהרתו. בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי, תַּ"ל "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אִי שְׁבִיעִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה, תַּ"ל "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ספרי):

On the day of his purification. On the day when he is sprinkled. Or, perhaps only the eighth [day], when he is completely purified? The Torah therefore states, “on the seventh day.” If the seventh, perhaps even if he was not sprinkled? The Torah therefore states, “on the day of his purification.”

וביום השמיני יבא שתי תרים. לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי ? קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִין וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִין, מַה קְּרֵבִין הִכְשִׁיר שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אַף מַקְרִיבִין שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה (שם):

On the eighth day he shall take two turtledoves. This excludes the seventh [day]. Or perhaps it is intended to exclude the ninth [day]? [Scripture] designated a time for the offerings, and designated a time for those who bring them. Just as the offerings are sanctioned on the eighth, and from the eighth and onward, so [are] those who bring them [sanctioned] on the eighth, and from the eighth and onward.

מאשר חטא על הנפש. שֶׁלֹּא נִזְהַר מִטֻּמְאַת הַמֵּת, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (ספרי; נזיר י"ט):

From his sin [of contact] with a [departed] soul. He was negligent about defilement with the dead. R’ Elazar Hakapar says, [the sin was] that he inflicted suffering on himself by abstaining from wine.

וקדש את ראשו. לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל מִנְיַן נְזִירוּתוֹ:

He shall sanctify his head. By beginning, again, his nazirite counting.

והזיר לה' את ימי נזרו. יַחֲזֹר וְיִמְנֶה נְזִירוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה:

He shall set apart, for Adonoy, his nazarite days. He shall repeat the count of his nazarite days as [counted] originally.

והימים הראשנים יפלו. לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן:

The first days shall elapse. Be discounted.

יביא אתו. יָבִיא אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֶתִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כ"ב) — אֶת עַצְמָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" (דברים ל"ד) — הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ:

He shall bring himself [lit. him]. He shall bring himself. This is one of the three usages of אֶת, (literally, “him”), which R’ Yishmael explained this way. Similarly, “They will burden them with sin and guilt. — themselves.” Similarly, “He (Moshe) buried אוֹתוֹ (lit. him) in the valley.” He buried himself.

ומנחתם ונסכיהם. שֶׁל עוֹלָה וּשְׁלָמִים; לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ — שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם — הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי):

And their meal-offerings and libations. Of the burnt-offering and the peace- offering. Because they were included in a group, but then distinguished innovatively, requiring bread, Scripture reinstates them into the group, [stating] that they require libations, following the rule of all burnt and peace-offerings.

חלות מצות ורקיקי מצות. עֶשֶׂר מִכָּל מִין:

Matzoh loaves [mixed with oil] and matzoh wafers. Ten of each kind.

זבח שלמים לה' על סל המצות. יִשְׁחַט אֶת הַשְּׁלָמִים עַל מְנָת לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (עי' מנחות מ"ו):

A peace-offering for Adonoy, along with the basket of matzos. He shall slaughter the peace-offering with the intent to sanctify the bread.

את מנחתו ואת נסכו. שֶׁל אַיִל:

His meal-offering and libation. The ram’s.

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד. יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":

The Nazir shall shave at the entrance to the Tent of Meeting. Perhaps he shaves in the courtyard? But this would be grossly disrepectful. Rather, the Nazir shall shave after the slaughter of the shelamim, concerning which is written “. . . and slaughter, it [the peace-offering] at the entrance to the Tent of Meeting.”

אשר תחת זבח השלמים. תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ, לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (עי' נזיר מ"ה):

Which is under the peace-offering sacrifice. Underneath the pot in which he cooks it. Because the Nazir’s peace-offerings were cooked in the courtyard, since the kohein had to remove the foreleg after it was cooked and wave it before God.

הזרע בשלה. לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):

The cooked foreleg. After it was cooked.

קדש הוא לכהן. הַחַלָּה וְהָרָקִיק וְהַזְּרוֹעַ תְּרוּמָה הֵן לַכֹּהֵן:

It is consecrated to the kohein. The loaf, wafer, and foreleg are terumah-gifts to the kohein.

על חזה התנופה. מִלְּבַד חָזֶה וְשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר הַזְּרוֹעַ הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ — לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ — הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי):

Besides the breast of the wave-offering. Besides the breast and the shoulder that are due to him from all peace-offerings, there is added to the nazirite peace-offerings, this foreleg. Because the nazirite peace-offerings were included in a group, but then distinguished innovatively, for the consecration of the foreleg, Scripture must reinstate them into the group and deal, also, with the breast and shoulder.

מלבד אשר תשיג ידו. שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה — מוּסָף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ: עַל תּוֹרַת הַנָּזִיר, מוּסָף וְלֹא יֶחְסַר, שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר חָמֵשׁ נְזִירוֹת עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֵין אֲנִי קוֹרֵא בוֹ "כַּאֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה" (שם):

Aside from what he can afford to bring. If he said, “I am hereby a Nazir with the stipulation to shave [my hair] relative to a hundred burnt-offerings and a hundred peace-offerings,” [his vow is effective]. According to his vow, that he vows, so shall he fulfill. Added . . . Beyond his nazirite laws. Beyond the nazirite laws. He may increase, but not reduce. If he said, “I am hereby a nazirite five times [consecutively], with the stipulation to shave [my hair] relative to these three animals,” I do not read, concerning him, “whatever he vows, so shall he do.”