ערכין ט׳ א

קָדֵים אָתֵי סֵיהֲרָא תְּלָתָא יוֹמֵי! הַשְׁתָּא נָמֵי קָא קָדֵים אָתֵי תְּרֵי יוֹמֵי.

כִּדְאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת, הָכָא נָמֵי כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מְעוּבֶּרֶת, וְעִיבּוּר שָׁנָה חוֹדֶשׁ. דַּל יַרְחָא מַלְיָא בַּהֲדֵי יַרְחָא חַסִּירָא, וְאַכַּתִּי חַד יוֹמָא! לָא אַדַּעְתַּיְיהוּ דְּאִינָשֵׁי.

עוּלָּא אָמַר: לֹא נִרְאָה לַחֲכָמִים לְחַסֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה, וּמַאי טַעְמָא קָאָמַר — מָה טַעַם אֵין פּוֹחֲתִים מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעוּבָּרִים בְּשָׁנָה — מִשּׁוּם דְּלֹא נִרְאָה לַחֲכָמִים לְחַסֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנֶה.

מַאי שְׁנָא תִּשְׁעָה דְּלָא, דְּאִם כֵּן מְיַיתְּרָא סֵיהֲרָא תְּלָתָא יוֹמֵי, הַשְׁתָּא נָמֵי קָא מְיַיתְּרָא תְּרֵי יוֹמֵי!

כִּדְאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת, הָכָא נָמֵי כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מְעוּבֶּרֶת, דַּל יַרְחָא חַסִּירָא בַּהֲדֵי יַרְחָא מַלְיָא.

וְאַכַּתִּי אִיכָּא חַד יוֹמָא, סָבְרִי: אִיתְחֲזוֹיֵי אִיתְחֲזִי וַאֲנַן לָאו אַדַּעְתִּין.