עבודה זרה ל״א ב

הַשּׁוֹלֵחַ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּיַד כּוּתִי, וְשֶׁל צִיר וְשֶׁל מוּרְיָיס בְּיַד גּוֹי, אִם מַכִּיר חוֹתָמוֹ וּסְתָמוֹ — מוּתָּר, אִם לָאו — אָסוּר!

אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — כָּאן בָּעִיר, כָּאן בַּדֶּרֶךְ.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִידֵּי הָנָךְ דְּעִיר לָא בְּדֶרֶךְ אָתוּ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בֵּין הַגִּיתּוֹת שָׁנִינוּ, כֵּיוָן דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָפְכִי, מִירְתַת, אֲמַר: הַשְׁתָּא אִי חָזוּ לִי מַפְסְדוּ לִי.

אִתְּמַר: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ שֵׁכָר שֶׁל גּוֹיִם? רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשּׁוּם חַתְנוּת, רַב נַחְמָן אָמַר: מִשּׁוּם גִּילּוּי.

אַגִּילּוּי דְּמַאי? אִילֵּימָא גִּילּוּי דְּנַזְיָיתָא — אֲנַן נָמֵי מְגַלֵּינַן! וְאֶלָּא דְּחָבִיתָא — אֲנַן נָמֵי מְגַלֵּינַן! לָא צְרִיכָא, בְּאַתְרָא דִּמְצַלּוּ מַיָּא.

אֶלָּא מֵעַתָּה יָשָׁן תִּשְׁתְּרֵי! דְּאָמַר רַבִּי: יָשָׁן מוּתָּר — אֵין מַנִּיחוֹ לְיַישֵּׁן, הֶחְמִיץ מוּתָּר — אֵין מַנִּיחוֹ לְהַחְמִיץ. גְּזֵירָה יָשָׁן אַטּוּ חָדָשׁ.

רַב פָּפָּא מַפְּיקִין לֵיהּ (לאבבא) [אַבָּבָא] דְּחָנוּתָא, וְשָׁתֵי. רַב אַחַאי מַיְיתוּ לֵיהּ לְבֵיתֵיהּ, וְשָׁתֵי. וְתַרְוַיְיהוּ מִשּׁוּם חַתְנוּת, רַב אַחַאי עָבֵיד הַרְחָקָה יַתִּירְתָּא.

רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא אִיקְּלַע לְמַרְגְּוָאן, אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא וְלָא אִשְׁתִּי, אַיְיתוֹ לֵיהּ שִׁיכְרָא וְלָא אִשְׁתִּי. בִּשְׁלָמָא חַמְרָא מִשּׁוּם שִׁימְצָא, שִׁיכְרָא מִשּׁוּם מַאי? מִשּׁוּם שִׁימְצָא דְּשִׁימְצָא.

אָמַר רַב: הַאי שִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה שְׁרֵי, וְחִיָּיא בְּרִי לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי שְׁרֵי — לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, אִי אֲסִיר — לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר!

אֶלָּא, רַב סָבַר מִשּׁוּם גִּילּוּיָא, וְאָזֵיל מְרוֹרָא דִּכְשׁוּתָא וְקָלֵי לֵיהּ זִיהֲרֵיהּ, וְדִלְקֵי מַלְקֵי לֵיהּ טְפֵי, וְחִיָּיא בְּרִי הוֹאִיל וּלְקֵי לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ.

אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן אֶרֶס, שֶׁל נָחָשׁ מֵמִית, שֶׁל שְׁרָצִים אֵינוֹ מֵמִית. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אַרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלְּיָיתָא דַּהֲוָה אָמַר רַב אֲבוּךְ, הָכִי אָמַר אֲבוּךְ: הָנֵי אַרַמָּאֵי זוּקָאנֵי — (דַּהֲווֹ שָׁתוּ) [מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ] גִּילּוּיָא, (וְלָא מִתוּ) [וְהַאי דְּלָא מָיְיתִי] — אַיְּידֵי דְּאָכְלִי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ.

אָמַר רַב יוֹסֵף: