עבודה זרה נ״ט ב

וּבְדוּדוֹרִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מְזַלֵּף עֲלֵיהֶן — מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ: ״הֵבִיא״ קָאָמְרַתְּ? אֲנָא לְכַתְּחִלָּה קָאָמֵינָא!

הָהוּא אֶתְרוֹגָא דִּנְפַל לְחָבִיתָא דְּחַמְרָא, אִידְּרִי גּוֹי וְשַׁקְלֵיהּ. אֲמַר לְהוּ רַב אָשֵׁי: נַקְטוּהּ לִידֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לְשַׁכְשֵׁיךְ בֵּיהּ, וּבָרְצוּהָ עַד דְּשָׁיְיפָא.

אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי גּוֹי דְּנַסְּכֵיהּ לְחַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּכַוָּונָה, אַף עַל גַּב דִּלְזַבּוֹנֵיהּ לְגוֹי אַחֲרִינָא אָסוּר, שְׁרֵי לֵיהּ לְמִישְׁקַל דְּמֵיהּ מֵהָהוּא גּוֹי. מַאי טַעְמָא? מִיקְלָא קַלְיֵיהּ.

אָמַר רַב אָשֵׁי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: גּוֹי שֶׁנִּסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא מַתִּירִין מִשּׁוּם שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד — שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד — שֶׁאוֹמֵר לוֹ: לֹא כׇּל הֵימֶנְךָ שֶׁתֶּאֱסוֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי.

הָהִיא חָבִיתָא דְּחַמְרָא דְּאִישְׁתְּקִיל לְבַרְזָא, אֲתָא גּוֹי, אִידְּרִי אַנַּח יְדֵיהּ עִילָּוֵיהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: כֹּל דְּלַהֲדֵי בַּרְזָא — חַמְרָא אֲסִיר.